בחירות 2013: עשרת הדיברות לבעל זכות צפיה
זכור את אשר אמר לך הפוליטיקאי, שמור את השעה 20:00 למסיבת העיתונאים, כבד את המילה אחדות ועוד שבע עצות לצרכנות נבונה של טלוויזיה בעונת הבחירות
כמו ילדים קטנים וטרחניים שמושכים לך בשרוול כדי שישמו לב אליהם, פוליטיקאים מכל קצות הקשת יעשו עד ליום הבחירות כל מה שהם יכולים כדי שנביט בהם, נקשיב להם ונקרא את מוצא פיהם בשקיקה. במלחמה על אהבתנו, לפעמים אנחנו צריכים להיות בצד המתגונן. הנה עשר עצות בדוקות לצרכנות נבונה של טלוויזיה בימים הקשים שעוד נכונו לנו עד ינואר.
1. הכוח להנהיג הוא הכוח להשתיק. שום דבר לא באמת קורה בדיוק ב-20:00 בערב, בראשית מהדורת החדשות המרכזית. אבל מזה שני עשורים בנימין נתניהו הפך את הזירה הזאת לבמה בלעדית שלו כשמתחשק לו. מן הקלטת הלוהטת שמעולם לא נמצאה ועד לאיחוד הלוהט לא פחות שפרטיו עדיין לא ברורים. ראש הממשלה הנוכחי הוא רב אומן של מניפולציות תקשורתיות ברוטאליות.
הלא אפשר היה להוציא הודעה לעיתונות על האיחוד הצפוי ולהתגונן מפני מטח השאלות. אבל למה לו, לביבי, לשחק לידיים של התקשורת? כלב השמירה של הדמוקרטיה נושך לפעמים, וזה מאוד לא נוח. אי לכך קימבן לעצמו ולליברמן משהו שנקרא "מסיבת עיתונאים", והדבר שודר בשלושת הערוצים גם יחד, כי אף אחד לא מוכן להיות פראייר ולהפסיד רייטינג, ואף עיתונאי לא הורשה לשאול שאלה כלשהי. זהו פטנט צפון קוריאני בדוק, ובהחלט אפשר להימנע מצפייה מפני שהחדשות (הטובות או הרעות, תלוי באוריינטציה שלכם), כבר שודרו שעתיים קודם לכן.
2. אירועי לשון הם לא באמת חדשות. אז אולמרט שוקל את צעדיו ולבני מתייעצת, יחימוביץ' מתאמצת וזהבה גלאון לא מצמצמת: פוליטיקאים ימלאו את האוויר בהצהרות שאין בהן תוכן ואין בהן ממש, ומה שמתואר לכאורה כפעולות הוא בעצם אוויר חם. אפשר לא להקשיב או בעצם רצוי לא להקשיב.
3.כולם אוהבים טרנדים. כרגע הטרנד החם הוא שימוש יתר ב-"חברתי". אז מי היא המפלגה הכי חברתית? תלוי את מי שואלים כמובן, כי הליכודניק יאמר לך שזה רק ביבי, המערכניק - רק שלי, וש"סניק - רק אלי, וכן הלאה. אף מפלגה לא יכולה להרשות לעצמה לוותר על המונח, ושוב מוטל על הבוחר להכריע בעצמו מי כאן דובר אמת ומי כאן סתם דובר.
4. יש לנו זיכרון קצר והם סומכים על זה. נגיד שאתם באמת מאמינים כי הליכוד היא המפלגה הכי חברתית ביקום. האם אתם זוכרים כיצד הצביעו נציגיו בכנסת בדיון על העלאת שכר המינימום? והאם אתם זוכרים כיצד הצביעו ש"ס? והעבודה? ומה חשבו אלה ואלה על ההצעה להוסיף עוד מקלטים נחוצים לנשים מוכות? נכון שאתם לא יודעים? ובכן קבלו רמז: רוב החוקים החברתיים שניסו להיכנס לספר בכנסת האחרונה, לא נתמכו על ידי מפלגות הקואליציה. אבל מי זוכר.
5. אין לנו סבלנות לפרטים וזה משחק לידיהם של הפוליטיקאים. שתי דוגמאות: ראשית, הצהרתו של ראש הממשלה שימגן את כל עוטף עזה בעקבות המטחים האחרונים. מתי ימגן? כמה זה עולה? האוצר כבר אישר את זה? המכרזים יצאו לדרך? ואיך ימגן, בצינורות ביוב ענקיים או בחדרים ממש? והאם רק הבתים הפרטיים או גם מבני הציבור ימוגנו? לא אמר. לא שאלנו.
