מי אוהב אותנו יותר ממנו
האמריקנים לא בוחרים נשיא בגלל מדיניות חוץ, אבל לפי כמות המלים אפשר היה לחשוב שישראל היא שחקן חשוב כמו רוסיה וסין. אובמה ורומני לא דיברו לבעלת ברית, אלא לילד נרגן שצריך לרצות. ומה יהיה עם המאפרת הנשיאותית?
- בחירות בארה"ב 2012
- דיווחים נוספים ב-CNN ו-ynet
עוד על העימות השלישי והאחרון:
אובמה לרומני: "באתי לשדרות, לא לגייס כסף"
ושוב, כמו כל ארבע שנים לפני הבחירות בארצות הברית, הרפובליקני ואני לא יכולים להסכים על שום דבר כמעט, למעט התחושה שאובמה שוב נראה עייף או לא מאופר היטב, ורומני נראה מלא חיות ומוכן להסתער על כל אויב, מאובמה ועד סין העממית, מפוטין ועד בשאר אסד.
יהיו דעותיכם אשר יהיו, בפרק המסכם היה ברור בעליל שזהו עימות בין מי שרוצה להיות נשיא של מעצמה מפוארת בנוסח הישן - עם כלי נשק חדישים ועוצמות צבאיות מוגברות וקריצות למשנתו של אייזנהאואר - לבין פוסט מודרניסט מפוכח, שמבין שכבר אין דברים כאלה אבל עדיין נאלץ לשדר לבוחריו הנבוכים שהוא לא נעבעך ושהוא שומר עליהם מכל משמר. עובדה, הוא הרג את בן לאדן והביא בכך לסגירת מעגל עבור הילדה שהיתה בת ארבע בעת שאביה מת במתקפת הטרור על התאומים. טישו, מישהו?
הטורים הקודמים:
אנחנו, אומר נציג המעצמה הביתי, לא בוחרים נשיא בגלל תמיכתנו במדיניות החוץ שלו: אמריקנים יעיפו נשיא מכסאו בשל מדיניות חוץ שגויה אבל לא יובילו לשם נשיא, ולפיכך ההתמקדות ביחסי החוץ בעימות היא כולה מצוות אנשים מלומדה, וטוב שזה נגמר ואפשר לחזור לישון. מה שמותיר אותי לבד עם הגאווה המקומית הזעירה: כמה שדיברו עלינו!
לפי כמות המלים לבדן אפשר היה לחשוב שישראל היא שחקן גיאופוליטי חשוב לפחות כמו רוסיה וסין, להן הוקדשו פחות מלים וודאי פחות אהבה, דאגה, תמיכה וליבובים כלליים. אבל גם כאן, אויה, צריך להכריע מי אוהב אותנו יותר, וזה כבר ענין של השקפה שהכינונו מראש: עד שנחליט, אפשר להתנחם בחיבוק העז והלבבי ששני המועמדים שלחו לישראל, ולמצוא את ההבדלים.
כי בעוד שאובמה משתמש בנו כדי לנגח את יריבו באומרו שישראל חברה אמיתית ובת הברית הכי חשובה באזור (כבוד!), רומני אומר שיגבה את ישראל אם יהיו צרות בעתיד ואובמה בכלל לא ביקר שם בימי נשיאותו אלא רק במדינות ערב, וגם התבזה בנאום קהיר: אבל גם כאן, כמו בכל מהלך אחר בעימות, יש התגוששות. לא רק שביקרתי כמועמד, משיב אובמה, אפילו הייתי בשדרות וראיתי אנשים שטילים נחתו ליד ילדיהם ובטח לא נסעתי לגייס תרומות לקמפיין שלי!
