תתפלאו אבל אין שום קשר בין נישואין לאהבה
בניגוד לתפיסה הרווחת, לנישואין אין קשר לאהבה. כדי להבין מה בכל זאת מביא אותנו להתמסד בברית הנישואין המיושנת, צריך לחזור אחורה, אל המהפכה החקלאית. סקירה היסטורית
בחיי כולנו מגיע השלב בו חברינו הטובים ביותר, אלו שהחזיקו את ראשינו בזמן שהקאנו שיכורים בתא השירותים של מועדון, או שמשו לנו לאוזן קשבת וכר תנחומים לבכי תמרורים בשעה שתיים לפנות בוקר, מחליטים להרים את הכפפה ולהינשא.
לאחרונה שמתי לב לתהליך מוזר שחל אצלי: השמחה הראשונית שמאפיינת את תגובתי לשמע הבשורה המפתיעה נעלמת כליל בזמן נוכחותי בטקס הנישואין עצמו, וככל שהעמקתי בנושא, כך הבנתי שהסלידה שאני חשה בזמן הצפייה בטקס הנישואין מקורה בחשיבה הביקורתית הטבועה בי מאז ומעולם.
רומנטיקה? הסכם ממון
בעל או לחילופין Husband, הינן מילים שגורות בפינו, אך הן טומנות בחובן את התמצית ההיסטורית של מוסד הנישואין ואת הביקורת הפמיניסטית העיקרית כלפיה, לפיה אין כל קשר בין מוסד הנישואין לחדוות האהבה. מוסד הנישואין היה ונותר הסכם ממון, ברית חברתית שנועדה ליצור בית אב חדש ומשותף, כאשר האשה מהווה את הכלי הכלכלי והחברתי למען יצירת סולידריות זו.
כדי שתבינו מעט יותר לאן אני חותרת, אשמח להוביל אתכם למסע אנתרופולוגי והיסטורי מרתק, שמטרתו היא לחשוף מעט מן הרקע החברתי והכלכלי של האירוע שמבחינה תרבותית, אמור להיתפש כאירוע המשמעותי ביותר בחיינו.
ראשית, יש להבין כי מוסד הנישואין בימנו הנו ההתגלמות המודרנית למוסד חברתי נושן, שאל ראשיתו לא ניתן להתחקות במדויק. חקיקה הקשורה בעקיפין למוסד הנישואים נראתה לראשונה בקורפוס החוקים המסופוטמי של השליט הנודע חמורבי, מן המאה ה- 18 לפנה"ס. לעומת זאת, תעודת הנישואין הרשמית העתיקה ביותר מתוארכת למאה ה- 2 לפנה"ס, ומקורה במצרים (כיום היא מוצגת במוזיאון הבריטי בלונדון).
למרות תאריכם המופלג של ממצאים נדירים אלו, בהסתכלות אחורה אל נבכי תולדות האנושות ומוסדותיה, הם מהווים עדויות מאוחרות לנוהג אנושי עתיק בהרבה. בעזרת תחום המחקר האנתרופולוגי, חוקרים יצרו מודלים כלכלים וחברתיים אשר מטרתם להבין את נסיבות יצירת מערכות הנישואים וקרבת הדם (kinship), או במילים פשוטות - ניסו לרדת אל המניעים העומדים בבסיס ההיגיון של ברית הנישואין.
היום זה לא מה שהיה פעם
כך, אם ברצוננו להבין את בסיס מוסד הנישואין בראייה אנתרופולוגית-חברתית, יש לתת את הדעת על תהליכים חברתיים מרחיקי לכת שהתחוללו בתרבות האנושית. תרבות וחברה כהגדרה, נתונות תחת שינויים מתמידים ואלו משנים ומעצבים את תפישותינו בכל תחומי החיים. המשפט הנפוץ, "היום זה לא מה שהיה פעם", היא אמת לאמיתה ואם נשליך אותה אלפי שנים אחורנית, נבין עד כמה היא למעשה מכרעת.
לשם הבנה מעמיקה יותר יש לציין שתי מהפכות חשובות בעיצוב תרבותנו היום, המהפכה הניאוליתית והמהפכה התעשייתית. המהפכה הניאוליתית (תקופת האבן החדשה), מסמנת את תחילת התיישבות הקבע והביות של החי והצומח על ידי האדם, משמע - ראשית החקלאות.
