אובמה או רומני? תעשיית הרכב עשויה להכריע
הפצצה האיראנית נדחקה, הסופה סנדי נרגעה והגרעון העצום נשכח. הבחירות הדרמטיות בארה"ב עשויות להגיע להכרעה כשדווקא תעשיית הרכב מככבת. ואיך זה קשור לרכב השטח ג'יפ?
מנכ"ל איטלקי של יצרנית רכב אמריקאית, עומד לפתוח מפעל בסין. המשפט הזה נשמע כמו פתיחה של בדיחה, אך למעשה זו טענה רצינית - גם אם שנויה במחלוקת - שהוצגה באחד מתשדירי הבחירות האחרונים של מיט רומני, המתמודד הרפובליקני לנשיאות ארה"ב. טענה שהסעירה את כלי התקשורת והציבור, ועשויה להתברר בסופו של יום כבעלת חשיבות יוצאת דופן.
ומדוע בעצם שמישהו יתעניין בתוכניותיו של מנכ"ל איטלקי, שרוצה לייצר מכוניות בסין? בעיקר בגלל שטענה זו עשויה להשפיע על גורל מערכת הבחירות הקרובה, ולכן יש לה גם תפקיד חשוב בקביעת זהות מנהיג העולם החופשי בארבע השנים הבאות. וזו כבר ממש לא בדיחה, נכון?
שאלת 80 מיליארד הדולר
תשדיר הבחירות שהגו יועציו של רומני, כוון למעשה למדינה אחת - אוהיו. בניו-יורק טיימס למשל, סבורים כי התשדיר מהווה חלק "מניסיון אחרון, אולי החשוב ביותר, מצדו של רומני להוסיף את אוהיו לרשימת המדינות התומכות בו".
חשיבותה היתרה של אוהיו נובעת ממעמדה כ"מדינה מתנדנדת" - אחת מאותן מדינות שאין בה רוב ברור לאחד הצדדים. זכייה כאן עשויה לשפר משמעותית את סיכוייו של רומני להתמנות לנשיא ה-45 של ארה"ב. מנגד, ניצחון במדינה הקטנה יכול להבטיח לנשיא המכהן, ברק אובמה, את הכהונה השנייה.
"ברק אובמה אומר שהוא הציל את תעשיית הרכב, אבל עבור מי - אוהיו או סין?", שאלו הרפובליקנים, בהתייחסם לידיעה על כך שגי'פ, יצרנית רכבי הפנאי, מתעתדת להרחיב את פעילותה בסין. וכמובן שהרחבת הפעילות בסין, כך טענו רומני ואנשיו, תפגע בעשרות אלפי תושבי אוהיו, שפרנסתם תלויה במישרין או בעקיפין ביצרנית האמריקאית. רוצים למנוע זאת? הצביעו רומני והצילו את פרנסתכם.
אלא שהטענה לא ממש מדויקת. הרחבת פעילות ג'יפ בסין נועדה לספק את דרישות השוק המקומי, ספק אם תשפיע על התעסוקה בארה"ב. מנכ"ל קרייזלר, בעלת השליטה בג'יפ, התגייס במהירות לצד אובמה והכריז במייל לעובדים כי הייצור לא יעבור מאוהיו, וכי "זה לא מדויק לרמוז על כל אפשרות אחרת". גם בג'נרל מוטורס, היצרנית האמריקאית הגדולה ביותר ומתחרה לקרייזלר, התגייסו לצד הנשיא המכהן שהציל את הקונצרן מחיסול ודאי לפני שנים מספר - "זה הביטוי הגרוע ביותר לפוליטיקה צינית של קמפיין בחירות", צוטט דובר של החברה.
אפרופו, הוויכוח בעניין תעשיית הרכב עמוק הרבה יותר מאותה ידיעה על ג'יפ. למעשה, אפשר למצוא כאן את אחת מנקודות המחלוקת העיקריות המפרידות בין דמוקרטים ורפובליקנים: מה תפקידו הראוי של הממשל המרכזי - האם יש להגביל את כוחו ולמנוע ממנו מלהתערב בשוק החופשי, או שאולי נציגיו צריכים להנהיג את המשק ולפקח בקפדנות על הכלכלה האמריקאית? במקרה של תעשיית הרכב, זו שאלה שכבר עלתה למשלם המסים לא פחות מ-80 מיליארד דולר.