נותרנו מחובקים בלי לדעת מה יקרה ברגע האמת
מדיניות החוץ נחשבת לצד החלש של רומני חסר הניסיון, ואובמה מחטיף לו פעם אחר פעם: אתה לא עקבי, אתה טועה ומטעה. התשובה האפשרית היחידה בקרב החבטות הנוכחי היא זו שרומני מציג ברהיטות המדהימה שלו, והסאבטקסט דומה להפליא לנאום של ביריון שכונתי: למי קראת חלש, למי? אתה החלש, אתה מחליש את אמריקה, אתה גורם לאובדן עוצמתנו וכושר הרתעתנו לנוכח האיסלאם הקיצוני וכל הרעים האלה, שמתגלגלים יפה על לשונו של רומני כאילו באמת עסק בכך כל ימיו: המצב בסוריה ובלוב, באפגניסטן ובאיראן נהירים לו עד הסוף, כך הוא משדר בשפת גוף תקיפה ונחושה משל אובמה. לפחות פעם אחת הוא קצת טועה בעובדות. איראן היא לא המוצא של סוריה לים. אובמה לא מתקן אותו. אמריקנים, יודע גם הרפובליקני שלצדי, קצת מתקשים בגיאוגרפיה.
באורח פלא הסכימו הנִצים שצריך להדק את הסנקציות על איראן ושאסור לה להתחמש גרעינית, אבל שאלתו המצויינת של בוב שייפר, מה תעשו אם ראש ממשלת ישראל יודיע לכם שהמפציצים שלו כבר באוויר - נותרה באוויר. רומני אמר שהדברים האלה נעשים בהתייעצות מראש, אובמה לא אמר דבר, וכך נותרנו מחובקים, אהובים, עם הבטחה שאחמדינג'אד יעמוד לדין על הסתה לרצח עם, אבל לא בטוחים מה יקרה באמת ברגע האמת.
השניים התחרו גם בנדיבותם כלפינו. רומני הבטיח תמיכה בלתי מסויגת, אובמה הזכיר את הצעצועים שכבר קיבלנו: כסף לכיפת ברזל, התרגיל הצבאי הגדול בהיקפו - ולפתע ברור היה כי שניהם מדברים לא אל בת ברית אלא אל ילד נרגן שצריך לרצות אותו כדי שיתנהג יפה. בעצם, לא אל הילד עצמו כי אם אל בני הדודים שלו שמעבר לים, שיש להם זכות בחירה ושהם הסקטור היחיד בארצות הברית שבוחר נשיא על פי מדיניותו כלפי ישראל. כן, הקול היהודי. כן, הם חיזרו אחריו במרץ. דרכנו. על גבנו. וכך, החזה שהתנפח בגאווה צנח לו לפתע בהבנה שוב אנחנו לא יותר מנקודה זעירה על מפת הגלובוס, ונקודה זמנית על מפת האינטרסים בדרך לנשיאות.
האמריקני הממוצע, אומר הרפובליקני, לא קונה את הפוסט מודרניזם הרכרוכי של אובמה. הוא רוצה תחושה של עוצמה, ואובמה לא הצליח לספק לו את זה. לא ביחס לרוסיה ולא ביחס לסין, ששתיהן מסומנות כיריבות לטווח ארוך, וודאי מסוכנות יותר מאיראן: כשאובמה סונט ברומני על כך שיחסו לרוסיה מתאים לשנות השמונים של המאה הקודמת בזמן המלחמה הקרה, עמוק בליבו החוואי מאייווה לא מאמין שהמלחמה הזאת הסתיימה. הוא יצביע רומני, בכך אין ספק: אבל הוא ורוב המצביעים האחרים יעשו זאת לא בגללנו ולא בזכותנו, אלא מפני שהם מאמינים כי רומני יסדר למעצמה המפוארת עוד 12 מיליון משרות. לאובמה לא הייתה תשובה טובה ליומרה הזאת: עובדה, הוא אפילו לא הצליח לסדר לעצמו מאפרת נורמלית לפרק האחרון והלא-ממש-מכריע בעימות.
לפנייה לכתב/ת 
