לא חסר לישראל גז – פשוט שורפים אותו
מדי יום עולות באש כמויות גדולות של ביו-גז שנאסף במטמנות בישראל - במקום להזרים אותו לרשת החשמל המשוועת למקורות אנרגיה. הכירו את המתקנים שעשויים לקשט בעתיד את אזורי התעשייה בערים ולהפוך את התהליך ליעיל יותר
בזמן שמשק החשמל הישראלי משווע למקורות אנרגיה , יש מטמנות פסולת גדולות בארץ, שאוספות מדי יום כמויות גדולות של ביו-גז - ופשוט שורפות אותו. במקומות שונים בעולם זוכה הביו-גז ליחס קצת יותר מוצלח, שכן מדובר בדלק ביולוגי חשוב הכולל מתאן, שהוא הרכיב העיקרי בגז הטבעי. אולם בארץ, הביו-גז עולה בלהבות הביורוקרטיה הישראלית, במקום לסייע במניעת "בצורת חשמל", כפי שהיה למשל בקיץ האחרון.
הביו-גז הוא גז ביולוגי, שמקורו בחומרים אורגניים כמו שאריות מזון, הפרשות בעלי חיים וגזם. מטמנות אשפה הן מקום האידאלי להיווצרותו בגלל אופן בנייתן: מאחר שכל שכבת פסולת מכוסה בעפר, נוצרים כיסים נטולי חמצן בהם מתרחשים תהליכי ריקבון ותסיסה. אחרי כשנתיים-שלוש מתחיל להשתחרר לאוויר המתאן, מגזי החממה הבעייתיים ביותר. אף שבמטמנות קיים פוטנציאל אדיר לייצור חשמל מביו-גז, בדיקת ynet שנערכה אשתקד העלתה כי התחום נמצא עדיין בחיתוליו. כעת שבנו לבדוק את הנושא - וגילינו שלא הרבה השתנה.
הליכים תקועים
כבר בשנות ה-90 החלה דרישה עולמית לאסוף את הביו-גז. ישראל לא נותרה מאחור וברישיון העסק של כל המטמנות בארץ הועלתה הדרישה להקים מערכות לאיסוף הביו-גז. אחת השיטות הנפוצות לאסוף אותו היא באמצעות החדרת צינורות ששואבים אותו מעומק המטמנה. דרך חדישה יותר היא מתקני עיכול אנאירובי, שהפסולת האורגנית עוברת בתוכם הליך פירוק באופן שחוסך את ההטמנה.
בישראל, רוב המטמנות מקפידות אמנם לאסוף את הגז הבוקע מהן, אולם בדרך כלל הוא עובר לשריפה ותורם לזיהום האוויר. אמנם יש דוגמאות למטמנות שמפיקות חשמל מהגז, אך מדובר בהיקפים קטנים יחסית, של 2-1 מגוואט.
במטמנות הגדולות לעומת זאת, שגם יכולות לייצר חשמל בהיקף גדול יחסית - ההליכים עדין תקועים. מדגימים זאת היטב יחזקאל תותחני, מנכ"ל מטמנת גני הדס, ויצחק בוברא, מנכ"ל חברת אפעה תשתיות איכות סביבה. למרות שכל אחד מהם מנהל מטמנת פסולת גדולה בדרום, זה שנים שהם ממתינים לאישור ממינהל מקרקעי ישראל, להקים תחנת כוח קטנה, שתאפשר לייצר חשמל מהגז שהם ממילא אוספים.
שורש העיכוב נעוץ בויכוח על דמי השימוש בקרקע שדורש המינהל, לשם הענקת רישיון להקמת תחנת הכוח לייצור החשמל - לטענת היזמים, מדובר במחיר גבוה מדי, שהופך את העסק לבלתי כלכלי.
"פשוט שורפים דלק"
מטמנת גני הדס משתרעת על 600 דונם ונחשבת לאחת מהגדולות בארץ. מדי יום היא קולטת כ-2,000 טונות אשפה, המהווים כ-15% מכלל הפסולת בארץ. "המטמנה יכולה לייצר כבר היום חשמל בהיקף של 7 מגוואט, כמות שיכולה להספיק לכ-10 אלף בתי אב", אומר תותחני.
