רעב ודכאון בים המוות: מחדל המסעדות בים המלח

ביקור בים המלח הוא חווייה יוצאת דופן בכל קנה מידה; הטבע כאן מפליא בייחודיותו ויכולת הציפה במים באמת מרשימה. בעיני, מה שהכי מרשים בים המוות הוא דווקא החיים השוקקים באגנו; שפריריות נעות בחוסר נחת מסביב לחופים, שפני סלע מבצבים בין המצוקים, כמו גם עזי בר, ובכל מקום שומעים ורואים תיירים גרמנים שניצלים תחת השמש הקופחת כאילו אין מחר. כל החיוניות הזו מעוררת את החושים ואת הרעב וחבל - כי לאכול אין כאן שום דבר.

Read in english

בסופו של דבר, ים המוות מצדיק את שמו המורבידי רק מהבחינה הקולינרית. יותר ממיליון תיירים צפים כאן מדי שנה, שלא להזכיר את המוני הילידים שבאים ליהנות מהמים הצמיגיים. ומה מציעים להם אחרי הסיבוב המתבקש של צעדה מיוזעת למצדה, טבילה מלוחה במים וסיבוב סמיך בבוץ? סנדוויצ'ים עלובים, שמחכים ארוזים מראש במכונות אוטומטיות, מזנונים עלובים בשירות עצמי וכמובן - במבה.

עוד בערוץ האוכל:

תקציר הפרקים הקודמים: חומוס מטמטם: 8 חומוסיות מומלצות לתיירים

יא מוסטפה: רפי אהרונוביץ' עם מתכון לשווארמה ביתית וקלה

קאפס שלוק: מנוי של קפה ללא הגבלה בתל אביב

ומה הוא יאכל, מסכן, אחרי הבוץ והטבילה במים המלוחים? טום קשתי בביקור בים המלח(צילום: דנית בן סימון )

אם ממש מתאמצים, אפשר למצוא 2 אטרקציות קולינריות באזור: סניף מקדונלד'ס אפרורי ודביק מידיהם של אינספור ילדיםבמצדה וסניף אחד של ארומה, שתופס את המקום הראשון בהמלצות טריפ אדוויזור מהאזור. אמא'לה? בהחלט.

המזנון בבית ההארחה של קיבוץ עין גדי פשוט וספרטני, מהסוג שמזכיר קפיטריה של בית ספר. עוד בקיבוץ: "פונדק עין גדי", שממוקם בחוף. הוא מזכיר יותר מכל את חדרי הביקור בהם יושבים עם כל מיני קרובים שלא שפר עליהם מזלם, בעודם מתאוששים בבית חולים.

המזנון בבית ההארחה של מצדה מצדו מהווה שיא חדש של גזלנות, שוד לאור יום ממש מבחינת היחס בין התמורה למחיר. 

מזכיר את פינת המבקרים בבתי החולים. מזנון בים המלח(צילום: מורטן ברטלסן)

70 שקלים לכניסה למסעדה שבחוף

את המקום הראשון בזוועות הקולינריות של ים המלח תופסת בעיני מסעדת ביאנקיני שבחוף קליה. לונלי פלאנט, בהתלהבות המסורתית והעיוורת שלו, הכתיר את המקום כ-"גן עדן מרוקני". 70 שקלים עולה הכניסה למסעדה ולחוף, וזה לפני שהכנסת פירור לפיך. מאות ציפורים שישבו על עץ הסמוך צווחו בקולי קולות בעת שתהינו אם להיפרד מהכסף ולהיכנס למקום.

"ציפורים, ככה הן. רעשניות", אמרתי לעצמי. "ובכלל - מה הן מבינות מהחיים?". בדיעבד, חבל מאד שלא שמעתי להן. הבעלים, דינה דגן, מבטיחה באתר המסעדה שאת האוכל המוגש במקום מכינים "מכל הלב והנשמה". נשמה או לא, אוכל מרוקאי מסורתי או לא - אני בספק אם זה הוא טיב האוכל שדינה מגישה בביתה.

הגענו למקום במוצאי שבת. הבופה היה מוזנח ונטוש. אבל הייתי רעב, אז החלטתי לתת צ'אנס לאוכל. בטן ריקה היא על פי רוב הרכיב הסודי שהופך כל ארוחה, אפילו בינונית למדי, לטעימה. מהר מאד נוספה לאווירת הנכאים במקום עובדה מעיקה הרבה יותר: האוכל. רוצה לומר: הבשר בכדורי הבשר שקיבלנו, שבעיני היה לא טרי, למשל.

עגמומי משהו. ביאנקיני(צילום: מורטן ברטלסן)

ביקשנו מים לשטוף את האוכל והופנינו על ידי המלצר - כן, זה שאמור לקבל תשר בסוף הארוחה - לברז סמוך. גם הקפה היה בשירות עצמי, כאשר קערת הסוכר הייתה עמוסה ביצורים חיים שזזו בתוכה. ביקור בשירותים גילה ברז מקולקל בכיור - חדשות טובות למי שרוצה לחסוך מים במקום צחיח וחדשות רעות למי שבדיוק העביר יום שלם באזור המאובק (או בשירותים) ומעוניין להתרענן, או לפחות לשטוף את ידיו.

מיותר לציין שמסעדת ביאנקיני לא תיכנס כהמלצה לספר שלי. זהו מסעדה שמרוויחה רק מהיעדר כל אלטרנטיבה אחרת ועדיין - אין שום תרוץ לחוויה שעברנו במקום.

כבר היה עדיף לרדת על שקית במבה

בדרך חזרה לבית ההארחה בו התארחנו כבר שיוועתי לבמבה שזלזלתי בה קודם לכן ויותר מכך - לכוסית שוט של הדז'סטיף פרנט ברנקה, שיחסן את הבטן הדאובה והכאובה.

מה אוכל להמליץ לתיירים הסקנדינבים המגיעים לים המלח, תהיתי ביני לבין עצמי. "הביאו אוכל מהבית ואם אפשר - גם מקרר" ?, "סעו לערד, יריחו או הכי טוב - לצד הירדני של הים" ? קשה, קשה מאד וברצינות – גם עצוב. לא מצאתי אף לא בחירה או המלצה ששווה לחפש מחוץ למפתן המלונות באזור.

מסעדת הטאג' מאהל שבמלון "טוליפ אין" היא ככל הנראה האופציה הסבירה היחידה באזור. אבל אנשים שמגיעים לישראל רוצים לנסות משהו מהמטבח המקומי. הם לא נסעו חצי עולם בשביל מנה של לבנה, טובה ככל שתהיה.

(צילום: EPA)

האמת היא שאין לי מושג מדוע המצב הקולינרי בים המלח כל כך קשה. ייתכן שלא נותנים אישורי בנייה למסעדות או שיש מונופול מסוג כלשהו באזור. אולי המסעדות חוששות להשקיע באתר שעלול להתאייד כולו יום אחד. כך או כך, הגיע הזמן לקרוא קריאה גדולה: פתחו מסעדות ראויות בים המלח. עם תפריט. ושירות. עבודה מסביב לשעון מובטחת, באחריות.

• מאנגלית: רועי ירושלמי
  

• בשבוע הבא ב-"מבצע פלאפל" (ולבקשת הקוראים!): מורטן בוחר את ארוחות הבוקר המומלצות בישראל לתיירים