"עין הנפש": בתוך המוח פנימה
אם יש נושא מעניין באמת בספרות המדע הפופולרי הרי זה המוח, שמבוכיו המפותלים הם בגדר תעלומה. ב"עין הנפש" אוליבר סאקס מנסה לספק ההצצה אל החומר האפור, כרופא וגם כבלש
- "המלחמה בסלמנדרות": משל למין האנושי
- שני בוינג'ו מביאה את צה"ל לאמריקנים
- "רצפת חול": אובססיה היא ספרות טובה
"עין הנפש" הוא ספרו העשירי של סאקס. הוא חוזר בו, בין היתר, לנושא הספר שהקנה לו תהילה, כבוד ומוניטין "האיש שחשב שאשתו היא כובע", יצירתו הראשונה שעסקה בפרוסופאגנוזיה, חוסר היכולת לזהות פרצופים. הפעם הספר כתוב בנימה יותר אישית: הוא עצמו לוקה בבעיה של זיהוי פנים, שהיא מן המרתקת והמסתורית משלל הצרות עליהן תקראו כאן.
באחד הפרקים היותר טובים בספר הוא יומן בו סאקס מתעד את אבדן הראיה בעינו הימנית, תהליך הדרגתי שהחל בסרטן מסוג מלנומה, ונמשך בטיפולים ארוכים וסבוכים שלא הועילו. סאקס כותב על האבדן הזה ועל תמונת העולם החדשה והשטוחה שלו, בניכור קליני כמעט, ובתיאור חף מכל סנטימנטליות ואפילו נטול אמפטיה כלפי עצמו. זהו פרק מטלטל ורב עוצמה, שרק מדגיש את איכויות הכתיבה של סאקס כשהוא מתבונן בזולת - עבורו הוא שומר תמיד מידה גדושה של הבנה, הזדהות ואפילו רחמים.
לא מבינים מה כתוב
הנה למשל גורלה של הפסנתרנית שאט-אט הצטמצם עולמה החזותי עד כדי כך שלא יכלה עוד לקרוא תווים, וידעה למקם חפצים ובני אדם רק באמצעות הסתמכות על המוזיקה. אישה אחרת אותה מתאר הסופר, ידעה לעשות שימוש מושכל בשפת סימנים ובמילון מצויר, כאשר איבדה את יכולתה לדבר בשל שיתוק. לצדן, מובא מחבר ספרי המתח שפתאום גילה כי הוא איננו מסוגל להבין את הכתוב. אלה ואחרים הם דוגמאות נפלאות לגמישות האין-סופית, כמעט, של המוח האנושי, אותה מהלל סאקס בכתיבה שלו.
לא כל הסיפורים בקובץ "עין הנפש" הם אופטימיים. סאקס הוא תערובת מעניינת בין תאוות הבילוש של דוקטור האוס, וההומניזם העמוק של וטרינר כפרי. כמו מחבר "כל היצורים קטנים כגדולים" אנחנו נשאבים לתוך הספר בגלל התעלומה, מפני שאם יש נושא אוניברסלי בספרות מדעית פופולרית, הרי זה המוח. כולנו מצוידים באחד כזה, אך הוא לא נגיש לנו ומבוכיו יישארו לעד סתומים להדיוט תאב-הדעת. ההצצה שסאקס מספק אל תוך החומר האפור היא ההזמנה והפיתוי לקריאה בספר. הערך המוסף הוא תמיד שיר התהילה לרוח האנושית, לגיוון ולשוני המרהיב שבין בני אדם וליכולתם להתגבר על מכשולים עצומים ופתאומיים גם יחד.
לו אפשר היה להזריק אופטימיות למי שזקוק לה, צריך היה למצוא את חומר הגלם בתוך הספרים של אוליבר סאקס. בצד כושר התיאור המעולה שלו וחיבתו לתופעות ביזאריות מעולם הנוירולוגיה, כל אחד מספריו הוא עונג צרוף. את האמת, אין הפתעה גדולה בכתיבה או בתבניות הסיפוריות שהוא עושה בהן שימוש נבון, אבל גם הנחמה שבסוף כל פרק היא תמיד הפתעה קטנה ומבורכת.
"עין הנפש", מאת אוליבר סאקס. תרגום: יכין אונה. 254 עמ'.