"תנו לדטרויט לפשוט רגל"
תזכורת קלה. בעקבות המשבר הכלכלי ב-2008, אישר ממשל אובמה תוכנית חילוץ דרמטית לשתיים משלוש יצרניות הרכב האמריקאיות הגדולות. 80 מיליארד דולר הוזרמו ב-2009 לג'נרל מוטורס וקרייזלר. היצרנית האמריקאית השנייה בגודלה, פורד, החלה ליישם תוכנית ייעול רחבת-היקף כשנתיים לפני כן, ולכן לא נזקקה לחבל ההצלה שזרק הממשל לתעשיית הרכב הכושלת. הכסף שהועבר הפך את הממשל - ולמעשה את הציבור האמריקאי - לבעל מניות עיקרי בשתי היצרניות. והיו הרבה מאוד אמריקאים שלא אהבו את זה.
אחד מהם היה מיט רומני. בטור שפרסם בסוף 2008 בניו-יורק טיימס, כתב כי אם יקבלו היצרניות תמיכה ממשלתית, יוכלו האמריקאים "לנשק לשלום את תעשיית הרכב. זה לא יקרה בן-לילה, אבל פטירתה תהיה למעשה מובטחת". רומני טען שיש להביא את היצרניות לכדי "פשיטת-רגל מנוהלת", שתחייב אותן להתייעל. קבלת סיוע, כך המשיך, תגרום לכך שהיצרניות לא יסטו מנתיב ההתאבדות שלהן - נתיב של "נתח שוק מצטמצם, נטל בלתי-נסבל של עלויות עבודה ופנסיה, מוצרים נחותים, ואובדן מקומות עבודה".
באותה עת היה רומני מושל לשעבר, שלא הצליח לזכות במועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות. בכל הנוגע לתעשיית הרכב, כך הבהיר, אין ליצרניות האמריקאיות תומך גדול ממנו. "אני אוהב מכוניות, מכוניות אמריקאיות", הצהיר בגאווה, "נולדתי בדטרויט ('בירת' התעשייה, ש.ה), בן למנכ"ל בתעשייה". לאביו, ג'ורג' רומני, שניהל את אמריקן מוטורס קומפני (AMC) בשנות החמישים, ייחס הבן את הצלתה. "ראיתי את אבא משנה את פניה", כתב. "שנים לאחר מכן, עוד דיברו על זה בבתי ספר לעסקים".
הקריאה המפורשת של רומני, "תנו לדטרויט לפשוט רגל", זכתה לתמיכה במפלגה הרפובליקנית, ומצד רבים מהדוגלים בכלכלת שוק חופשי. אפילו השבועון רב-ההשפעה אקונומיסט תקף את ההחלטה להציל את תעשיית הרכב, והביע חשש מכך שאובמה והדמוקרטים ינצלו את ההתערבות ביצרניות לצבירת כוח פוליטי - למשל באמצעות איגודי העובדים החזקים.
שלא במפתיע, גם בציבור האמריקאי היו רבים שהתנגדו לחילוץ. למעשה, גם בתחילת 2012, כשהתעשייה כבר התאוששה והחלה בצמיחה, יותר מ-50% מהאמריקאים אמרו שהחילוץ היה טעות.
"הימרנו על העובדים האמריקאים"
מול רומני והרפובליקנים ניצב הנשיא המכהן אובמה, וההבדלים לא יכולים להיות גדולים יותר. הוא הוביל את אישור תוכנית החילוץ של יצרניות הרכב, מינה כוח משימה שיפקח על הבראתן, הביא להדחת מנכ"ל ג'נרל מוטורס, ואף דחה את תוכניות הייעול שגיבשו שתי היצרניות. את כל זה, אגב, הוא הספיק לעשות בתוך כשלושה חודשים מרגע כניסתו לתפקיד. רוצים ממשל מרכזי קטן, שאינו מתערב בכלכלה האמריקאית? לא במשמרת של אובמה, ולא בזמן שהמשק כולו קורס.