עם זאת גנרטורים וציוד נוסף שהוזמן מחו"ל לצורך שאיבת המתאן מהמטמנות, בעלות של כ-40 מיליון שקל, שוכבים בשטחה וממתינים ליום שבו אפשר יהיה להפיק באמצעותם חשמל. "אנחנו שורפים גז בכמויות מסחריות", הוא אומר. "ב-4-3 השנים האחרונות שרפנו גז ששוויו באנרגיה חלופית כ-20 מיליון שקל בשנה. זה דומה לשריפת כמה מיכליות דלק בבת אחת. פשוט שורפים דלק".
תותחני מספר כי המו"מ מול המינהל נתקע, לאחר שעלתה דרישה להכפיל את דמי השימוש בקרקע כתנאי להענקת הרישיון. "מאז שנת 2000 המחירים עלו ביותר מ-50%, מה שהופך את הקמת המפעל ללא כלכלית", הוא אומר.
"זה אבסורד, המפרט הטכני מחייב מטמנות לאסוף את הביו-גז. אם נשרוף אותו ולא נעשה בו שימוש - אנחנו בסדר, והמדינה לא תבוא אלינו בטענות. אבל אם רוצים להשתמש בו לייצור חשמל, צריך לשלם למדינה קנסות. המינהל דורש 45 מיליון שקל לצורך מתן רישיון להקמת מטמנה ותחנת הכוח. במחיר הזה אני קונה מגרש בפריז ומקים עליו תחנת כוח".
בימים אלה נמצא תותחני בשלבי השגה על השומות, הליך שיכול להימשך שנים. במקביל הוא ממשיך להתקדם עם הקמת תחנת הכוח. "אנחנו ממשיכים לבנות את התחנה, אבל היא לא תוכל להיות מופעלת לפני שהמינהל יאשר זאת", הוא מסביר. "אנחנו מקווים שהזמן יעשה את שלו ושעד שנסיים את ההקמה, נצליח להתקדם במו"מ עם המינהל ולייצר חשמל".
תותחני מאשים גורמים נוספים באחריות לעיכובים: המשרד להגנת הסביבה ש"לא מסייע מספיק", כדבריו; וכן חברת החשמל שלא ערוכה לקלוט את הגז. "בהתחלה הם אמרו שהם לא מכירים את הטכנולוגיות ולבסוף קיבלנו אישור ל-4.2 מגוואט, כי הם לא יכולים לקלוט 7 מגוואט חשמל. עכשיו הם אומרים שהרשת צפופה מדי ושצריך להרחיב את הקווים. אני מיואש. גורמים, שהם למעשה המדינה, שמים לי רגליים. זה מוציא את האוויר מהמפרשים".
הציוד כבר בדרך, האישור לא
חברת אפעה תשתיות איכות סביבה מתפעלת את מטמנת אפעה, שנפתחה ב-2003 וקולטת כ-4,500 טונות פסולת מדי יום, המהווים כ-35% מהאשפה בארץ. מנכ"ל החברה, בורבא, מספר שבעוד כ-6 שנים האתר יהיה ערוך לספק 10 מגוואט, אך ללא עיכובים, הוא היה מספק כבר עתה כ-3 מגוואט – ששווים לצריכה של שלושה קיבוצים גדולים על מפעליהם.
בשלוש השנים האחרונות בורבא נמצא במגעים עם המינהל. גם במקרה זה המינהל העלה את מחיר הקרקע לאחר ששולמו דמי חכירה על השטח. "דרשו תמלוגי גז", הוא רותח. "אמרו שצריך לבצע הערכת שומה מחדש, כדי להעריך את הרווחים מהגז. אבל זה לא כמו גז טבעי מהאדמה - אני מייצר את הגז בכך שאני מטמין אשפה. הוצאת הגז היא משימה סביבתית".
במטרה למנוע עיכובים מיותרים הסכים בורבא לחתום על מסמך שלפיו אם יוחלט להעלות את דמי החכירה בדיעבד – יסכים לשלם, וזאת כדי " להשתחרר מהפלונטר", כדבריו. לאחר קבלת אישור זכויות מהמינהל, יוכל לקבל אישור להתחבר לרשת החשמל מרשות החשמל.
להערכתו, הוא יוכל לייצר חשמל בתוך כ-3 חודשים מרגע קבלת האישור. בינתיים כבר שילם עבור ציוד המתאים לכך. "פחדתי להזמין, אבל בשלב מסוים לקחתי אחריות. עכשיו הגנרטורים עומדים להגיע ואני מפחד שאצטרך למצוא להם פתרון אחסון, שיעלה עוד כסף".
