כך המדינה גונבת אותנו באופן חוקי לגמרי

בטורים האחרונים דיברנו על פלא. פלא הפיכתו של הכסף ממטבעות זהב בעלי ערך לשטרות נייר... ומשם אל... הכלום. כן, אתם לא טועים, כסף בימינו דומה יותר לכלום, לסימן ריק, מאשר לזהב בעל הערך של פעם. הכסף של היום אינו מייצג סחורה כמו הכסף של פעם, אלא הוא בעצם חוב מופשט שהבנק המרכזי לוקח... מעצמו... כן, כן, הבנק המרכזי לוקח הלוואה מעצמו ומעביר אותה הלאה.

לטורים נוספים של ד"ר אושי שהם קראוס :

• הטרנספורמציה של הכסף: מהזהב אל הכלום
• שאלת מיליון הדולר: יך מייצרים כסף יש מאין?
• הבנק: גנב גדול או אבי ההתפתחות הכלכלית?
• מה בעצם אנחנו מקבלים בתמורה לעבודה שלנו?
  

מוזר? מעניין? האמת היא שלא פחות מכך מסוכן, ולא פחות מכך מאפשר למדינה להכניס את היד עמוק לכיסים של כל אחד מאיתנו ופשוט לשחק ברכוש שלנו. הבעיה היא שנולדנו לתוך זה ואנחנו רגילים. נצא לדרך.

הגישה הקרטליסטית

הגישה הנוהגת כיום בחקר הכסף נקראת הגישה הקרטליסטית. פיתח אותה הוגה וכלכלן גרמני בשם גאורג קנאפפ. קנאפפ טען שכסף לא צריך להיות משהו בעל ערך בעצמו. (זה בשונה ממטבע זהב שממש ממש שווה משהו). תראו, הוא אמר, בעצם, הרי מה שאנחנו צריכים זה לאפשר לזרמים של סחורות לעבור בחברה מאדם לאדם מחברה לחברה, ולכן, כל מה שאנחנו צריכים הוא מעין מטבע ניקל קטן או ניירות ואלה צריכים לתפקד ממש כמו המטבע שאנחנו מקבלים במלתחה.

לא יאומן? יאומן. הנה. בעוד שבשיטה הקודמת, שיטת מטבעות הזהב (שיטה שנקראת שיטת כסף הסחורות), היינו מקבלים תמורת הזהב שלנו נייר שאומר משהו כמו: "אני הבנקאי או אני המדינה, מתחייבים לתת למחזיק השטר הזה זהב", הרי בימינו אנחנו מקבלים פשוט דיסקית עגולה מהמלתחה; מטבעות ניקל או ניירות.

ומי במשל הזה הוא בעל המלתחה? המדינה כמובן. המדינה היא זאת שצריכה לייצר את הכסף המצחיק הזה ולתת לנו להשתמש בו. מה כל כך מוזר בזה? אתם שואלים. הרי ככה בדיוק הכל פועל. נכון, אני עונה.

אבל זה לא היה ככה פעם וזה לא הכרחי שישאר ככה גם היום. יש למשל כלכלנים, כמו פרידריך פון האייק, שהיו רוצים שכל אחד בשוק החופשי יוכל לייצר כסף. יותר מזה. רבים טוענים שהמדינה יכולה לגנוב אותנו בעזרת הפטנט הקרטליסטי של ייצור כסף "עלק" כזה.

אבל נחזור לסיפור העיקרי שלנו. ג'ון מיינרד קיינס, אחד מהכלכלנים המשפיעים ביותר במאה ה-20 לקח את הקרטליזם צעד נוסף קדימה. בספרו "מסכת על הכסף" קיינס משווה את הממשלה לכותבת מילונים. הממשלה, ככה הוא כותב, ממציאה מעין מילה (בעברית יפה קוראים לזה "הילך חוקי") - "שקל". ועכשיו במילון היא נותנת לו משמעות; היא מחליטה כמה הוא שווה. המדינה לוקחת לעצמה את הזכות לתת ערך לכסף.

