איך הפכנו את הציונים למפלצת רייטינג?
בעולם אידיאלי ציונים היו מצביעים רק על דבר אחד: במה התלמיד צריך להשתפר. אבל במערכת החינוך הישראלית לאף אחד זה לא ממש משנה - והם הפכו לחזות הכל. בכתבה האחרונה בסדרה מסביר הפסיכולוג גיל ונטורה מי יכולים לנצח את מפלצת הציונים
איך, איך פספסתי את הרייטינג. אם הייתי מוציא את הפוסט הזה לפני חודש, דקה וחצי אחרי היסטריית המיצ"ב הייתה לי אכבר חשיפה מגה-פרסום (אני כבר מדמיין את שדרות הטוקבקים המגדפים. תענוג).
נכון, קצת פתטי שגם אני נופל קורבן להיסטריה שאני עומד להטיף כנגדה בטור הזה, אבל בעולם שבו הרגשות שלנו נשלטים ומתועלים על ידי מספרים, חשוב ואוניברסאלי להצביע על ההתקרבות המדאיגה בין שני מדדים שמוכרים לכל אדם מודרני תזזיתי: ציוני בית ספר – ורייטינג.
הכתבות הקודמות בסדרה - בערוץ הורים :
100 זה לא הכל: מה יהפוך את הילד לתלמיד טוב?
הטריק שיעזור לילדים לזכור יותר - ולהצליח בבי"ס
זה אפשרי: להחזיר לילדים את ההנאה מהלמידה
ציונים: בסך הכל פידבק
בטור הקודם דיברתי על הפרשנויות השונות של הורי ארץ הקודש למושג "תלמיד טוב". היום ניגע בעיוות תפיסתי ששם את קודמו בכיס הקטן: האופן הגרוטסקי שבו אנחנו מבינים את המושג "ציונים". ספוילר רגשי: כל מי שסבור שאוטוטו אני הולך להכריז שציונים זה איכסה-ביכסה, כל בני האדם נולדו שווים וצריך לטגן בכיכר העיר את מי שהמציא את המושגים בלתי מספיק, כמעט טוב ומעולה - שישכח מזה. בעיני יש דמיון חריף בין הורים שמקדשים את ציוני בית הספר לבין אלו שמודיעים קבל עם ופייסבוק שציונים זה מוקצה. אלה גם אלה מייחסים חשיבות בומבסטית למספר סימבולי ("ציון") שמשמעותו נועדה להיות, בסך הכל, סוג של פידבק.
בואו נסתכל על זה לרגע דרך עיניים ונשמה של ילד. מוח של ילד בגילאי שש וצפונה מתפתח משמעותית ונוסע רחוק. המשמעות של ההתקדמות הזו היא כפולה:
א. כעת הוא יכול להבין ולתפוס בעזרת שכלו דברים שלא יכל להשיג קודם
ב. החברה מצפה ממנו לביצוע אינטלקטואלי טוב בהרבה בהשוואה לתקופה הקודמת.
החברה המודרנית לא מסתפקת כמובן בציפיה פאסיבית - היא משחילה את הזאטוט אל תוך ספסלי בית הספר ומציגה לו כל מיני קונספטים חדשים: מורים, לוח,שיעורי בית - וציונים. "ציונים" הם רק ביטוי כמותי - מוקצן לעיתים - לשלוש דרישות לגיטימיות של שלב הילדות:
עמידה בסטנדרטים חברתיים: לשמור על חדר נקי, לדבר בלשון נקייה, לא לפרק את אחותך הקטנה במכות וכיו"ב
זיהוי התשובה הנכונה: במגוון שאלות/בעיות אינטלקטואליות, כחלק מההתפתחות השכלית.
לפתח הבנה שיש ביצוע מוצלח יותר ומוצלח פחות: בשלל משימות, ולנסות לחתור לכיוון הביצוע המוצלח (תוך התגברות יזומה על קשיים).
במקום ציונים - לייקים בפייסבוק
בעולם אידיאלי תפקידו של הציון היה מסתכם במתן אינפורמציה מנחת התנהגות לתלמיד: "רמת השליטה הנוכחית שלך בתחום ידע X היא כך וכך. על כן עליך לנסות להשתפר/לשמוח בחלקך. שלום ותודה".
