כלכלת בחירות: ממחר מתחילים דיאטה בתקציב

במדינתנו הקטנה, בעלת ההיסטוריה הקצרה, רוב הממשלות לא משלימות את כהונתן, ואנו עדים למערכות בחירות רבות. מרגע שמתקבלת ההחלטה על הליכה לבחירות ועד רגע ההכרעה בקלפי, רב הפיתוי להנהיג כלכלת בחירות.

• בגלל הבחירות: התקציב יידחה, פרוייקטים יוקפאו
• כלכלת בחירות? הממשלה תוזיל עשרות מוצרים
• על חשבוננו: הבחירות יעלו 500-450 מיליון שקל
  

כלכלת בחירות באה לידי ביטוי בהימנעות הממשלה מהטלת גזרות על הציבור, ופעמים רבות היא אף מעניקה לו הטבות. התנהגות זו נובעת מרצונן של המפלגות המרכיבות את הממשלה לשוב ולהיבחר לכנסת, שכן הטלת גזירות אינה מוסיפה אהדה לפוליטיקאים בקרב קהל הבוחרים.

בתקופה בה מונהגת כלכלת בחירות, בדרך כלל הממשלה תגדיל את הוצאותיה לטובת הציבור מבלי להגדיל את מקורותיה. דוגמא מובהקת לכך היא מדיניותו של שר האוצר יורם ארידור בשנת 1981. כשר האוצר החל ארידור להפעיל מדיניות של כלכלת בחירות, במסגרתה הוריד מסים על מוצרי צריכה בני קיימא, כגון מכוניות ומקלטי טלוויזיה צבעונית.

ימים אלו זכו לכינוי "ימי ארידור העליזים". ברור שלארידור יש חלק גדול בניצחון הליכוד בבחירות באותה שנה. הורדות מסים בכלכלת הבחירות של 1981 תרמו בהמשך לסחרחורת אינפלציונית עד לתוכנית הייצוב בשנת 1985.

מדיניות מרסנת?

מדיניות מאקרו כלכלית מרוסנת ונכונה, פירושה שהגירעון בתקציב המדינה לא יעלה על 3% מהתמ"ג (נכון לשנת 2012). על המדיניות לכלול מחויבות אמינה של הממשלה כלפי הציבור, דהיינו אם הממשלה קובעת את תקציב המדינה אסור לה בשום פנים ואופן לפרוץ תקציב זה אלא במצבים חריגים כגון מלחמה.

אמינות במדיניות התקציב גורמת לוודאות בשוק ההון, וכסף זר שעלול לברוח לחו"ל במצב של אי ודאות ואי אמינות לחו"ל, נשאר בארץ. הישארותו של הכסף כאן גורמת ליציבות כלכלית. אי שמירה על יעד הגרעון מביאה לעלייה במצבת החוב הפנימי והחיצוני של מדינת ישראל וגורמת לעלייה בתשלומי הריבית.

על מנת לסבר את האוזן, סך תשלומי הקרן והריבית בתקציב 2012 עמד על כ-129 מיליארד שקל, סכום המהווה כ-35% מתקציב המדינה לשנה זו. לשם השוואה, תקציב הביטחון לשנת 2012 עמד על כ-50 מיליארד שקל, תקציב החינוך על כ-36 מיליארד שקל ותקציב הבריאות על כ-20 מיליארד שקל, מכאן שתשלומי הקרן והריביות עולים על שלושת הסעיפים הגדולים גם יחד.

הצורך לממן תשלומי קרן וריבית גבוהים לא משאיר מקורות רבים למשרדים השונים, כדוגמת רווחה, בריאות וחינוך. גרעון גבוה בתקציב המדינה גורם בטווח הבינוני והארוך לירידת ערכו של המטבע המקומי, עלית מחירים, עלייה בשער הריבית, ירידה בפעילות הכלכלית וירידה בתעסוקה. ניתן להבין שעמידה ביעדי הגרעון חשובה ביותר לקיומה של כלכלה צומחת ומתפקדת.

אין לאפשר "הטבות" לאזרחים

המחאה החברתית הביאה את הממשלה להגדיל הוצאות לטובת הציבור, כגון חוק חינוך חובה חינם מגיל שלוש, הכנסת טיפולי שיניים לילדים עד גיל 12 לסל הבריאות ועוד. בנוסף לכך, הממשלה העלתה את שכר הרופאים, המורים ושאר עובדי המגזר הציבורי. הוצאות אלו מחייבות מקורות נוספים או קיצוצים בשירותים אחרים של הממשלה - שכן "אין ארוחות חינם".

ראש הממשלה נתניהו החליט על הבחירות משיקולים כלכליים, מאחר וחשש כי לא יצליח להעביר את תקציב 2013 אשר מחייב קיצוצים ו"גזירות כלכליות קשות".

קל להתפתות להבטחות להיטיב עם העם, אולם על הבוחר להבין כי בהינתן מקורות נתונים כל הוצאה במקום אחד מחייבת קיצוץ במקום אחר. אי שמירה על מסגרת תקציבית בשמה של "מדיניות חברתית" תביא בסופו של דבר לירידה בתוצר ופגיעה באזרחים כפי שלימדנו נסיונן המר של רבות ממדינות מערב אירופה וארה"ב.

על פקידי האוצר הבכירים בראשות החשב הכללי וראש אגף התקציבים, מוטלת אחריות כבדה עד להקמת ממשלה חדשה - תהליך שיכול לקחת ארבעה חודשים ויותר - לא לאפשר שימוש או מתן התחייבויות עתידיות מכספי המדינה.

עליהם למנוע מהשר שטייניץ מהלכים שיחייבו את מחליפיו, משימה קשה לפקידים מול שר. לפיכך, בחודשים הקרובים שלטון פקידי האוצר רצוי ומבורך.