צפו: איך ייראו בתי החולים העתידניים שלנו?
חדרי בית חולים המדמים נופי טבע, בדיקות MRI לילדים שמפחיתות חרדה ותקשורת מרחוק עם הרופא המטפל. אילו פיתוחים טכנולוגיים יעזרו לנו להחלים מהר ולשלוט במחלות כרוניות? ריאיון בלעדי עם שון יוז, המעצב הראשי בחטיבת הבריאות של פיליפס, שמאמין שגם העבודה שלו מצילה חיים
תארו לעצמכם שאתם מחלימים מניתוח, ולא בדיוק זוכרים איפה אתם: החדר נעים, שעון גדול המוקרן על הקיר מציג את השעה, מזכיר לכם באיזה בית חולים אתם ומה התאריך היום. בהדרגה נדלקת התאורה בחדר ומציפה את החדר באור יום טבעי ונעים, גם אם בחוץ אפור ומעונן.
בתקרת החדר "נדלק" חלון וירטואלי שדרכו אפשר להביט ב"שמים", ומולכם על הקיר מוקרנות תמונות נופים מרגיעים של יערות או של ים.
במצב הזה, כך מוכיחים בחטיבת הבריאות של חברת פיליפס, רוב הסיכויים שתחלימו מהר יותר ותוכלו להשתחרר הביתה אפילו מוקדם מהצפוי.
איזה שירות נקבל בבית החולים?
- מ-2013 נדע: איזה בית חולים בישראל טוב יותר
התיאור הכמו-עתידני הזה קיים היום כבר ב-250 בתי חולים ברחבי העולם, שם הותקנה "סביבת החלמה" מתקדמת של החברה, שאמורה לסייע לחולים להתאקלם במהירות במציאות שלאחר הטיפול, להתמצא בזמן ובמרחב שהם נמצאים בו ולחוש רגועים יותר.
מה הסיכוי שהחולה הממוצע בבית חולים ציבורי ייהנה ממתקנים כאלה, ואילו עוד פיתוחים צופן לנו העתיד? שון יוז, המעצב הראשי וסגן הנשיא בחטיבת הבריאות של פיליפס (Philips Healthcare) ענה בראיון בלעדי ל-ynet על כל השאלות בעת ביקורו הראשון בישראל, ומסביר מדוע חשוב לדעת אפילו מהו מספר העצים האידאלי בתמונת הנוף המוקרנת לחולה, כדי להשרות עליו רוגע.
"לא מעצבים במגדל השן"
"חברה כמונו, שפועלת בהרבה מדינות בעולם, צריכה להתמקד באתגרים הגדולים, בנושאים המרכזיים שעוסקים בהם באופן גלובלי", מסביר יוז את האופן שבו בוחרת החברה את יעדי הפיתוח והעיצוב שלה. "עלינו לאתר מגמות בעולם, להבין מה משתנה בדמוגרפיה שלנו ולנסות להתכונן לזה מנקודת מבט טכנולוגית.
"לדוגמה, מגמה בולטת כיום בעולם היא שאוכלוסיית הגיל השלישי גדלה בזכות העלייה בתוחלת החיים, וצריך לדאוג לה. איך נעזור לאנשים לחיות באופן עצמאי? איך נדאג לטיפול במחלות כרוניות? אנשים יחיו זמן רב יותר, וצריך למצוא עבורם פתרונות".
-איך אתם מבצעים את המחקר שלכם, טרם תחילת הפיתוח?
"חשוב תמיד להתחיל ברעיון מעניין, בדרך טובה יותר שבה אפשר לבצע דברים. ואחרי שאתה מאמין ברעיון מסוים, ההוכחה חשובה: צריך לבדוק את ההיפותזה בחוץ. אם אנו מאמינים שנוכל ליצור סביבת החלמה טובה יותר, למשל, אנו מקווים שזה יוביל לתוצאות רפואיות טובות יותר ולקיצור משך האשפוז בבתי החולים. בשלב הזה צריך לבחון אם העיצוב שלנו מוכיח את יעילותו ואם אפשר יהיה להטמיע אותו במערכת הבריאות.