אבל אפילו הפסקה האחרונה טועה ומטעה באופן מסויים. אנחנו (הורים, מורים, תלמידים ושחקני כדורעף) נוטים לשכוח דבר אחד מהותי אודות ציונים: הם אינם האמת עצמה. הם אמורים לייצג/לדגום חלק מסויים מן האמת - בדיוק כמו שסקר בחירות שנערך עכשיו אינו שווה ערך לתוצאות בחירות האמת שיהלמו במדינה בינואר. סיכומה של פואנטה - ציון של תלמיד אינו שווה לידע האמיתי של התלמיד. הציון הוא רק סמל שמלמד באופן חלקי בלבד על רמת הידע.
אבל לנו אין כוח לפילוסופיה המופשטת הזו. תנו לנו ציוני 90 ומעלה בשרניים, ומיקום מפנק בדירוג המיצ"ב - ועזבו אותנו, באמא שלכם. איך הושגו הציונים הללו? מה משמעותם? על מה ויתרנו בתהליך הקניית הידע כדי לשמר את רמת הציונים הזו? לא משנה, לא משנה, לא משנה. במערכת החינוך כמו בטלוויזיה: הרייטינג הופך לחזות הכל. לא משנה אם בחרתם להציג איזה עלוב נפש עוגב במסתרים על איזו פגועת נפש תחת עין המצלמה המשוטטת בבית גועל הנפש. העיקר שתביאו רייטינג.
תשאלו את המורים, הקורבנות הגדולים של המערכת. מכיוון שציונים הם רף ההשוואה הכי נוח והכי סטנדרטי (בלי ציניות), לשם הם מכוונים את המאמץ הכיתתי - הציון הופך לעיקר, ולא משמעותו. המסע אל הציון, כמו כל פרק ראוי בסדרת מתח עתירת רייטינג, הופך לחתירה לקראת נקודת שיא, שבסופה נשמעת זעקת שבר או שמשתחררת לה אנחת רווחה.
וזה לא צריך להיות ככה. למידה היא מתנת חיים והרגל חיים. כאשר הניכור והפער בין הלמידה הבית ספרית והלמידה בעולם ה"אמיתי" הולך ומתרחב, בית הספר הופך פחות רלבנטי. מה קורה לילד ככל שהוא מתבגר? הוא יחליף נתון מספרי נחשק אחד (ציון) בנתון מספרי נחשק אחר (מספר הלייקים בדף הפייסבוק) בדרכו אל הנתון המספרי הנחשק מכל (כמה כסף יש לי?).
אבל ,שביב תקווה שקוף וזוהר מקשט את הפיסקה האחרונה. יש מישהי, שנמצאת אי שם, ליבה טוב, ועיניה חכמות.
יש לה שותף חזק וגיבור. שניהם יחד יכולים לנצח את מפלצת הציונים, להכות אותה בכלים מציאותיים, ולהכניס אותה לפרופורציות. לראשונה קוראים אמא. לשותף שלה קוראים אבא. הכוח לשנות הוא בידיים שלכם.
ובפינתנו הקטנונית "טוקבקים שאהבנו"
בדיוק שעתיים אחרי שירדתי על טוקבקיסטית שקראה לי טיפש בשגיאות כתיב, בא טוקבקיסט אלמוני, חושף טעות מדעית מביכה שביצעתי, ומלמד אותי צדק פיוטי מהו:
38. אם כבר בלימודים עסקינן...
גיל, מנדל לא יצר את הטבלה המחזורית, זה היה מדען בשם מנדלייב. מנדל פיתח את תורת הגנטיקה המנדלית.
תגובתי : עוויתי, חטאתי, פשעתי - ובעיקר יצאתי אהבל. ניזהר כדבעי בפעם הבאה.
גיל ונטורה הוא פסיכולוג, יועץ קריירה ומומחה לחשיבה יצירתית. לקורסים, ייעוצים והרצאות של גיל
לפנייה לכתב/ת 