שוב, אתם מתפלאים עלי, "מה אתה רוצה"? הרי זה ברור. ככה זה. אולי, אבל חדש ומאוד בעייתי. תחשבו איזה כוח לקחו לעצמן ממשלות שפועלות באופן קיינסיאני קרטליסטי (סליחה על המילים) כזה: הן קובעות מה הערך של המטבע שיושב אצלינו בכיס, אבל הן משאירות לו את אותו השם. אנסה להסביר מה הולך כאן ולמה זה בעייתי.

גניבה?

פעם, נניח שהייתי מקבל עשרה מטבעות זהב ששוקלים חצי קילו עבור חודש עבודה. ידעתי שאני מחזיק ביד רכוש. משהו ששווה משהו. זהב. שום דבר אנושי כמעט לא יכול היה להשפיע על הרכוש הזה שנמצא בידיים שלי. רק אילו היה מתגלה, נניח, מכרה זהב ענק במדינה שלי והיו כורים ממנו טונות זהב, ערך הזהב היה יורד.

ואילו עכשיו. מה יש לנו עכשיו? יש לנו בבנק סימנים. לסימנים האלה קוראים שקלים, אבל למרות הדמיון בשם, אין להם שום קשר למשקל מסוים. אין כאן "שקל הכסף", אותו משקל תנכ"י עתיק של מתכת הכסף, אלא רק שם שהממשלה נתנה, בחוק, לנקודות האלה.

ומה עושה המדינה? היא יכולה "להדפיס" כמה כסף שהיא רוצה. (להדפיס במרכאות, כי רוב השקלים האלה הם סימנים במאזנים של הבנקים ולא מטבעות או שטרי נייר). היא מייצרת עוד כסף וזורקת אותו בזול לשוק. עכשיו, תחשבו מה קורה לכסף שלנו, כאשר פתאום נוספים למשק כמויות אדירות של כסף. הערך שלו יורד. הנה. נניח שלכל אזרח במדינה יש מאה שקלים בבנק, ובכסף הזה הוא יכול לקנות עשרה כיכרות לחם, או עוגה אחת. ברגע שהמדינה מדפיסה כמויות כסף, ערך הכסף יורד.

וכאן אנחנו מגיעים לדבר המוזר. לכל אחד מאיתנו יש עדיין בבנק מאה שקלים, כלומר, מאה סימנים שלכל אחד מהם קוראים בשם הממשלתי, "שקל", אבל עכשיו אני יכול לקנות במאה השקלים שלי רק חמש כיכרות לחם וחצי עוגה. מה קרה כאן? מישהו פגע ברכוש שלי. מישהו כאילו הכניס יד לכיס שלי ובאופן מתוחכם הוציא ממנו חלק מהשווי שהיה בו.

ובישטה הישנה? של מטבעות הזהב? בשיטה הישנה הרי הממשלה לא יכלה לגלות או לייצר מכרות זהב ככל העולה על רוחה. קיום או אי קיום של מכרה זהב הוא עניין שקשור למחצבים ולא לרצון של הממשלה.

לסיכום

לאופן הזה שבו יש לנו נקודות ערך בכיסים והמדינה מזרימה לתוכן או שולטת בערך שלהן, קוראים בשפה התיאורטית בשם נומינליזם. כולנו נולדנו לתוך זה וזה נראה כמו הדבר הכי טבעי. אפילו התרגלנו לשמות יפים לפגיעה הזו ברכוש שלנו: קוראים לזה לפעמים "שחיקה בערך הכסף". ואיך הדברים האלה מתנהלים בפועל? איך הבנק המרכזי יוצר כסף בפועל? אמרנו למעלה משהו מוזר, אמרנו שהבנק "לוקח הלוואה מעצמו". מה זה? על כך בטור הבא.

ד"ר אושי שהם קראוס, פילוסוף של הכלכלה. מלמד בבית הספר לכלכלה של המכללה למנהל ובחוג לתקשורת במכללת ספיר. ניתן ליצור איתו קשר דרך אתר הבית שלו: http://www.ushi.co.il/

ולתאם הרצאות פרטיות: http://www.ushi.co.il/index.php/projects