"בריאה": גור וידאל כותב על ההיסטוריה

בעקבות מותו של גור וידאל, הסופר, המסאי והתסריטאי האמריקני, מחזירה הוצאת "אסטרולוג" אל המדפים את הספר "בריאה" שנחשב בעיני רבים לפאר יצירתו. "בריאה", ספרו היחיד של וידאל שתורגם לעברית, יצא לראשונה בהוצאת "אסטרולוג" ב-1999, והוא רומן היסטורי הבוחן את הזמן העתיק בו התהוותה התרבות האנושית.

זהו מסע שמתרחש במאה החמישית לפני הספירה, ומשתקף מעיניו של הגיבור, בן לאב פרסי ולאם יווניה. אהבות ומלחמות, נאמנות ובגידה, תככים פוליטיים ודיונים פילוסופיים - כל אלו נחשפים עמוד אחר עמוד ומביאים את ניחוח העבר אל ימינו.

"בריאה". ניחוח העבר ברומן היסטורי (עטיפת הספר)

גור וידאל (1925-2012) נודע לעולם בזכות כתביו הבוטים והביקורת הגלויה שלו על התרבות הפופולרית והפוליטיקה האמריקנית, אותה ביטא על פני 60 שנות כתיבה. בחצי השני של המאה ה-20, וידאל נחשב כמבקר מרכזי של תרבות המערב, והיה אחד מהסופרים הראשונים שתיארו יחסים הומוסקסואליים מלאים ביצירותיו. וידאל כתב עשרות חיבורים, רומנים, מחזות ותסריטים לקולנוע ולטלוויזיה. בין ספריו רבי המכר: "לינקולן" (1984), "מיירה ברקינגרידג'" (1968), "באר" (1976), "1867" (1976) ו"הוליווד" (1989).

הרודוטוס קורא בציבור באודאון שבאתונה

1

אני עיוור, אך אינני חרש. בשל חוסר-שלמות זו של מומיי, נאלצתי להאזין אתמול במשך שש שעות בקירוב להיסטוריון בעיני-עצמו, שדיווחיו על מה שבני אתונה נוהגים לכנות ״המלחמות הפרסיות״ היה דבר הבלים מהסוג אשר, לו הייתי פחות זקן ויותר מיוחס, הייתי קם ממושבי באודאון ומסעיר את אתונה כולה בהשיבי לו.

אך מצד שני, אני מכיר את המקור למלחמות היווניות. הוא לא. וכיצד יכול להכירו? כיצד יווני כלשהו יכול להכירו? אני ביליתי את מרבית חיי בחצר פרס, ואפילו עכשיו, בשנתי השבעים-וחמש, עודני משרת את המלך הגדול כפי ששרתתי את אביו - ידידי האהוב קסרקסס - ואת אביו לפניו, גיבור הנודע אפילו ליוונים בתור דריווש הגדול.

כשהקריאה המייגעת הסתיימה לבסוף - ל״היסטוריוף׳ שלנו קול דק ומונוטוני הקשה לשמיעה עוד יותר בשל מבטא דורי כבד - אחייני בן השמונה-עשרה דמוקריטוס ביקש לדעת אם ארצה להתעכב עוד זמן מה ולשוחח עם משמיץ פרס.

״מוטב שתעשה זאת,״ הוא אמר. ״משום שהכל מסתכלים בך. הם יודעים שאתה וודאי כועס מאד.״ דמוקריטוס לומד פילוסופיה כאן באתונה. משמעות הדבר היא שהוא מתענג על ויכוחים. כתוב את זה, דמוקריטוס. אחרי־הכל, בקשתך שלך היא הסיבה לכך שאני מכתיב דוח זה שיסביר כיצד ומדוע החלו המלחמות היווניות. לא אתחשב באיש - כולל בך. היכן הייתי? האודאון.