"חלק מהמחקר מתבצע מאחורי שולחן, וחלקו דורש ביקור במדינות שבהן אנו עובדים כדי להבין את הדרישות הספציפיות של המקום ואת האופן שבו ניתנים שם שירותי הרפואה. בבריטניה, למשל, יש מערכת בריאות ציבורית מפותחת, בעוד שבסין ובהודו היא מתפתחת רק כעת. גם בארצות הברית מדובר במודל שונה מאוד, כך שלמגמות שאנו מזהים יש הקשר פוליטי, כלכלי וחברתי".
-אתם נכנסים גם לבתי חולים בתהליך, מתחקרים את הצוות הרפואי והחולים?
"בהחלט, אנחנו לא יכולים לשבת ולעצב במגדל השן שלנו. הדרך היחידה שבה נוכל ליצור עיצוב משמעותי היא ללכת לשטח, לחוות ולהבין את ההתנסות של כל האנשים שמעורבים בתהליך.
"צרכנות בתחום הבריאות שונה מצרכנות אלקטרוניקה, למשל, כיוון ששם רק צריך לעודד את האדם לקנות בעוד שבבריאות יש הרבה 'מחזיקי מניות' – צריך לשכנע את מנהלי בית החולים שהרעיון טוב, לשכנע את הרדיולוג שהרעיון טוב, לשכנע את החולה וכן הלאה. צריך לפנות לגורמים רבים ולא רק לגרום למישהו להשתוקק למוצר".
-מהניסיון שלך, קל יותר לשכנע את החולה או את הצוות הרפואי?
"מדובר תמיד באתגר, כיוון שלכל גורם יש אינטרס שונה. הרופאים מתעניינים ברווח הרפואי הקר, המנהלים רוצים לדעת כמה זה עולה ומי יממן את זה, והחולה רוצה כמובן לדעת אם זה ישפר את מצבנו. עלינו למצוא תשובות לכל נקודות המבט השונות בבית החולים".
להפחית מהלחץ על בתי החולים
הפתרונות עתירי הטכנולוגיה והעיצוב המתוחכם שמציעה פיליפס עשויים להיראות לעתים בעייתיים על רקע המתרחש במערכות הבריאות הציבוריות ברחבי העולם - מרפורמת הבריאות של אובמה בארצות הברית ועד מצוקת האשפוז, מצוקת התורים והזליגה לרפואה פרטית בישראל.
"אנחנו מנסים ליצור טכנולוגיה בעלת משמעות ולהציל חיים", אומר יוז, "ולא רק עבור אלה שיכולים להרשות זאת לעצמם, אלא כולם. אנחנו עובדים במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי, וחשוב לנו להפיק מגוון מוצרים ופתרונות שיספקו צרכים של אוכלוסיות שונות.
"לא רק מערכת הבריאות בישראל מתמודדת עם בעיות, אלא כל מערכת בריאות בעולם נמצאת כעת תחת לחץ. יש דרישה גוברת לשירותים רפואיים, אנשים חיים יותר, ומצד שני תקציבי הממשלה הולכים ומצטמצמים, גם באירופה. לכן, עלינו למצוא דרכים חכמות לספק שירותים בנסיבות האלה.
"אם יש מצוקת אשפוז, חלק מהפיתוחים שלנו יכולים לסייע בכך, כיוון שהם מקצרים את משך האשפוז ומאפשרים השגחה מרחוק על החולה בבית. באופן זה החולה אינו תופס מיטה, ונהנה מהחלמה בבית בקרב המשפחה. הטכנולוגיה תעזור לנו לפתור חלק מהבעיות האלה, לפחות בחלק מסוגי המחלות וסוגי המטופלים, ולהפחית מהלחץ על המערכת גם בישראל וגם בבריטניה, למשל".
-האידיאל הוא שהחולה ישתחרר מהר לביתו, להמשך התהליך?
