אופניים על הכביש? מצטער, לא רוצה למות

כבר זמן רב אני מוצא עצמי עוסק בתגובותיו השליליות של העולם כלפי, רוכב אופניים מושבע שבוחר בכלי התחבורה הזה לצורך תנועה ממקום למקום. בוחר לא רק כי אני אוהב לדווש, אלא גם כי האפשרויות האחרות הן או יקרות מדי, או מזהמות מדי, או דורשות יותר מדי התעסקות, או לא זמינות, או כל הסיבות המוזכרות גם יחד.

• אתם בעד או נגד רכיבה על מדרכה? ענו על הסקר בפייסבוק
  

• ערוץ הרכב  של ynet, גם אופניים :
• תנו לצעוד בשקט, ועופו לי עם האופניים מהמדרכה
• מילון מונחי אופניים למתחילים - מא' עד ת'
• אופניים מקרטון שישנו את העולם - תוצרת ישראל
  

1. נהגי ונוסעי קופסאות מתכת שלא מבינים איך העזתי לפלוש לטריטוריה הכל-כך פרטית שלהם. ולא משנה אם אני רוכב בזהירות בצד ימין בין מכוניות חונות לאוטובוסים דוהרים, או אם אני מנסה לחצות כביש במעבר חציה (ובירוק!), דווקא כשהם זוכים לצהוב מהבהב בפניה ימינה.

2. הולכי רגל איטיים, אשר פשוט לא מוכנים לקבל את נוכחותם של רוכבים מאיימים לכאורה, ולא משנה כמה מנומסים, אדיבים, זהירים ומתחשבים הם ינסו להיות. הולכי רגל המביטים ברוכב כאילו היה שליחו של השטן, ולא נערה בת 16 המדוושת לבית הספר בשדרות רוטשילד.

(צילום: יהונתן צור)

דוגמה מכעיסה במיוחד התפרסמה כאן ב-ynet רק אתמול (ד'), בטורה של מרב יודילוביץ'. הולכת הרגל המושבעת ציטטה את החוק היבש והמוכר, לפיו כשאין מסלול אופניים, על הרוכב למצוא דרכו לכביש, ובמהירות. נהגים חסרי סובלנות שיעשו הכל כדי שנעוף מהכביש? שנסתדר איתם איכשהו. אוחזים בהגה שמעיזים אף לגעת ברוכב, לזרז אותו להתקדם קצת יותר מהר? מה יש, עדיף על רכיבה על מדרכה.

אי אפשר לפרש אחרת את דבריה של יודילוביץ', למעט זריקת כל הרוכבים המוצאים עצמם על מדרכה בטוחה, לעבר מוות במקרה הרע, או פציעה קשה אם יצאנו בנס. "אפידמיה" היא מכנה את העניין, "מגיפה", "טרנד חולף".

ובכן, לא בדיוק. חוסר מידע ואי הבנה אין בהם כדי לכופף את המציאות, אלא יש בהם להעיד על המלינה, כותבת שברור כי אינה תושבת תל אביב. שכן אופניים בעיר הזו, ולא משנה אם הם פרטיים (המון), מושכרים (הרבה) או גנובים (הרבה יותר מדי), אינם טרנד עוד. הם הפכו זה מכבר לדרך חיים.

יודילוביץ' אולי לא שמה לב, אך מי שבאמת מפריע ומפגע באיכות חייה וחיי, אינם זוגות האופניים על המדרכה - זו עיריית תל אביב. אכן, אותה עירייה שסללה את כבישי ונתיבי האופניים המבורכים לכל אורכה ורוחבה של תל-אביב. עירייה שצעדה כנדרש עם העידן הנוכחי של איכות חיים מעל הכל.

וכן, אותה עירייה שמאשרת לבתי קפה ומסעדות ובארים לחרוג לתוך אזור ההליכה (והרכיבה). לעיתים באופן מעורר גיחוך. אותה עירייה חמדנית שמצד אחד נותנת לנו אפשרות לרכוב (וללכת), ומצד שני מפריעה בכל דרך אפשרית, ובלבד שתגבה כסף טוב מבעלי עסקים המנסים בכל דרך אפשרית להגדיל את מתחם עבודתם.

ועוד מילה לסיום על מודל הרכיבה בתל-אביב, דווקא בהקשר של מי שאינם תושבי העיר. בשנתיים האחרונות, עיריות רבות דוגמת בת-ים, הרצליה ורעננה, אימצו בשמחה את המודל, והחלו אף הן לרשת את העיר בשבילי אופניים. לכן, לכנות את המודל התל-אביבי טרנד, יהיה במקרה הטוב מוטעה. מדובר בדרך חיים של ממש, וכל שנותר לקוות הוא שהמיזם המעולה הזה יזכה לחיוקיים, וכמה שיותר.

סביר להניח כי נהגים ימשיכו לראות ברוכבים סוג של מטרד מעצבן. באותה מידה, סביר להניח שהין הולכי הרגל יהיו תמיד מי שיראו במדוושים סוג של מתנקשים בפוטנציה. אבל יש לי חדשות בשבילם: רוכבי אופניים יהיו כאן, ומספרם רק יגדל. כך שמה שנותר הוא לכבד את זכותם להתנועע ממקום למקום על גבי אוכף, בעזרת הנעת דוושות.

מבטיח להצטרף אל הולכי הרגל מדי פעם, ולהתאמן בסובלנות מהצד האיטי של התנועה. זה יקרה הרי, בפעם הבאה שארד למטה, ואגלה ששוב גנבו לי את זוג האופנים שרכשתי לאחרונה.