לך אל המדבר ותאכל משהו

הרעיון: "תקשיב", כך החלה שיחת טלפון בין חברתנו, הגברת חורי, לביני, "יש לי יום הולדת ואנחנו נוסעים לבראשית". "אוקיי", עניתי ומיד העברתי אותה לשרת החוץ והאחראית על הפעילות החברתית שלנו, וחזרתי לענייני, בוהה במסך ומנשנש משהו שנקרא חטיפי גזר שמגיעים בשקית מהירקן. לאחרונה גיליתי שכשאני צופה במסך, זה ממש לא חשוב מה מכניסים לפה ובמידה וזה סרט אקשן אז בכלל, לכפית קוויאר בלוגה מעולה עם כוס שמפניה יש אותו טעם כמו לפרוסת לחם קל עם כוס גזוז, אז אני מנסה לחסוך לי מעט קלוריות (רק מעט) ומכרסם כל מה שמגיע מקולף ושטוף בשקיות.

עוד בערוץ האוכל:

• מדגדג בצלחת: דגים אפויים בצ'יק צ'ק
• ארבעת המופלאים: אוכל שנותן לכם כוח
• אי לבן בים: איל פלוטאנט פריזאי
  

"תקשיב", פנתה אלי האחראית על פעילות החברתית, "נוסעים לבראשית לחגוג יום הולדת". "כולם נוסעים?", שאלתי בהיסוס, מלא געגועים לזמן איכות משולש של כורסה, מסך ונשנושי גזר. מה גם שלא כל כך בא לי לזוז. "ברור! זה יום הולדת", הכריזה. ההתלבטות היתה קצרה, א. כי אישתי כבר החליטה ברוב קולות וב. אני לא אתן יד למצב שבו ד' השמן ידווח לי, תוך שימוש נרחב בכל אמצעי המולטימדיה, על מה הוא אכל בכל רגע נתון.

הביצוע: הדרך עברה בנעימים, כביש 6 מקצר מרחקים והעצירה לקפה וכריך גרמה לנו להרגיש כמו בחו"ל. חיש קל הפכו הנופים לנופי מדבר וגבעות החול האין-סופיות העלו בנו זיכרונות והשיחה, איך לא, הפכה נוסטלגית, ומה נוסטלגיה אצלנו יותר מאשר צבא? תמיד מדהים אותי איך אנחנו מדברים על הצבא כאילו זה היה אתמול, כשלמעשה כבר עברו עשרות שנים.

בירה מול בריכה ומדבר - תענוג עילאי(צילום: רפי אהרונוביץ' )

כך בין הק"מ והזיכרונות, מצאנו את עצמנו ליד המלון, מחנים את הרכב שלנו ומיד מופיע לידינו רכב גולף שלוקח אותנו אל המלון, מרחק של כ-100 מטר. כבר בלובי אתה מבין שהגעת למשהו אחר, שונה ומדהים. התיישבנו בלובי כדי לחכות שהחדר יהיה מוכן, המכתש והמדבר פרוסים לפנינו. בזווית העין קלט ד' עשן מיתמר, וכידוע, אין עשן בלי רמז לאוכל, אז ירדנו לאכול במזנון הבריכה. אכלתי המבורגר שהיה טוב (בתצורה מפתיעה), מבשר טוב מתובל בעדינות ועשוי ברמה הרצויה, כולל הממרחים וצ'יפס עבה לידו, כאמור מפתיע לטובה. בירה ועוד אחת שתלווה אותי בזמן הרביצה על כסאות הנוח ליד הבריכה הצופה לנוף מדבר מדהים.

החדר מוכן. גם הוא עומד בסטנדרט, כולל של האחרים, עם עיצוב שמכניס אותך ישר למוד של נירוונה וחופש. הולכים בין השבילים, מוזיקה שקטה תורמת לאווירה בוקעת מרמקולים חבויים, ואנחנו בדרכנו אל האוכל.

מנות קטנות ונפלאות לארוחת בוקר(צילום: רפי אהרונוביץ' )

ארוחת הערב בנויה ממזנון של מנות ראשונות ומנות עיקריות לפי הזמנה, כשהן מוכנות במקום במטבח פתוח שמאפשר לך לראות את האקשן כולו, ממש תחושה של מסעדה. הדג הברמונדי שלי היה צלוי וטעים, הוא הוגש בשילוב זיתי טאסוס ורוטב על בסיס מיונז לימוני. גם התבשיל בנוסח המנסף, עם נתחי טלה וחיטת פריקי בבישול איטי, היו טעימים, ובהתחשב בזה שמדובר היה בשילוב של ערב חג סוכות ובית מלון, ארשה לעצמי להחמיא למקום, אין ספק שעשו את העבודה היטב.

באחת הגיחות למזנון המנות הראשונות, ביצעתי מחטף ממזנון הילדים והעליתי על צלחתי נקניקיות משה בתיבה, קלחי תירס וצ'יפס - מזל שכל השולחן שלנו כבר סיים לאכול אחרת הייתי פוגע קשות בתדמיתי. מה שמזכיר לי - כשמתייעצים איתי לעיתים ושואלים מה כדאי להכין לארוחת ערב, אני תמיד שואל אם יש ילדים, התשובה היא לרוב: "כן, אבל להם מכינים שניצלים", בתגובה אני מציע להם להכין שניצלים לכולם, מבוגרים מתים בסתר על אוכל של ילדים.