"זה חלק חשוב מאוד באסטרטגיה שלנו. אם מסתכלים על ההיסטוריה של חטיבת הבריאות בפיליפס, רואים שבעבר התמקדנו בבתי חולים והיום יש לנו מוצרים שמתאימים גם למרחב הקליני וגם למרחב הביתי.
"אנו עוזרים למשל לאנשים הסובלים מדום נשימה בשינה לישון עם מסכות שתורמות לאיכות השינה בלילה, יש לנו מכשירים שמתריאים למוקדי החירום במקרה של נפילת קשיש בבית ועוד".
-וכשאתם מתקינים את סביבת ההחלמה, למשל, בבתי חולים שונים בעולם, אילו התאמות אתם נדרשים לערוך בכל מקום?
"ברוב המקרים שירותי הבריאות מסופקים בצורה מעט שונה בכל מדינה, כך שבסיס הפלטפורמה הטכנולוגית שלנו צריך להיות עקבי, ולאחר מכן מתאימים אותו לפרוטוקולים המקומיים, לאופן שבו בית החולים מתפקד ברמה היומיומית.
"אנו צריכים לדאוג לכך שאת כל הדברים שאנו עושים ניתן יהיה להתאים אישית בנקודת המסירה של השירות, לא במובן של התאמה לחולה מסוים, גבר או אישה, אלא התאמה לחלל".
פיתוח המתאים בכל זאת לנשים דווקא מלווה אותן בתהליך הלידה: על הקיר מול היולדת מוצגים שמות הרופאים והמיילדות המטפלים בה, והיא יכולה לעקוב אחר התקדמות הלידה באמצעות המחשה ויזואלית המוקרנת גם היא על הקיר בצורת פרחים או אלמנטים מרגיעים אחרים.
ילדים חוששים פחות מהבדיקה
כשמדובר בילדים מציעה פיליפס חוויה מיוחדת לקראת בדיקת MRI או PET CT, האמורה להפחית את רמת החרדה שלהם ולשפר את יעילות התהליך. ב-Ambient Experience, "החוויה הכוללת", כך נקראת הטכנולוגיה, מוזמן הילד להתנסות מחוץ לחדר במכשיר סריקה מוקטן ולהכניס אליו צעצוע נבחר, כדי לראות מבחוץ כיצד מתבצעת הבדיקה.
לאחר מכן הוא בוחר איזו מוזיקה ישמע בעת הבדיקה ואילו קטעי וידאו יוקרנו מעל ראשו, כל זאת כדי להרגיע אותו ולגרום לו לשתף פעולה בקלות יותר עם הוריו ועם הצוות הרפואי.
-האם רואים יותר תועלת בהפחתת חרדה בילדים לפני MRI מאשר במבוגרים?
"בילדים הדבר בא לידי ביטוי חיצוני יותר, כיוון שאי אפשר תמיד להסביר להם ברציונליות את הבדיקה ואת התנאים שבהם היא צריכה להיערך. אנו מספקים לו הסחת דעת חיובית ומשתפים אותו בתהליך בצורת סיפור, וזה עובד. פתאום הוא לא מאוים מהטכנולוגיה, אלא זה נראה לו כמו משחק.
"כעת, כשהוא נכנס לחדר, הוא כבר מכיר קצת את הציוד, הוא רגוע יותר וגם ההורים והמטפלים שמחים יותר, כיוון שהבדיקה נערכת בפעם הראשונה לא מאבק. המשפחה נמצאת שם ככל הנראה בגלל סיבה לא פשוטה, כיוון שהילד סובל ממצב רפואי מסוים, ואנו יכולים לקדם את הסיטואציה הקשה צעד גדול קדימה.
"נקודת המוצא שלנו היא הילד, ולא הטכנולוגיה. אנו לא שואלים קודם 'איזו טכנולוגיה יש לנו למכור?', אלא 'מה הבעיה של הילד?' ואז בודקים איזו טכנולוגיה אפשר לרתום לשם כך".
