"גוללללסטאר": מזון מהיר, מתוק וקליל

במסגרת הניסוי הטלוויזיוני הפופולרי: סלבס ואיך הם משתלבים בכל מיני נושאים, מגיעה "גוללללסטאר" (א'-ה', 22:00, HOT3) כדי לתרום קצת משלה למדעי הטלוויזיה. כבר היינו שם עם אי בודד וסלבס, שירה מזרחית בלוס אנג'לס וסלבס, בית גדול וסגור בנווה אילן וסלבס - ועכשיו רכבת הסלבס עוצרת בתחנה המתבקשת הבאה: כדורגל וסלבס. שילוב של שני מוצרים עממיים ופופולריים שנשמע, על פניו, כמו הנוסחה בגרסתה המזוקקת.

ביקורות נוספות בערוץ הטלוויזיה של ynet:

"משעל חם": האריה שאג, המנחה צעק

"עוד סקס בבקשה, אנחנו בריטים!"

"טריני וסוזנה מרגישות בבית": איפה הסטייל?

הליהוק של "גוללללסטאר" הוא אמנם, כנראה, ליהוק מז'אנר ברירת המחדל: מי שמסכים לבוא מקבל לוקר, מדים עם השם שלו ואופציה לרייר על הפיזיותרפיסטית. אבל בכל זאת התפלק ליוצרי הסדרה מקבץ מעניין של פיגורות מוכרות יחסית. אינטליגנטים כמו קובי אוז, שכנראה מעדיף לקיים יחסים עם הוריקן סנדי מאשר להתייחד עם מגרש כדורגל - והוא זה שמספק את רוב קטעי העומק בסדרה ודן שפירא, שחלם להיות שחקן מקצועי. שחקן כדורגל, כן? לצדם, רון שובל וטום קשתי, שאיך להגיד את זה בעדינות, ממציאים מחדש את התעופה העצמית שלהם, ומתנהגים כמו דיל מטורף באל על.

לאלו מתווספים הסוג-של הפרשנים הניטרליים: דור דניאל; סלוצקי ודומינגז, שוויתרו לנצח על השמות הפרטיים שלהם; נירו לוי, שמערכת היחסים הכי יציבה שלו היא עם גיסנו, איתו הוא מצוי בסימביוזה מוחלטת; אבי מלר, שנכון לארבעת הפרקים הראשונים כוח-העל שלו הוא גב תפוס; ואורן זריף - הברקת ליהוק - שמצליח בעת ובעונה אחת להישמע שפוי לחלוטין וקוקו מוחלט. על כולם מנצח המאמן האלמותי, שייע פייגנבוים, או כמו שזריף מכנה אותו: פייפיינבוים.

נבחרת "גוללללסטאר". עוד תחנה ברכבת הסלבס(צילום: משה שי)

ואיפה השריטות

מכיוון ש"גוללללסטאר" לא מכילה אלמנט אמיתי של תחרות, לא בין המתמודדים לבין עצמם, כי אין בה שום הדחה - ולא מול הקבוצות שיעלו מולן על המגרש, נעדרים ממנה מוטיבי-ריאליטי כמו מתח, הצפת רגשות והתמודדות עם שריטות נפשיות. יכול להיות שפה ושם יהיו קצת חיכוכים קלים של אגו או אי-נוחות. בכל זאת מדובר בחבורת גברים שגרים ביחד, חלקם נוחרים וחלקם רון שובל. אבל סיפור ממש, איך לנסח את זה בעדינות, אין.

וגם לא "טייק-אוף סינדרלה" במסגרתו תהפוך אסופת המילואימניקים לקבוצה מאומנת היטב, וכל זה במהלך חודש במהלכו הם הם מבריזים מדי פעם לצרכים הדחופים שלהם, כמו הופעה בתיאטרון או רכישת ארון באיקאה. זהו לא באמת ציר אמין להיתלות בו. אני לא פוסלת את הרעיון לפיו כל אחד מהם יצליח להשתלב בכל ליגה ישראלית כשחקן מן השורה, אבל זה אומר יותר על הליגה, מאשר עליהם.

מתאמנים ללא מטרה. העיקר שגיסנו שם (צילום: אלדד רפאלי)

אז כן יש ב"גוללללסטאר"? כל מיני דברים שאין בכדורגל הישראלי (או במילים של קובי אוז: "אגואיזם קולני שהרבה פעמים נגמר במכות"). למשל קומדיה במשקל נוצה שנעה בין בדיחות מילואים עילגות ומצערות, לבין פנינים של ממש. יאמר לזכותה של ההפקה שהיא השקיעה בעטיפה, החל ממתקני אימונים נוצצים, שמקרבים את הסלבס לפחות אקססורי-וייז לסדר היום של שחקנים אמיתיים, כולל פיזיותרפיסטית, נטורופתית (נפולטיסטית, בשפה החדשה שהמציא טום קשתי), מדים, חדרי הלבשה - ומנגד, צילומים מושקעים, עריכה קפדנית וסטים מצוחצחים ומעוצבים עד הפרט האחרון. זה לא בא במקום בשר, אבל ממילא צמחונות זה הדבר הנוכחי, אז אפשר להסתדר.

"גולללסטאר" לא תיזכר כאבן דרך ביחסינו עם הדוקו-ריאליטי, אבל היא בהחלט סוג של מזון מהיר ומתוק, מתעכל בקלילות. לא מקור הזדהות, וגם לא בדיוק הפרויקט שיחזיר את האמון בכדורגל הישראלי הפצוע. אבל גם לקולקציית דחקות אוורירית יש זכות קיום בסלון שלכם, ובנוסף לזה יהיה גם קרנף. תישארו.