ג'אז באוזן: כוכבים ותיקים באלבומים חדשים

Medeski Martin & Wood - Free Magic

MMW הם אחת האנומליות המבורכות בעולם הג'אז. מדובר בשלישיית ג'אז החושבת כמו להקת רוק, שחבריה ממשיכים לסקרן את עצמם מוזיקלית, להופיע כמו משוגעים בכל העולם (גם בישראל), ולנגן באותה התלהבות ממש כמו ביום הראשון. הם כבר יותר מ-20 שנה יחד, בעולם מוזיקלי הולך ומתפרק. הגישה שלהם כלפי המוזיקה שהם עושים נותרה כשהיתה - מיצוי הגרוב בכל מחיר.

האלבום מורכב מקטעים שהוקלטו ב-2007, כחלק מסיבוב הופעת אקוסטי ונדיר ובכך טמון ייחודו. דווקא עם כלים אקוסטיים, ללא שום אפקטים מרחב התנועה גדל ומאפשר להם ליצור נוף צלילי עשיר וייחודי. מלבד המצלול האקזוטי שהשימוש בכלים אתניים מביא איתו, מתלווה גם סבלנות נדירה האופיינית למוסיקה האתנית. סבלנות הבונה מתח ומאפשרת להתמסר לצלילים שכאילו הגיעו מעולם אחר, עד שמגיע הגרוב הכל כך מוכר.

George Cables - My Muse

הפסנתרן ג'ורג' קייבלס, הנמנה עם הדור הוותיק של הג'אז, שייך לסוג המוזיקאים שאלבום חדש שלו מלווה במעין יראת כבוד. זו לא הציפייה לתגלית מוזיקלית מרעישה שמדגדגת לך בקצות האצבעות, אלא הידיעה שאתה הולך לקבל משהו שבושל על אש נמוכה יותר מ-40 שנה. ימי הרפתקנותו של קייבלס מאחוריו, אבל הסווינג הטבעי, חסר היומרות, שזרח לצד אייקונות ג'אז כדקסטר גורדון וארט פפר כאן ועוד איך.

בנסיון לחוות מחדש רגעי חיים משותפים, משרטט קייבלס קווים בהירים של זכרונות מזוגתו שנפטרה לאחרונה. למרות הכאב, העצב אינו הקול השולט באלבום אלא הכרת תודה מקסימה ונוגעת ללב על חוויות משותפות ביחד.

Darius Jones Quartet - Book of MAE'BUL

מה תגידו על דריוס ג'ונס שבשלוש השנים האחרונות מאז אלבום הבכורה שלו, הוא ללא צל של ספק אחת התגליות המשמחות והמרעננות בסביבה? אז כן, מר. ג'ונס כבר לא סוד השמור ליודעי חן בלבד, אבל היכולות והגיוון שהוא מראה בזמן כל כך קצר מוכיחות שממש לא כדאי לקחת אותו כמובן מאליו.

הפעם זה לקח קצת זמן, כי מה פתאום אלבום שמוקדש “לחיפוש אחר האהבה והיופי”? מה לעזאזל כל הבלדות האלו, אחרי מפגני העוצמה האדירים שהרעפת עלינו? זה לקח זמן, אך כמאמר הקלישאה, המאמץ השתלם ואכן מדובר באלבום גדול. אולי לא אחד שמשנה חיים, אבל בטוח כזה שמדבר לא מעט בשבחם.  

Fred Hersch Trio - Alive at the Vanguard

קחו את הפורמט הבסיסי ביותר בג'אז, הכניסו אותו למקדש הג'אז, הושיבו על כסא הפסנתרן ג'אזיסט שפשוטו כמשמעו חי בשביל לנגן. תתרווחו. ככה נשמעת שלישיית הפסנתר של פרד הרש בהופעה חיה בווילאג' וונגארד. הרש איבד את כישוריו המוטוריים לפני מס' שנים, השתקם ומאז מוכיח כמה הביטוי "חי בשביל המוסיקה" קטן עליו.

כמו הרבה פסנתרנים גדולים לפניו רוחות הוונגארד לא מאיימות עליו, רק מרימות את כל העסק כמה סנטימטרים מעל הרצפה, שיהיה חגיגי. הטריו שלו מורכב משלושה שהם אחד הנמצאים בתלת שיח מתמיד, המתפצל וחוזר, מרחיב ומכווץ את הפעימה הטבעית של המוזיקה. היכולת המשותפת של המוזיקאים להתלבש על הפינות החבויות בקומפוזיציות ולהבליט אותן הופכת את המוזיקה למקורית, מורכבת ומהנה. כזו שגורמת לך לזוז אבל גם לחשוב.

Charles Gayle Trio - Look Up

יש אנשים שהמפגש איתם תמיד יהיה מרגש. הסקסופוניסט צ'ארלס גייל הוא אחד כזה. גייל, שנולד אי שם בסוף שנות השלושים של המאה הקודמת והגיע לשיא פריחתו בעשור האחרון שלה, הוא אולי הדמות שמייצגת בצורה האותנטית ביותר את הרוח החיה של הג'אז החופשי, הרוחני והסוער משנות ה-60.

הוא אמנם תמיד היה שם בצד, אבל הסיפור של צ'ארלס גייל הוא לא מהפשוטים שיש והעובדה שעטה על פניו את דמות הליצן המלנכולי רק מעצימה את דמותו כגיבור הטראגי של הפרי ג'אז. והמוזיקה? ההופעה הזו ששכבה לה במרתפים מאובקים כמעט עשרים שנה, היא דוגמא עוצרת נשימה, אם כי מאוד מטרידה, ל"גוספל" השחור משחור והממכר של צ'ארלס גייל. ושימו לב למסכה. 

הכותב עובד בג'אז באוזן, חנות הג'אז של האוזן השלישית .