ה-Ambient Experience זכה לתגובות חיוביות במיוחד מבית חולים בשיקגו שאליו חברה פיליפס בתחילה, ומשם הורחבה הטכנולוגיה למקומות רבים נוספים, כולל מחלקת ילדים שלמה בבית החולים לילדים של דיסני בפלורידה.
"לקחנו את המרחב הקליני לרמה אחרת לגמרי", אומר יוז, "אבל זה דורש התאמה לכל בית חולים בנפרד. אין לנו פשוט פתרון אחד שאפשר לזרוק בכל מקום, אלא צריך תמיד להבין את ההקשר הספציפי".
-האם גם הצוות הרפואי מרוויח מהפחתת החרדה אצל המטופל?
"לא הייתי אומר שהתוצאות הרפואיות טובות יותר, אבל הן מושפעות מהעובדה שהמטפלים מרוצים יותר, שהעבודה של הצוות קלה יותר והמורל עולה. זה מסייע לתוצאות התהליך כולו, גם אם לא באופן ישיר".
-אתם כוללים אלמנטים רבים מהטבע שאמורים להרגיע את המטופל, כמו תאורה טבעית ונופים. איך זה משתלב בטכנולוגיית היי-טק קרה למדי?
"למזלנו הטכנולוגיה הופכת קטנה וקומפקטית יותר, כך שאפשר להסוות אותה בצורה דיסקרטית בחדר. עשינו בדיקות רבות על סוגי התמונות שבהן השתמשנו בסביבת ההחלמה המתקדמת, כדי לדעת אילו מרגיעות יותר ואפילו אילו נופים ספציפיים עדיפים: האם כדאי להראות הרבה עצים או מעט עצים? הרבה עננים או מעט? חומרים ויזואליים שונים עשויים להשפיע באופן שונה מאוד על מידת הרגיעה או העוררות של החולה.
"חקרנו אנשים שמחלימים מפציעת ראש, וראינו שתמונות מעוררות מדי מפריעות לרגיעה, כך שיש לנו מגוון סוגים של חומרים 'רגועים'. באופן כללי ניתן לומר שרוב האנשים מגיבים באותה צורה לאותן תמונות מרגיעות של יער, ים וכן הלאה".
-אז הפסיכולוגיה משחקת תפקיד חשוב בעיצוב?
"יש לנו בצוות לא רק מעצבים תעשייתיים אלא גם פסיכולוגים שעוזרים לנו להבין היבטים שונים בפתרון שאנו רוצים לספק. בעיות העיצוב שאנו עוסקים בהן רחבות, לכן אנו זקוקים למומחים שיספקו זוויות מבט נוספות.
"יש לנו מעצבים שלמדו סוציולוגיה, יש מעצבי מוצר, מעצבי ממשק משתמש, גרפיקאים ועוד - ואת כל סוגי המומחיוּת האלה אנחנו מקבצים יחד כדי לספק את הפתרון העיצובי לפרויקט. אחרי שמעצבים וחושבים על ממשק המשתמש, בטלפון או במסך מגע, צריך לארוז את כל זה בקופסה".
-כמה זמן עובר מהרגע שבו מתחילים לעבוד על רעיון ועד הטמעתו בבית החולים?
"משך העבודה משתנה מאוד בהתאם למורכבות הפרויקט. בתחום הבריאות אנו מתמודדים עם רגולוזציה, וגם כשאנו מוכיחים שמדובר במוצר בטוח לשימוש עלולה לעבור שנה שלמה עד שנקבל אישור. הדבר מאט את התהליך שבין הרעיון לשוק, ובכל מדינה יש דרישות אחרות שצריך לעמוד בהן כדי למכור את המוצרים".
"לא רוצים לפגוע בקשר האנושי"
פיליפס כמובן אינה פועלת בחלל ריק, ומולה מתחרות חטיבות הבריאות בענקיות כמו ג'נרל אלקטריק, היטאצ'י, סימנס וטושיבה. יוז עצמו עובד כמעצב בחברה כבר 20 שנה, ובתפקידו הנוכחי חש שליחות מסוג אחר. "כשעובדים בתחום הבריאות עוזרים לאנשים בצורה עמוקה יותר", הוא אומר, "כי באמת תורמים להצלת חיים, והתחושה מתגמלת מאוד.