חייכתי את חיוכם החד של העיוורים, כפי שמשורר חסר־הבחנה כלשהו אפיין את הבעתם של אלו מאתנו שאינם יכולים לראות. לא שאני עצמי ייחסתי תשומת-לב רבה לעיוורים בזמן שיכולתי לראות. מצד שני, מעולם לא ציפיתי להאריך ימים עד לכדי זקנה, לא כל שכן עד לכדי עיוורון, שכן התעוורתי לפני שלוש שנים כשהעננים הלבנים שנחו על רשתיות עיני נעכרו לפתע.

הדבר האחרון שראיתי היו פניי המטושטשות המשתקפות במראת כסף-מצוחצח. היה זה בשושן, בארמונו של המלך הגדול. תחילה חשבתי שהחדר נמלא עשן. אך היה זה קיץ, ולא הודלקה שום מדורה. במשך רגע קט ראיתי את עצמי במראה; ואחר-כך לא ראיתי את עצמי עוד; ולא ראיתי שום-דבר אחר מאז.

במצרים הרופאים מבצעים ניתוח האמור לפזר את העננים. אך אני זקן מכדי ׳לנדוד למצרים. חוץ מזה, כבר נדדתי די צרכי. האם לא נשאתי עיני לאש הקדושה, שהנה פניו של אהורה מזדה, האדון החכם? ראיתי גם את פרס ואת הודו, ואת קתאי הרחוקה מכל. אין אדם על פני האדמה אשר נדד על־פני יבשות רבות כל-כך כפי שנדדתי אני.

אני סוטה מהעניין. זהו הרגל של זקנים. סבי בשנתו השבעים-וחמש נהג לדבר במשך שעות ארוכות מבלי לטרוח ולחבר בין נושא לנושא. הוא היה נטול כל עקביות. אך הרי, הוא היה זורואסטר, נביא האמת? ובדיוק כפי שהאלוהים האחד שהוא סגד לו נאלץ לעסוק, בעת ובעונה אחת, בכל היבט של הבריאה, כך עשה גם הנביא שלו זורואסטר. התוצאה היתה מעוררת השראה למי שהצליח אי־פעם להבין משהו מדבריו.

דמוקריטוס רוצה שאתעד את מה שהתרחש בעת שעזבנו את האודאון. בסדר.

אלו אצבעותיך שלך שתתעייפנה. קולי לעולם אינו נוטש אותי, וגם לא זכרוני... עד כה.

נשמעו תשואות מחרישות אוזניים כאשר הרודוטוס מהליקרנסוס סיים לתאר את ה״תבוסה״ הפרסית בסלמיס לפני שלושים-וארבע שנים. דרך- אגב, האקוסטיקה באודאון איומה. מסתבר שלא רק אני מחשיב את היכל המוזיקה החדש כבלתי־הולם. אפילו בני אתונה חסרי השמיעה המוזיקלית חשים שמשהו פגום באודאון היקר שלהם, אשר נבנה לא מכבר בזמן-שיא על-פי פקודתו של פריקלס, ששילם עבורו בכסף שנגבה מכל הערים היווניות עבור הגנתן המשותפת. המבנה עצמו הנו העתק בנוי-אבן של אוהל המלך הגדול קסרקסס, שאיכשהו נפל לידיים יווניות בעיצומן של מהומות המערכה הצבאית האחרונה של פרס ביוון. הם מעמידים פנים כאילו הם מתעבים אותנו; ואחר-כך הם מחקים אותנו.

בזמן שדמוקריטוס הוביל אותי לפרוזדור של היכל המוזיקה, שמעתי מכל עבר את הביטוי ״השגריר הפרסי!״ ההברות הגרוניות נשמעו לאוזניי כמו אותם החרסים שעליהם האתונאים כותבים מדי פעם את שמותיהם של אלו שהזדמן להם להעליב או לשעמם אותם. האדם שזוכה במספר הרב ביותר של קולות בהצבעה זו ־ או דחייה זו - מוגלה מהעיר למשך תקופה של עשר שנים. הוא בר-מזל. 

"בריאה", מאת גור וידאל. תרגום: הדס וויס. הוצאת אסטרולוג. 666 עמ'.