רק היום (א'), ארבעה ימים אחרי שהצהיר שיימגן, התברר בישיבת ממשלה כי כולם בעד אבל כסף אין. באותה מידה הוא יכול להציע לכולכם טיסות לירח. ומנגד, יחימוביץ' מתמידה בפרוגרמה שלה להצניע את הסכסוך הישראלי-פלסטיני בעמוד 12 של תוכניותיה לעתיד. איך זה מתיישב עם תקציבי רווחה גדולים יותר, מיגור העוני והפחתה מסיבית בתקציב הביטחון? לא אמרה.
6. שום תמונה של ז'קט צבאי שחור לא באמת נחוצה. טלוויזיה הפכה לתחליף המרכזי לנאום בכיכר העיר, ולפיכך ישעטו כל הפוליטיקאים לזירות של אירועים קטסטרופלים להביע הזדהות, לאירועים חגיגיים להביע התפעלות, ולכל מקום בו מצלמה תהייה מוכנה לקלוט אותם מביעים משהו, לא חשוב מה. תמונה אחת שווה אלף מילים, אבל רק לפעמים.
7. כולם אומרים "באמת", וכולם מתכוונים להפך הגמור. בכל פעם שהמילה הזאת מופיעה בהצהרה של פוליטיקאי צריך לזכור שלושה דברים: האמת שלו קצרת מועד וכפופה להסכם הקואליציוני הבא. האמת שלו היא אמצעי להצנחת אחוריו על כסא מרופד ונוח, ולא מטרה בפני עצמה. והאמת היא שמדי פעם כדאי לזכור שכולם משקרים.
8. כולם ירבו במחוות רגשניות. אנשים מחושבים ושכלתניים יתכסו בריר של תינוקות ועוד יעשו להם קוצי מוצי. שוחרי דיאטות בולסים מופלטות, בטטות כורסה יצטלמו באירועי ספורט וכולם יעשו מאמצים מרובים להוכיח כי יש להם לב של זהב והם אנשים כמוני וכמוך. מי שמתרגש מזה, כנראה שמגיע לו.
9. כששום דבר לא עובד תמיד אפשר לדבר על אחדות. מאז שחרב בית המקדש זו הסיסמא הנפוצה ביותר בשיח הפוליטי של עם ישראל לדורותיו. כולנו יודעים שחרב בגלל שנאת אחים, וכולם מדברים על אחדות כדי לטפח איזה פנטזיה היסטורית על עתיד טוב יותר. מעולם לא הייתה אחדות אמיתית בין פלגי העם הזה וסביר להניח שלעולם לא תהייה, ובכל זאת שרדנו.
10. כששום דבר באמת באמת לא עובד - תמיד אפשר לחזור לאושוויץ ולאיום האיראני. מדובר על אחת הפרכות הלוגיות הכי קשות בשיח הישראלי, כי הרי זו הנחה ממש לא רציונאלית: משר הביטחון הנוכחי ועד אחרון המטיפים בשער, כולם איכשהו מאמינים שאילו היה לנו צה"ל חזק - אושוויץ לא היה מתממש. מאחורי ההנחה המופרכת הזאת יש עוד אחת, והיא שכל היהודים באשר הם היו מצטופפים בזמן בתחומיה של פלשתינה הקטנה.
להזכירכם שזה לא קרה עד היום וסביר להניח שלא יקרה, להזכירכם שרק
קואליציה ענקית ניצחה את המכונה הנאצית ולהזכירכם שאושוויץ אינו טיעון רציונלי התומך בהגדלת תקציב הביטחון. לא משתכנעים מאושוויץ? יש אחמדינג'אד. עד ינואר לא יתקדמו האיראנים הרבה בתוכניותיהם להתגרען, אבל בוחר מבוהל הוא בוחר שכמעט כל המפלגות רוצות בכיס שלהם.
לסיכום: ברגע שאין חדשות אמיתיות ופוליטיקאים ממשיכים לקשקש על המסך בלי הפרעה, מותר לקלל אותם ואת העיתונאים שנותנים להם לקשקש כך ופשוט להעביר ערוץ.