"כשאפשר ליצור פתרונות עבור חולים ולעזור להם זה שונה מלעצב מוצרים אחרים, ולכך מוסיפה גם ההתמודדות עם המורכבות של התחום. לא מעצבים על קנבס חלק, אלא מתמודדים עם רגולציות וגורמים נוספים. זה אתגר גדול".
-מה הם האתגרים שעומדים בפניך כמעצב בשנת 2013?
"הנושא המרכזי שאנו רוצים לעסוק בו היום הוא שימושיות, כיוון שהאופן שבו אנשים מצפים לפעול מול מכשירים אלקטרוניים משתנה - הם מתקשרים יותר בטלפון הסלולרי, ומצפים לראות מולם מסך מגע. הם גם רוצים גישה מרחוק, ועלינו למצוא דרכים חדשות שבהן הצוות הרפואי יוכל לעשות כך את עבודתו.
"אם רופא רואה היום תצלומי רנטגן בטאבלט שלו, זהו הבדל משמעותי מבחינתנו. המסך מוקטן לתשעה אינץ' במקום 24, וצריך לחשוב מחדש על המרחב הזה.
"אחד הרצונות של מערכת הבריאות הוא לעבור לאינטראקציה דיגיטלית בין הרופא והמטופל, במקום לבזבז זמן וכסף על פגישות מיותרות. אם אפשר לעשות בנקאות אונליין, אפשר לעשות זאת גם בחלק משירותי הבריאות, תחום שהתנהל עד כה בגישה קצת מיושנת".
-מחקרים עדיין מראים את חשיבות הקשר בין הרופא והמטופל והזמן שהוא מקדיש לו.
"אי אפשר להחליף את הקשר הישיר עם הרופא, וזאת גם לא המטרה. אבל אחרי שהרופא מכיר כבר את החולה, יש אלמנטים שאפשר לוותר עליהם כדי להיות יעילים יותר ומבלי לפגוע בקשר האנושי. אנחנו לא מדברים על אבחון מחלות מרחוק, אלא יותר על ניהול מחלות כרוניות.
"ברגע שהאבחנה כבר נעשתה אפשר להשתמש בסוגי אינטראקציה נוספים. אין צורך לבוא לביקור אצל הרופא אחרי כל בדיקת דם שגרתית, למשל".
-אולי צריך לשנות את כל נקודת המבט שלנו על שירותי בריאות, ולהתרכז במניעה במקום בטיפול במחלות כרוניות?
"לפי נתונים שקראתי, 75% מההוצאות במערכת הבריאות הן על מחלות שניתן למנוע. בצפון אמריקה, למשל, מוציאים 2.3 טריליון דולר על שירותי בריאות, לכן הדחיפה צריכה להיות לא לריפוי מחלות דווקא אלא למניעת מחלות. מדיניות בריאות הציבור צריכה לעגן בתוכה דברים הקשורים באורח חיים, בתזונה, בפעילות גופנית ובחינוך האנשים לדאוג לעצמם.
"גם הגישה החופשית למידע באינטרנט משנה את המצב היום. אם פעם הסתכלו על הדברים בגישה פטרנליסטית שלפיה הרופא יודע הכי טוב, היום אנשים יכולים לדעת יותר ויותר להשיג בעצמם תובנות רפואיות על מצבם. בחלק מהמקרים זאת בעיה, כי הם מגיעים לתובנות מוטעות, אבל זה גם עוזר להם לקחת אחריות על מצבם.
"בעיניי, זאת מגמה שתשפיע על מתן שירותי בריאות בעתיד, ובסך הכל יש בידנו דברים פשוטים מאוד שאפשר לעשות כדי לשמור על הבריאות לפני שמגיעים למצבים הכרוניים. אם כולנו רק נעשה את חלקנו - נהיה בריאים יותר".
לפנייה לכתב/ת 