וזה ממש לא היה סוף המעורבות של הנשיא בתעשיית הרכב. בהמשך כהונתו דחף אובמה לגיבוש תוכנית שאפתנית לצמצום זיהום האוויר ושיפור החיסכון בדלק עד 2025. הוא גם קידם מתן הלוואות בהיקף של מאות מיליוני דולרים ליצרניות של מכוניות חשמליות ולספקיות טעינה וסוללות.
הצעדים האלה - ממי שנהג בקרייזלר 300C בזבזנית וג'יפ צ'רוקי (מזהם לא פחות) לפני שנבחר לנשיא - עוררו ביקורת חריפה. גם מצד בכירים בתעשיית הרכב, וכמובן שגם בקרב רפובליקנים, שראו בחלחלה כיצד הממשל האמריקאי הופך למנהל בפועל של התעשייה.
אבל לכל אורך הדרך, הוכיח אובמה שהוא אינו נרתע מביקורת. בנאום מצב האומה בתחילת 2012, הבהיר מה הוא חושב על תוכנית החילוץ של יצרניות הרכב האמריקאיות. "כשנכנסתי לתפקיד, תעשיית הרכב שלנו הייתה על סף קריסה", אמר הנשיא, "היו מי שאפילו אמרו שאנחנו צריכים לתת לה למות. (אבל) כשעל הפרק עמדו מיליוני מקומות עבודה, אני סירבתי לתת לזה לקרות. בתמורה לעזרה, דרשנו אחריות... הימרנו על העובדים האמריקאים. הימרנו על יכולת ההמצאה האמריקאית. והערב, תעשיית הרכב חזרה".
"מגיעה לברק אובמה התנצלות"
פרשנים בארה"ב מדגישים את חשיבותן של אוהיו ותוכנית החילוץ של תעשיית הרכב במערכת הבחירות. "במרבית הנסיבות הצפויות, המרוץ (לנשיאות) יוכרע באוהיו", כתבו השבוע בניו-יורק טיימס. והתוצאה באוהיו, כך הבהירו, עשויה להיות תלויה בדרך שבה תופס ציבור הבוחרים שם את עמדות המועמדים בכל הנוגע לתעשיית הרכב. נכון לעכשיו, נראה שאובמה מצליח לשמור על יתרון באוהיו, ובמיוחד בקרב עובדי תעשיית הרכב שם. תוכנית החילוץ שלו, כך מתברר, נושאת דיבידנדים שלוש שנים אחרי שיושמה.ויש לכך סיבה טובה. תעשיית הרכב האמריקאית התאוששה, וחזרה להרוויח מיליארדי דולרים. היצרניות האמריקאיות אולי עוד לא טכנולוגיות כמו יריבותיהן האירופיות, והן עדיין לא הגיעו לרמת היעילות או האמינות של היפניות. אבל עם הצמיחה שהן מפגינות מאז 2009, קשה להתווכח. השבועון אקונומיסט, שתקף את אובמה על חילוץ תעשיית הרכב, נקט צעד חריג, ופרסם כבר באוגוסט 2010 מאמר שבו הביע צער על הביקורת. "מגיעה לברק אובמה התנצלות", כתבו שם. "ההשתלטות (על יצרניות הרכב) יכולה הייתה להשתבש, אבל לא כך קרה".
וכל זה מחזיר את רומני לסיפור של אביו. אחרי שפרש מתעשיית הרכב וכיהן שלוש פעמים כמושל מישיגן, ניסה ג'ורג' רומני לזכות במועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ארה"ב. פליטת פה אומללה בנושא מלחמת וייטנאם גדעה את הניסיון באיבו, ובמקומו התמודד מטעם הרפובליקנים מועמד אחר - ריצ'ארד ניקסון. אמנם מיט רומני הצליח במקום שבו כשל אביו, וזכה לייצג את הרפובליקנים, אך האם יתכן שדווקא הנושא שבו התיימר להבין היטב - תעשיית הרכב האמריקאית - יעלה לו כעת בהפסד באוהיו, ואולי גם במרוץ כולו?
את התשובה נקבל בעוד ימים ספורים.
לפנייה לכתב/ת 
