יש קייס למניעת הרצח הבא

לאחרונה באה לבקר אותי חברתי היקרה. בדרכה אליי, פתח נהג המונית החביב בשיחה ושאל אותה להיכן היא נוסעת? חברתי שיתפה פעולה, ענתה שהיא בדרכה לבן זוגה והוסיפה שהיא מתכננת לחגוג עמי את חג השבועות. נהג המונית לא התבלבל, הקשה שוב ושאל בביקורתיות, האם גם בן הזוג הוא בן הקהילה האתיופית? כאשר ענתה בחיוב, הוא השיב בצורה שזעזעה אותה כפי שזעזעה גם אותי: "היזהרי שלא ירצח אותך", לא פחות. לשמוע ולא להאמין.

בשנים האחרונות אנו שומעים אחת לתקופה על רצח בתוך המשפחה. כל אחד מאיתנו מתכווץ ומתפלל לבורא עולם שזה לא יהיה שוב בקהילה האתיופית, ששוב לא יתחילו להסתכל עליו בצורה עקומה במקום העבודה, ששוב לא יתלחשו מאחורי גבנו, ששוב לא יקטלגו אותו כרוצח בפוטנציה, אף שמעולם לא הרים יד על אף אדם.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

עניין של הרגל לגדף ולהשמיץ / חיים זיסוביץ'

לכו תתמזגו / זיו לנצ'נר  

במהלך חיי הבנתי שהחברה הישראלית, בצורה די גורפת, אינה יודעת "איך לאכול" את הקהילה הישראלית יוצאת אתיופיה. מכאן נובעת ההכללה הגסה.

צו גיוס קהילתי

כולנו מכירים את ההסברים שבהם שכנענו את עצמנו ואת סובבינו על פערי תרבות ועל מעמד הגבר שנרמס בארץ בהשוואה לאתיופיה וכן הלאה. לכל אלה שעדיין מאמינים בכך אני מציע ליטול קורה מבין עיניהם, לא לנסות להסביר את דבר התועבה, אלא לגנות באופן שלא משתמע לשתי פנים את הרצח מהסיבה הפשוטה שאין שום היגיון ברצח. 

לחבריי בני הקהילה אני אומר שכדי שנוכל לומר בפה מלא שידינו לא שפכו את הדם זה, עלינו להילחם מלחמת חורמה בתופעה הזאת ללא מורא, להסתכל בעין בוחנת ולבדוק את עצמנו, לבדוק את משפחותינו, לבדוק את שכנינו, לשבור את קשר השתיקה ולהוקיע את אותם רשעים, המרימים יד ושולחים או מעוניינים לשלוח יד בנפש בנות זוגם.

עלינו להסביר את חומרת האירועים לאחרונים, את הנזק שהם גורמים לילדים היתומים, למשפחות הפצועות שנשארות מאחור ואת הנזק לתדמית של הקהילה האתיופית. אני מאמין שהפתרון לתופעה הנלוזה הזאת תבוא רק אם הקהילה כולה תתגייס נגד אותם בעלים /חברים /גרושים המבצעים פשעים בנשותיהם, בילדיהם ובמשפחותיהם.

מעמד הקייסים

הקהילה האתיופית מסורתית במהותה, ובעבר הלא רחוק היוו הקייסים את הסמכות הדתית המנהיגותית והבלעדית. כאשר אדם מן היישוב היה נקלע לסכסוך שכנים או לריב אוהבים או לכל בעיה כלשהי, הוא היה פונה לזקני העדה ומבקש את עזרתם ואת פסיקתם. פסיקתם הייתה מקובלת על כלל הקהילה ומי שהיה מעז להמרות את פיהם היה מוקע מן הקהילה. המנגנון הזה יצר הרמוניה ושלום. תופעות רצח במשפחה כפי שאנו חווים בארץ היו נדירות מאוד. במהלך העלייה ארצה נשללה סמכות זו מהקייסים ומכאן נוצר חלל וריק עצום. יוצאי אתיופיה נותרו בלי כתובת שאליה יוכלו לפנות.

כדי לצמצם את התופעה האלימה הקשה, אני משוכנע שיש לחדש את המנגנון ולהחזיר לקייסים את סמכותם מטעם המדינה. אני מאמין שחיזוק מעמד הקייסים יתרום רבות לחוסנה של הקהילה ויעזור למנוע ולמגר נגעים רבים שפושים בקהילתנו. כך נוכל למצוא פתרונות שאין ספק שמוסדות המדינה נכשלו עד כה ליצור.

רמי יעקב, סטודנט ולוביסט בארגון "טבקה"

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל opinions@y-i.co.il