מטמנה וירטואלית
דרך נוספת להפיק ביו-גז היא מתקני עיכול אנאירובי - מתקנים תעשייתיים שמורכבים מתאים גדולים ואטומים, בהם עוברת הפסולת האורגנית הליך פירוק. באירופה אפשר כבר למצוא עשרות מתקנים כאלה, אך בישראל יש רק יוזמות בודדות, רובן בשלבי תכנון. כך למשל חברת יוניברב פאוור, שמקדמת הקמת שני מתקנים כאלה, בדימונה ובמכרז הארץ.
איך זה יעבוד? שרון קטקו, מנכ"לית החברה, מסבירה שהמשאיות שיגיעו למתקן יטופלו בהתאם לסוג זרם האשפה - אם זו פסולת המעוברת מפחי אשפה רגילים היא תעבור הפרדה והזרם היבש כמו פלסטיק ואריזות, יעבור למיון וימוחזר לצורכי תעשייה. הזרם הרטוב והפריק ביולוגית, כמו שאריות מזון וקליפות, יוכנס לתאים, שם יעבור הליך פירוק אנאירובי (נטול חמצן) על ידי חיידקים, שיאפשר להפיק מקסימום ביו-גז, שיוזרם לגנראטורים.
"לאחר 3 שבועות יוצא חומר מעובד, שעבר 80% מהליך הפירוק והריקבון שלו וכבר אין בו גזים", מסבירה קטקו. "החומר הזה יעבור קומפוסטציה משלימה כדי לקבל קומפוסט באיכות גבוהה". אם הפסולת תגיע מופרדת, ייחסכו תהליכים והמחירים יהיו יותר נמוכים בהתאם.
החומר שיוצא מהתאים בתום התהליך אינו מכיל עוד גזים ומשמש לייצור קומפוסט. באופן זה הפסולת ממוחזרת עד כמעט עד תומה ואין צורך בהטמנה. עבור הרשויות בארץ, שעד 2015 ישלמו היטל הטמנה בגובה של כ-90 שקל לטונה, מדובר בפתרון יעיל. "אנחנו מטמנה וירטואלית", היא מסבירה, "במקום לקבל פסולת, לאגור אותה, לאטום ואז לשאוב ממנה ביו-גז – אנחנו דואגים שבכלל לא תגיע לקרקע".
קטקו מוסיפה כי הם ערוכים לטפל בכל סוגי הפסולת הביתית, גם אם הרשויות לא מנהיגות עדיין הפרדת הפסולת. "מכיוון שהטמעת הליך שכזה לוקחת זמן, היה לנו חשוב ללוות אותו, אך לא להיות תלויים בו, כלומר לתת שירות גם אם אין הפרדת פסולת או שיש הפרדה רק בחלק מהשכונות בערים השונות", היא מסבירה.
תעריף החשמל - לא כלכלי
מלבד היתרונות האקולוגיים הטמונים באפשרות למחזר ולהשיב לשימוש מקסימום מהפסולת, קטקו מציינת שמדובר בהליך שיכול להתקיים באזורי תעשייה הסמוכים לערים, ובכך לחסוך בזיהום האוויר שנגרם עקב שינוע פסולת על הכבישים. עם זאת, כשפנו לרשויות הם נתקלו בחשדנות ואי הבנה. "לא הבינו על מה אנחנו מדברים", היא מספרת. "הם אמרו שהם רוצים היי טק ולא פסולת".
קטקו מספרת כי הם החלו לעבוד על הנושא בשנת 2009 ואם הכל יעבוד כשורה, הם יתחילו בהקמה ב-2013 והמתקנים יתחילו לעבוד ב-2014. באירופה, הזמן הנדרש להקמת מתקנים שכאלה עומד על כ-3 שנים בממוצע. למרות זאת, היא אינה נרתעת מפרק הזמן שחלף מאז החלו לקדם את הנושא. "זה תחום שדורש הרבה זמן", היא מסבירה. "מדובר בפרויקטים מורכבים".
לאחרונה הכריז המשרד להגנת הסביבה על מענקים של 70 מיליון שקל ליזמים שיקימו מתקנים הפועלים בשיטה. אולם חלק מהיזמים בתחום קובלים, כי מדובר בסכומים נמוכים יחסית לעלויות ההשקעה הנדרשות, שאינם מעודדים הקמה של מתקנים כאלה. עם זאת, קטקו אינה מצטרפת לביקורת. לדבריה, המענקים של המשרד כיסו כ-35%-40% מהעלויות.
