למה מתכוון כחלון כשהוא "הולך הביתה"?

בחירות 2013 - עוד דיווחים בחדשות ynet

כשכחלון אומר "הביתה", הוא לא מתכוון לליכוד, אלא לחיפה, עיר מגוריו. אלא שהסקרים שהעלו על נס את מיצובו במפלגה חברתית חדשה, הוציאו משלוותו אפילו את האיש ששתי רגליו נטועות עמוק בקרקע המציאות.

הליכוד הוא הבית? עם ראש הממשלה(צילום: מוטי קמחי)

בנימין נתניהו תפס את דש חולצתו ביום שני בלילה כטובע הנאחז בקש, חיבק ונישק אותו. אבל כחלון כבר לא לגמרי בטוח שהליכוד הוא הבית שלו. עשרות ראשי רשויות וראשי סניפים בליכוד נשבעו לו אמונים ב-24 השעות האחרונות. רוץ, הם אמרו לו, ואנחנו איתך. בין הפונים גם בכירי המערכת הפוליטית, מראש הממשלה ימינה, וגם שמאלה. מאות מסרונים הציפו את הטלפון הסלולרי שלו.

ביום רביעי, בכנס בפתח תקווה, עוד לפני שהתבררו תוצאות הסקרים, הריע לו הקהל כמו לכוכב רוק. אפילו יו"ר הכנסת המנוסה, ראובן ריבלין, נפעם. מי ששמע את ריבלין באותם רגעים, נשבע כי הוא השווה את כחלון למנחם בגין - ההערצה של הפעילים, החום, האהבה, הפירגון. איש השכונות: משה כחלון.

הוא מציאותי, אך אינו יכול להתעלם מהסערה שנוצרה סביבו. לכן כחלון מתלבט, שוקל ברצינות להקים רשימה חברתית ולרוץ בבחירות הקרובות לכנסת. בינתיים הוא ממתין לסקרים נוספים שיבחנו טוב יותר את יכולתו לנצל את המומנטום שנוצר. 

"אני לא יודע מה לעשות", אמר כחלון לאחד ממקורביו. "נוצר מומנטום מטורף. יחימוביץ' ולפיד גורפים 45 מנדטים. אם אני רץ, אני לוקח מהם שליש, ועוד ארבעה-חמישה מנדטים מהימין. זה מטורף". מי שמצליח לדבר איתו, לא מקל עליו את ההחלטה אם להתמודד.

אלטרנטיבה חברתית ליחימוביץ'

ברור לו כי בצד הימני של המפה יש ביקוש למפלגה חברתית שתציג אלטרנטיבה לאג'נדה של שלי יחימוביץ'. הנושא הכלכלי-חברתי חם, בוער ממש, ובצד הימני של המפה אין פופולרי ואהוד כמותו. לכן הוא מרשה לעצמו ליהנות מהמהומה, מהדיווחים שלפיהם אפילו ציפי לבני מוכנה לשקול לרוץ לצדו כמספר 2, אף שדבר לא סוכם. כולם רוצים אותו, כולם היו רוצים להיות אלה שמכנסים איתו מסיבת עיתונאים. אין פוליטיקאי בכיר ששמו לא הוזכר בשבועות האחרונים כמי שניסה להגיע אליו, לשלוח אליו שליחים. את כולם שמע, לאף אחד לא השיב.

לכחלון אין בינתיים פלטפורמה פוליטית מסודרת, אך יש לו מחזרים. פעילים בכירים בליכוד מאמינים שירוץ, שיקים מפלגה. האפשרויות רבות, והציבור צמא לכחלוניזם, לשינוי סדרי העדיפויות. סקר שערכה מפלגת העבודה בתחילת השבוע מגלה כי הצטרפותו של כחלון ליחימוביץ' שוברת את היתרון של הימין, והופכת את הקרב בין גוש הימין לגוש השמאל לצמוד מאוד. כחלון נשבע באוזני חבריו שהוא לא עומד מאחורי הסקרים, שהוא לא הזמין אותם. "אני עומד ביום שני בלילה בוועידת הליכוד על הבמה, וביום שלישי מזמין סקר?!", תהה. "אני לא משוגע".

מלבד העובדה שכחלון עדיין לא קיבל החלטה סופית, יש לסקרים הללו משמעות ברורה אחת: הנושא הכלכלי חברתי אינו עוד בגדר אג'נדה שולית. הציבור הישראלי מחפש אלטרנטיבה, והוא לא פוסל נטישה של אלה המפחידים אותו מבוקר עד ליל בגרעין האיראני. לאנשים, כך נראה, נמאס מאיומים. הם רוצים יחס, ושינוי דרמטי של המדיניות הכלכלית בישראל. כחלון סיפק בקדנציה האחרונה את הסחורה. הציבור מאמין לו, סומך עליו שלא יסטה מן הדרך. 

כעת גם ברור יותר מתמיד מה הוביל את נתניהו לזרועותיו של אביגדור ליברמן: הוא באמת נלחץ, נבהל מהסקרים ומהתחזיות שלפיהם הליכוד יאבד מנדטים. "הוא עשה טעות איומה שהוא נתן לכחלון ללכת", אמר בכיר בליכוד. "הוא היה צריך להשאיר אותו. עכשיו הוא משלם את המחיר". 

בינתיים הציבור יצטרך לחכות. בסוף השבוע מתכוון כחלון לחשוב. בין תפילה לתפילה בבית הכנסת הסמוך לביתו, הוא יתייעץ, ישוחח עם בני משפחתו, ישאל לדעתם. אחר כך יחליט. לא בגלל הבחירות באמריקה, אלא כיוון שבסופו של דבר הוא מציאותי.