בתקופה זו המבנה החברתי והקהילתי של אוכלוסיית האדם השתנה לחלוטין, וניכרת עלייה חדה בדמוגרפיה. העלייה הדמוגרפית גררה צורך חדש בכוח עבודה יצרני למען כלכלת הקיום של הקהילה, כאשר האמצעי להשגת מטרה זו היה כמובן, הרחבת בית האב. האחדות של השבט והקהילה היא תנאי הכרחי למען קיום והישרדות. כאשר הקהילה מתפקדת כיצרנית וכצרכנית הבלעדית של כלכלת הקיום, תנאי הערבות ההדדית היו חיוניים.
המהפכה המשמעותית השנייה הייתה המהפכה התעשייתית, שאופיינה בהגירה ניכרת של קהילות אנושיות למרכזים עירוניים, וביצירה של מעמד ביניים חדש. המהפכה התעשייתית שינתה גם את האופי היצרני והקהילתי של החברות החקלאיות, והיא מסמנת את הצטמצמות התא המשפחתי-המערבי למימדים המוכרים לנו כיום, זה של אב, אם וצאצאים.
אגב, לא רק שמימדיה של המשפחה השתנו אלא גם תפקידה במערך הכלכלי - המשפחה הפכה מיחידה יצרנית וצרכנית אל יחידה צרכנית בלבד. רפורמות אלו יצרו חברה מרובדת ותלותית, והן מהוות ללא ספק את הניצנים למהפך התפישתי שקיים בימנו כלפי מוסד הנישואין והמשפחה, מהפך שאני חווה אותו על בשרי שלי.
מבחינה חברתית, ברית הנישואין יוצרת מעמד מלאכותי של קירבת דם על ידי מתן אישור מטעם המדינה או האליטה השלטונית. האישור ניתן רק לאחר ששני הצדדים מקבלים על עצמם את הזכויות והחובות הכרוכות בברית הנישואין, שהן כמובן – תלויות ומשתנות בהתאם לתרבות ולמקום. אך ללא יוצא מן הכלל, ברית הנישואין קשורה למימד המיני שבזוגיות, וזאת משום שהיא באה להסדיר פעילות מינית תקינה או ליתר דיוק – לעשות סדר בחיי המין שלנו.
הטאבו הכלל אנושי עבור גילוי עריות, בדומה לנוהג ברית הנישואין, הנו פועל יוצא של ניסיון הסדרה ושמירה של זהותה ואחדותה של הקבוצה. המצאת הגלולה למניעת הריון בשנות ה- 60 היוותה אבן יסוד במהפכה לשחרור מיני ופמיניסטי כאחד וזאת משום הקלות בשליטה על היילודה הרצויה ורצויה פחות. למעשה, בזמנים בהם לא הייתה שליטה שכזו (אם כי ננקטו אמצעים שונים של מניעה), הבאתם של צאצאים לעולם הייתה כרוכה באחריות חברתית וכלכלית נרחבת, ומשום כך ננקטו כללים למי מותר ולמי אסור, לבוא בברית הנישואין.
עליונות המשפחה המורחבת
מודלים שונים קיימים לגבי דפוסי הנישואים של חברות מסורתיות. בין אם מדובר בנישואין בתוך הקהילה או מחוץ לקהילה, בריתות הנישואין יוצרות קשרים חברתיים ומבטיחות את יצירתה של סולידריות חברתית נרחבת הקשורה זו לזו בקשרי נישואין, ובכך משמרת את העליונות של המשפחה המורחבת, דהיינו – הקהילה, ומונעת את האפשרות שתא משפחתי יחיד יתפקד כיחידה נפרדת; כך הקבוצה הראשית שומרת על אחדותה ולא מתפרקת לתתי בתי אב, התוצאה הבלתי נמנעת של נישואין לא מבוקרים בתוך הקבוצה.
כפי שראינו, כאשר בתי האב המורחבים הינם היצרניים והמכלכלים היחידים, כל פרט הנו אחראי וחשוב למען הביטחון הקיומי של חברו לקבוצה. המעגל של קבלת ערכים וחברות דרך מוסד הנישואין הנו התוצר המשני ממעגל רחב יותר.
