שלא תצאו פראיירים גם בבחירות הקרובות
שלטון ה"מלך ביבי", שהתחייב לשינוי היסטורי בתחום השוויון בנטל, בגד בציבור המשרתים והעדיף את הברית עם החרדים. במקום להתעסק ב"מי", תעסקו ב"מה" ודרשו פתרונות
רק לפני שנה יצאו מאות אלפי ישראלים מהבתים שלהם כדי לזעוק נגד המדיניות שהופכת את כולנו לעבדים של השיטה הכלכלית, כדי לומר שיוקר המחיה המטורף שבו אנחנו חיים לא יכול להמשיך יותר, כדי לאותת למערכת הפוליטית שנמאס לנו שלא סופרים אותנו. יצאנו החוצה, מאות אלפי אנשים ועוד מיליונים של מזדהים מהבית - ונתקלנו בחומה בצורה. שלטון ה"מלך ביבי" הצליח למסמס כמעט לחלוטין את דו"ח טרכטנברג שיצר תקווה לשינוי אמיתי במדיניות הכלכלית חברתית, ואולי חשוב מכך, בסולם הערכי והמוסרי שלפיו אנחנו חיים.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
חסר מלח? האוכל חם מדי? השליח תמיד אשם / הדר רז
ביבי ושלי בדרך ליוון וספרד / מירב כהן
שלטון ה"מלך ביבי", שהתחייב לשינוי היסטורי בתחום השוויון בנטל, בגד בציבור המשרתים והעדיף את הברית עם ההנהגה החרדית, למרות שברור לכולם שהסטטוס של החרדים בישראל במתכונתו הנוכחית הוא פצצה חברתית וכלכלית מתקתקת שדורשת שינוי גם מהצד החילוני ולא פחות מהצד החרדי. שלטון ה"מלך ביבי" הבטיח לשנות את שיטת הממשל, להקטין את התלות בקבוצות המיעוט, לצמצם את גודל הממשלה ולחזק את מעמדה של הכנסת - אבל גם כאן העדיף ה"מלך" את שותפיו החרדים על פני האינטרס הציבורי.
עכשיו, כשסוף סוף יש הזדמנות אמיתית לשינוי, בכלי המרכזי שהדמוקרטיה נותנת לנו, האזרחים, לקבוע את עתידנו - במקום להגיד בקול ברור מה אנחנו דורשים, אנחנו מתעסקים ב"מי", בשאלה אם דרעי וישי יוכלו לדור ביחד בהנהגת ש"ס, אם איציק שמולי יגיע בפריימריז בעבודה לפני סתיו שפיר או אחריה - כאילו שהבחירות הן מדור רכילות העוקב אחרי המריבות וההתפייסויות של משתתפי האח הגדול.
שכחו אותנו בבית
עדיין לא מאוחר מדי. עדיין לא מאוחר לשנות את סדר היום של הבחירות הקרובות, להפוך אותן מבחירות בפורמט ה"אח הגדול" לבחירות שיעסקו ב"אח הקטן", שהוא אני ואתה ואת והמפגינים מרוטשילד, ומסעודה משדרות שעדיין חוטפת טילים מדי פעם והזקנה מבית החולים בנהריה שנשכחה מלב אבל נשארה במסדרון. כולנו האח הקטן, וכמו שקרה לאח קטן הזכור לטובה ממסכי הקולנוע, גם אותנו שכחו בבית, אבל אנחנו מסתדרים קצת פחות טוב. ואין זמן טוב יותר להזכיר לממשלה שהיא שכחה אותנו בבית מאשר בעת בחירות.
מערכת הבחירות הקרובה חייבת לעסוק במה שכואב לנו, האזרחים. עלינו לדרוש מהפוליטיקאים להציג פתרונות ברורים ומגובשים גם לרוב הדומם שנשכח מלב. אנחנו צריכים פתרונות: פתרון למצוקת הדיור, פתרון ליוקר המחיה המטורף, פתרון לחוסר השוויון בנטל, פתרון להידרדרות במערכת החינוך, פיתרון לקריסה של מערכות הבריאות והרווחה, פתרון לחוסר היכולת של הממשלה (של כל ממשלה, ללא קשר למי עומד בראשה) למשול, לנהל את המדינה בהתאם להשקפת עולמה.
אין כאן עניין של ימין או שמאל - לא מדיני וגם לא כלכלי. יש כאן שאלה האם הממשלה הבאה תהיה מחויבת אלינו, הרוב האזרחי בישראל, הציבור העובד, המשרת, משלם המסים שנושא על כתפיו את עצם קיומה וצמיחתה של המדינה, או שהממשלה הבאה תמשיך להיות - כמו זו היוצאת - מחויבת לטייקונים שעושקים אותנו ולהנהגה החרדית שמעדיפה להשאיר את הציבור החרדי בעוני ובבערות על חשבוננו.
בקרוב ייצאו הפוליטיקאים אל השטח, ייזכרו שוב בנו, האזרחים, יבקשו מאיתנו לבוא לחוגי בית וכנסים. ואנחנו, כמו תמיד, נבוא. אבל כל מי שיזכור שהבחירה הפעם היא קודם כל בין ה"מי" ל"מה", בין ה"אח הגדול" ל"אח הקטן", בין תקווה חדשה לעוד קדנציה של ייאוש, ישאל הפעם את הפוליטיקאים את השאלות הקשות באמת: לא עם מי תלך ומי יהיה שר הביטחון שלך, אלא מה אתה מציע לעשות עם דו"ח טרכטנברג, מה אתה מציע לעשות עם חוק השירות השווה לכל, מה אתה מציע לעשות בקשר למצב החינוך ולדו"ח דוברת.
אם חפצי תקווה אנחנו, עלינו לייצר אותה בעצמנו. עזבו את ה"מי". ה"מה" הוא זה שישנה.
הכותב הוא יו"ר תנועת המחנה המשותף, ממובילי מחאת הפראיירים.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