מנגד היא מציינת, כי התעריף שאושר ברשות החשמל, בגובה 64-60 אגורות לקילוואט שעה, הוא נמוך מאוד ואינו כלכלי. "טענתנו שצריך להיות 1.20 שקלים". עוד היא מוסיפה, כי מדובר בשוק חדש ובריבוי הגופים המעורבים בו. "זה שוק שמנוהל על ידי הרבה גורמים ומלכתחילה לא צפיתי שיהיה קצר וקל", היא מסבירה. "יש הרבה סקפטיות בשוק ולפני שנה-שנתיים אמרו – 'אתם הוזים'. העקשנות שלנו הוכיחה את עצמה, אבל זה כל הזמן בהתהוות".
תגובות
ממינהל מקרקעי ישראל מנסר בתגובה: "מינהל רואה חשיבות רבה בקידום מיזמים אלטרנטיביים להפקת חשמל ואף קידם לאחרונה עסקות סולאריות רבות על קרקעות קיבוצים בנגב בהיקף כולל של כ-200 מגה ואט.
"לגבי גני הדס - נשלח אליו בשעתו שובר לתשלום לתקופה בת 5 שנים ולאור בקשתו אישרה לו הנהלת המינהל להאריך את תקופת ההתקשרות לפנים משורת הדין ל-15 שנה בפטור ממכרז. לפיכך נשלח אליו שובר מעודכן בעקבות ערר שהגיש תותחני נערכת לו שומה חדשה בימים אלה והוא יכול להמשיך בעבודה בכפוף לתנאי הגשת הערר. לגבי מתקן הביו-גז באפעה נערכת שומה בימים אלה".
מרשות החשמל נמסר בתגובה: "רשות החשמל רואה חשיבות עליונה בקידום האנרגיות המתחדשות בישראל וחרטה נושא זה על דגלה. הרשות תומכת בתמרוץ גבוה של יזמים בתחום הביו-גז אך זה צריך להיעשות על דייד המשרד להגנת הסביבה ולא להיכנס כמרכיב בתעריף החשמל. זאת, על מנת לעודד הקמת מתקנים מבלי להטיל עלויות נוספות על צרכני החשמל הפרטיים.
"התעריף אשר קבעה רשות החשמל למתקנים אנארוביים מגלם בתוכו את עלויות ייצור החשמל תוך שימת דגש על העובדה כי מתקנים אלו צפויים להשתלב בסמוך לייצור מקום הפסולת. עובדה זו גורמת באופן טבעי למיקום המתקנים באזורי תעשייה וגוזרת עלויות קרקע גבוהות בהרבה מהרגיל"
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר: "המשרד להגנת הסביבה תומך כספית ב-40% מעלות הקמת מתקנים להפקת ביו-גז מפסולת באמצעות חיידקים. יודגש כי שיעור תמיכה זה הינו מאוד גבוה ביחס לתמיכות ממשלתיות אחרות. טענות אותם יזמים תמוהה נוכח העובדה כי סבב המענקים שהציע המשרד זכה להיענות גבוהה מאוד. מתקנים אלו גם יזכו לתעריף חשמל מועדף. שילוב התמיכה והתעריף צפוי לתת ליזמים את רשת הביטחון להקמת המתקנים".
במשרד ציינו כי עד כה השקיעו למעלה מממיליארד שקלים בקידום מהפיכת מיחזור, במסגרתה כ-500 אלף תושבים כבר מפרידים פסולת בביתם לשני זרמים, אורגני ויבש. "ככל שיותר שיותר תושבים יפרידו פסולת בביתם והפסולת האורגנית המופרדת אשר תגיע למתקני הפקת הביו-גז תהיה הומוגנית יותר וללא פסולת יבשה, יקטנו עלויות הטיפול של המתקנים ויכולת הפקת האנרגיה שלהם תגדל".
באשר לפעילות בנושא קידום הקמת מפעלי ביו-גז צוין כי המשרד אישר תמיכות להקמת 7 מתקנים לייצור ביו-גז בסכום כולל של יותר מ-75 מיליון שקל וכן בחודש אוגוסט האחרון בסבב מענקים נוסף בסך של 70 מיליון שקל לתמיכה בהקמת מתקני עיכול אנאירובי בלבד, במסגרתו ניתן להגיש בקשות עד 1 באוקטובר.
לפנייה לכתב/ת 
