אברהם אבינו, הוצאות האש"ל והבחירות

"וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה, בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא; וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל, כְּחֹם הַיּוֹם. וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, נִצָּבִים עָלָיו; וַיַּרְא, וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל, וַיִּשְׁתַּחוּ, אָרְצָה. וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי, אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ--אַל-נָא תַעֲבֹר, מֵעַל עַבְדֶּךָ. יֻקַּח-נָא מְעַט-מַיִם, וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם; וְהִשָּׁעֲנוּ, תַּחַת הָעֵץ. וְאֶקְחָה פַת-לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם, אַחַר תַּעֲבֹרוּ--כִּי-עַל-כֵּן עֲבַרְתֶּם, עַל-עַבְדְּכֶם; וַיֹּאמְרוּ, כֵּן תַּעֲשֶׂה" (בראשית י"ח ,א'-ה').

• לכתבות נוספות במדור פרשת שבוע כלכלית

• בחירות 2013 - כל הדיווחים בחדשות ynet

  
  

פרשת "וירא" עוסקת בביקור המלאכים אצל אברהם, אשר במהלכו מתברכים אברהם ושרה בפרי בטן. סיפור סדום ועמורה המסופר מעלה מחשבות רבות אודות אמות מידה וסטנדרטים מקולקלים שנשארו עד היום, ומנגד סיפור עקדת יצחק מעלה שאלות קשות על אמונה ומביא את יכולת האמונה של אברהם אבינו לשיא.

בסיום הפרשה הקודמת אברהם עובר את ברית המילה ובפתיחת פרשת "וירא" בעודו מחלים יושב הוא וממתין לאורחים.

סטנדרטים של אירוח

תפיסת השירות של אברהם ומידת הכנסת האורחים שלו יכולות ללמד אותנו הרבה. הוא ממתין לאורחים, רץ לקראתם ומשתחווה, מזמינם פנימה ומזרז את העובדים למלא את רצונם. בעוזבם אותו הוא מלווה אותם בדרכם. הרמב"ם אומר שהליווי בסיום הביקור חשוב מהליווי עצמו "וליווים, יותר מהכנסתן". מאברהם למדנו כי גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה.

אברהם הפך את עניין הכנסת האורחים לדרך חיים. לאחר אירועי סדום ועמורה הוא עובר דירה למקום בו יש יותר עוברי דרכים היכולים להתארח. "ויטע אשל בבאר שבע" (בראשית כ"א ,ל"ג ) רש"י במקום מפרש אשל: "רב ושמואל חד אמר פרדס להביא ממנו פירות לאורחים בסעודה וחד אמר פונדק לאכסניא..." וילקוט שמעוני דורש כי אש"ל הכוונה לאוכל שתייה ולינה. כפי שאנו מכירים כיום

כללים לקריאת שפת גוף

לא ברור על בסיס מה מחליט אברהם לקבל אורחים במדבר. הרי קיימת סבירות גדולה שעוברי הדרכים במדבר הם שודדים או סתם נוודים העלולים להישאר במקום זמן רב. מדרש רבה מסביר את העניין: "אחד נדמה לו בדמות סדקי, ואחד בדמות נווטי ואחד בדמות ערבי, אמר: אם אני רואה ששכינה ממתנת עליהם אני יודע שהן בני אדם גדולים, ואם אני רואה אותן חולקין כבוד אלו לאלו אני יודע שהן בני אדם מהוגנין..." (בראשית רבה מ"ח, ט').

אברהם מתבונן על האורחים מרחוק ולפי שפת הגוף שלהם הוא מצליח לראות האם הגונים הם או לא.

מכבסת מילים בתנופה

מעלה גדולה זו של אברהם למצוא את הטוב בכל אחד היא משימה לא פשוטה כיום. בעולם עסקי ופוליטי בו הציניות היא דרך, והאמת היא המלצה, אין פלא שהאמונה בדברי האחר כמעט ובלתי אפשרית. 

בימים אלה מהלך הבחירות עובר הילוך. גם השבוע התברכו מפלגות חדשות וותיקות בשחקני רכש חדשים. מסיבות עיתונאים מאולתרות עמוסות מילים וכוונות טובות.

האווירה הכללית היא שאפשר לומר הכל, שהרי לא צריך באמת לעשות את מה שאמרנו. מספיק לומר. מכבסות המילים בתנופה, ובקרוב ייצאו הסיסמאות לבחירות וההבטחות ייעטפו בעטיפת צלופן יוקרתית. התמימות כמעט ונעלמה.

מעניין ללמוד מאברהם דרך התבוננות ולמצוא את מעלתו של כל אחד. אולי ככה היו מסתפקים הפוליטיקאים בהרבה פחות מילים והבטחות, ועסוקים במימושן ובטובת הציבור.

"ותשחת הארץ... ותמלא הארץ חמס"

"וַיֹּאמֶר יְהוָה, זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי-רָבָּה; וְחַטָּאתָם--כִּי כָבְדָה, מְאֹד" (בראשית י"ח ,כ'). מסופר בפרשה כי אנשי סדום ועמורה היו רשעים. המילה "זעקת" באה להדגיש את העניין. הזעקה הייתה של העשוקים שעברו בעיר מארצות אחרות וזעקו חמס מרוב העושק (רד"ק). חמס לא היה החטא היחיד של אנשי סדום ועמורה אבל בגלל החמס נענשו.

נורמות חברתיות מקולקלות

חמס מוזכר גם אצל דור המבול בפרשת נח כמשחת את הארץ. החמס הוא גזל קל .ככזה הוא משחית את המידות של האנשים לאט לאט ומביא אותם לידי עושק ורשעות.

כידוע, הפשעים הגדולים נחשפים ומטופלים. מעשי שחיתות של אילי הון ופוליטיקאים מתפרסמים ועליהם נותנים את הדין. הבעיה המרכזית אינה חמס קטן פה ושם אלא היווצרות של נורמות חברתיות מקולקלות. עיגול פינות, אי עמידה בהסכם והפרה של חוזים בין בעלי מלאכה למזמינים כמעשה של תרבות עסקית .

הבטחות ללא כיסוי הן מתופעות החמס. שפיטה מוקדמת לגנאי היא תולדה של חוסר אמונה באנשים. בפרשה זו אברהם אבינו מלמד אותנו שיעור חשוב בהתנהלות בני אדם.