קונרד וולף: חטאי הנאציזם, חטאי הקפיטליזם
סינמטק תל אביב חושף את הצופים הישראלים לקונרד וולף - במאי מזרח גרמני ממוצא יהודי, שחקר את עליית הנאצים בארצו ואת האימפריאליזם האמריקני מתוך זווית קולנועית סובייטית
שמו של הבמאי המזרח גרמני קונרד וולף (1925-1982) כמעט ואינו מוכר אצלנו, והקרנתם החודש בסינמטקים של שבעה מסרטיו – יוזמה משותפת של מכון גתה בישראל וקרן רוזה לוקסמבורג - נועדה לחשוף עוד משהו מהקולנוע המעניין הזה, שנעשה מעבר למסך הברזל.
כזכור, לפני מספר חודשים הוקרן אצלנו מקבץ של "מערבונים אדומים", אותם סרטים שהופקו בעיקר במזרח גרמניה לשעבר, ואשר נדרשו לז'אנר ההוליוודי באופן ביקורתי וחתרני. גם סרטיו של וולף עוסקים בהיסטוריה, אך אינם מרחיקים אל המערב הפרוע כדי לייצר אלגוריות המכוונות כנגד האימפריאליזם האמריקאי, אלא מתרחשים על רקע מלחמת העולם השנייה ולאחריה. בתוך כך, הם מבקשים להתמודד עם העבר הקרוב, ועם סוגיות של אשמה ואחריות גרמנית.
קונרד וולף מרצה ב-1981(צילום: Gabriele Senft)
וולף, בנו של הרופא והסופר היהודי פרידריך וולף (אחיו, מרקוס, התמנה לימים לראש השטאזי במזרח גרמניה), נמלט עם משפחתו למוסקבה עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה. אחרי ששירת בצבא האדום, למד בימוי בבית הספר היוקרתי לקולנוע במוסקבה, ועם שובו למולדתו, עכשיו מזרח גרמניה, היה אחד ממקימיה של חברת הפקות הסרטים הלאומית, DEFA.
וולף ביים 15 סרטים, ומשנת 1965 ועד מותו כיהן כנשיא האקדמיה לאמנויות של מזרח גרמניה. הפרס המוענק על שמו מאז 1986 מיועד ליוצרי סרטים ואמנויות הבמה שהטביעו את חותמם (בין היתר זכה בו הבמאי הישראלי, אבי מוגרבי).
כוכבים על תיל
אחד הסרטים המעניינים שביים, ושיוצג במסגרת הרטרוספקטיבה, הוא "כוכבים" ("Sterne") משנת 1959. הסרט, שזכה בפרס מיוחד של חבר השופטים בפסטיבל קאן של אותה שנה, מביא סיפור אהבה המתרחש בעיירה בולגרית, המשמשת כמחנה מעבר ליהודים יוונים בדרכם לאושוויץ. שני גיבורי הסרט הם חייל גרמני בעל נפש אמנותית בשם ולטר ואישה יהודיה, רות.
מתוך הסרט "כוכבים" של קונרד וולף
אחרי שוולטר מסייע לאחת הנשים במחנה הכורעת ללדת, הוא ורות מתחילים להתראות זה עם זו, ובהדרגה מתאהבים. במקביל, ולטר משתף פעולה עם קבוצה של פרטיזנים בולגרים, תחילה כדי לספק תרופות לאנשי המחנה, ובהמשך - על מנת לסייע לבריחתה של רות.
שמו של הסרט - המתייחס, מחד, לטלאי הצהוב ומאידך מעניק לו צביון לילי-רומנטי - הוא גם מקור הבעייתיות שלו, שהופכת אותו ליצירה מרתקת. הצגתו האמפטית של חייל גרמני החובר אל הפרטיזנים בבולגריה (בסיום, בסצינה המזכירה את זו החותמת את "קזבלנקה", הוא אף מצטרף לתנועת ההתנגדות הקומוניסטית) מבקשת אמנם להתמודד באופן חזיתי עם זיכרון המלחמה ורגש האשמה הלאומי, אך בה בעת יש בה יסוד תעמולתי ומניפולטיבי.
הטריילר של "השמיים המחולקים" מ-1964
התסריט שכתב אנגל וגנשטיין, יהודי-בולגרי, ביקש להדגיש את ההתנגדות העממית הבולגרית לכיבוש הגרמני. מבחינה אסתטית, הסרט חב רבות לסגנון האקספרסיוניסטי הגרמני, והוא נדרש לניגודי אור-צל דרמטיים שממחישים את הניגוד בין רגש אנושי לרוע הבלתי נתפס שמסביב. יחד עם זאת, ניכרת בו שאיפה עזה לריאליזם, לפחות בכל הקשור לשפה - היהודים מדברים לדינו, החייל הגרמני סח בבולגרית רצוצה עם הפרטיזנים, ועל רקע הכותרות נשמע השיר "שריפה, אחים, שריפה" שכתב המשורר היידי מרדכי גבירטיג.
"כוכבים" הוא סרט עז מבע ונאיבי, סנטימנטלי וחריף, והניגודים האלה הם שהופכים אותו ליצירה המרשימה שהוא (במשאל שנערך על ידי הסינמטק הגרמני הוא נבחר לאחד ממאה הסרטים הגרמנים הטובים בכל הזמנים).
קטע מתוך "פרופסור ממלוק"
סרטים בולטים נוספים שיוצגו במסגרת הרטרוספקטיבה הם "פרופסור ממלוק" (1961), עיבוד שעשה וולף לספרו האנטי-פשיסטי של אביו המתרחש על רקע עליית הנאציזם והאנטישמיות שליוותה אותה; "הייתי בן תשע-עשרה" (1967) האוטוביוגרפי-למחצה, המספר על ילד שנמלט עם הוריו לברה"מ ושב לגרמניה כמנצח-מנוצח אחרי המלחמה; ו"גויה" (1971), דרמה היסטורית הנדרשת לדמותו של הצייר הספרדי על מנת לעצב אלגוריה על קשרי האמנות והפוליטיקה.
הכרזה של "כוכבים" מאת קונרד וולף
מומלצים