ישבנו בלובי, נגינת פסנתר ברקע, פעמים וודקה סאור, האורות מסביב מהבהבים בחשיכת הליל - אנחנו ממש בפלנטה אחרת.

חלום של בוקר

בבוקר אני גורר עצמי לחדר הכושר המשקיף גם הוא לנוף נפלא. המדריך מביט לכיוון כרסי לשניה, מבט מופתע על פניו. "כן, כן", אני אומר לו, "תאר לך לאן הייתי מגיע בלי האימונים". הגברת יצאה להליכה בשטח עם חברותיה, אני מסיים את האימון ועובר דרך חדר האוכל. ובכן חברים, זכיתי להפתעה ענקית, מדובר בארוחת בוקר שונה ומיוחדת, בטח כשמשווים אותה לארוחות בוקר של בתי המלון. השילוב בין המזנונים שאנחנו רגילים להכיר, לבין המנות הקטנות היה מעולה. היו שם אגסים מבושלים ביין עם גבינת רוקפור, מנות חומוס פול קטנות מדוגמות, צלוחיות לבנה וחציל ועוד ועוד, וזה חוץ מהמגרשים גדושי הגבינות, הדגים והירקות. בעודי מסייר בין המזנונים נתקלתי בשקדים מושרים במים קרים ולידם בקבוק ערק. צונן, ולידו כוסות קטנים - וכאן הכל התחיל מהתחלה: שקדים, ערק ומקרוסקה מעושנת. שקדים, ערק וגבינה כחולה, וכן הלאה. בקיצור, ניסינו את כל הווריאציות האפשריות על הערק.

ערק עם שקדים ועם כל דבר אחר(צילום: רפי אהרונוביץ' )

בעוד אנחנו ממלאים את עצמנו כטוב לבינו בערק ומפנטזים כיצד נשכשך במי הבריכה הקרירים, נותנים למוחנו לשקוע בנוף הרים, הגיע הטלפון שגרם לנו להקיץ בבת-אחת מפנטזיות המדבר: הקטנה, שהיא כבר לא כל-כך קטנה חשה, ברע ברמה כזו שהחלטנו לעזוב ולחזור.

שני אספרסו בחדר ומקלחת קפואה לא הצליחו להעיר אותי, נפרדנו מצער מהחברים ומהמלון, והגברת נהגה חזרה. מאז הקטנה כבר הבריאה, הערפילים במוח כבר התפזרו, אבל המלון הזה השאיר טעם של עוד.

סוגיה אחת שאני חייב להתייחס אליה: חברים, זה לא זול, זה עולה. אבל זה גם ממלא אותך אופוריה וגאווה על כך שבמלון כזה באיזור כזה לא נתקלתי מעולם, אלא רק בארצנו הקטנטונת.

סוג של מנסף

השבת היתה אמורה להיות חורפית משהו אז הכנתי אוכל בהשראה מדברית.

המרכיבים (ל-8 סועדים):

1/2 1 ק"ג אוסובוקו טלה פרוס (כל אחד ל-3)

1/2 ק"ג בשר בקר (צוואר למשל), חתוך לקוביות קטנות

3 בצלים גדולים חתוכים לרצועות

5 שיני שום קצוצות

1/2 3 כוסות אורז (פרסי עובד טוב)

1/2 כפית פלפל שחור גרוס

1/2 כפית קינמון טחון

1/2 אגוז מוסקט מגורר

כפית מלח

1/2 כוס שמן זית

7 כוסות מרק עוף (אפשר גם מקוביה טובה)

לקישוט: 200 גרם שקדים קלופים וקלויים

1. שופכים את מחצית השמן לתוך סיר שטוח עם תחתית עבה ומניחים על אש קטנה עד שהשמן מתחמם.
2. מטגנים את הבצל עד להזהבה ומוסיפים את השום, כשהאחרון מזהיב מוציאים את התערובת מהמחבת ומניחים בצד.
3. מתבלים את בשר הכבש בפלפל, מוסקט, קינמון ו-1/2 כפית מלח ומטגנים טיגון עדין-חצי טיגון למשך 5 דקות בערך, תוך כדי ערבוב.
4. בסיר עמוק, שניתן להכניס לתנור, מניחים את בשר הבקר ומטגנים על אש נמוכה עם מעט שמן, תוך כדי ערבוב, עד שהבשר מתבשל ומי הבשר מתאדים, כרבע שעה.
5. מוסיפים את שאר השמן לסיר הבשר ומוספים את האורז ומטגנים 5 דקות. מוסיפים את המרק, הבצל והשום המטוגנים, את אוסבוקו הטלה ו-1/2 כפית למלח, בוחשים בחישה עדינה על מנת שהמרכיבים יתערבבו יחד, מכסים ומבשלים על אש קטנה במשך 30 דקות.
6. מכניסים לתנור שחומם מראש לטמפ' של 130מעלות ואפים במשך כ-4 עד 5 שעות - חשוב לכסות בנייר כסף ומכסה את הסיר.
7. מוציאים, מפזרים על שני מגשים, מקשטים בשקדים הקלופים והקלויים, וכן אפשר גם עם ערק.