קשרי הנישואין אם כן, מאחדים את הפרטים הבודדים לכדי מקשה אחת בעלת נורמות וערכים זהים, מקשה שאחראית על היווצרותה של החברה והתרבות.
המהפכה הניאוליתית, כלומר המעבר לחקלאות, מגלמת בתוכה מהפכה חשובה נוספת - את המהפכה התודעתית, הרגע בו האדם מפריד עצמו מהטבע ומתחיל להתייחס אל סביבתו כמשאב הנתון למרותו. המשאבים אשר עמדו לרשות האדם "החדש" וה"מתורבת" היו עצים, בעלי חיים ונשים.
כוחה הכלכלי של האשה בקרב חברות חקלאיות מסורתיות, נבע מכוחה להביא ילדים לעולם. אם לפני כן נשים היו יצרניות, לאחר המהפכה הן נתפסו כמייצרות, וערכן ומעמדן בקהילה השתנה בהתאם לכך. מעמדן החדש של הנשים תיפקד כמטבע כלכלי, מוצר חליפין שנסחר במרכז מערכת החליפין שהתנהלה אז בין הקהילות.
החליפין התנהל בין קבוצות של שני גברים, וזאת משום שהגברים נתפשו כמקבלי ההחלטות והם אלו אשר קיימו את המבנה של הקהילה. למעשה, האיבוד של אשה לשבט או לבית האב נתפס כאובדן של כוח עבודה, וכאן למעשה מסתמן ראשית מסורת המוהר - מחירה של הכלה לעתיד, אותה "נדוניה" שכולנו מכירים.
הנשים, אם תרצו, היו לא יותר מרכוש נוסף שהוחלף בין גברים למען יצירת קשרים חברתיים וכלכליים. יש לציין שערך פעולת החליפין אינו נמצא רק בטיב הסחורה אלא בפעולת החליפין עצמה - הפעולה של ההחלפה טומנת בחובה ערך חברתי עצמאי, ויוצרת קשרים מלאכותיים של קרבת דם.
ומה לגבי אהבה?
בניגוד לתפיסה הרווחת בימנו בקרב הדורות הצעירים, לנישואין אין קשר לאהבה. האמת היא שמבחינה היסטורית לאהבה אין דבר או חצי דבר עם נישואין, וזוהי טעות נפוצה לחשוב שאהבה היא הכוח המניע עבור הנישואין בימינו. העולם המנטאלי של אנשים בעבר היה שונה משל היום, שאלות של חופש בחירה וחופש דת נעדרו מהשיח הציבורי, ובאופן כללי, אנשים נשמעו לאתוס הדתי שהציבו מוסדות הדת. מובן שהתאהבויות התרחשו, אך בין אלו לבין בחירת בן הזוג המיועד לחתונה, שרר פער עצום.
לסיכום, כיום נשמעים יותר ויותר קולות של זוגות צעירים אשר בוחרים שלא למסד את קשריהם, ובין אם זהו רצון פמיניסטי שלא להיכנע לאופי הפטריארכאלי שמגלם ההסכם ובין אם זהו הסלידה מלקיים ברית על פי דת משה, ובכך לתת יד לעריצות הדתית המאפיינת את הפוליטיקה הישראלית, זוגות רבים טוענים שברית הנישואין הנה בבחינת טקס שמרני ומיושן, שעלול רק להעיק על התקשורת בין בני הזוג.
ולמרות כל אלו נראה שההחלטה כן להינשא כרוכה ברצון לקיים טקס שבו נעשית הצהרת כוונות רשמית למען המחויבות של הזוג אחד כלפי השני/ האחת כלפי השנייה/ האחד כלפי השנייה / השנייה כלפי האחד.
צורת המחויבות בין אם היא בכתב או בעל-פה אינה העיקר, אלא הרגשות העזים שהמחויבות מגלמת בתוכה היא כנראה הסיבה העיקרית שזוגות רבים, על אף כל ההיבטים השלילים של מוסד זה, עדיין בוחרים להינשא.
לכל הכתבות והעדכונים - כנסו לעמוד הפייסבוק של ערוץ יחסים
לפנייה לכתב/ת 
