בוחרים בעם אחד: השבטים מתאחדים במפלגות
אברהם ויצחק הולידו עמים, ויעקב הביא לעולם שבטים שלא השכילו לחיות בשלום זה עם זה. אולי עכשיו יושלם כור ההיתוך, ונהפוך להיות עם אחד
>> כניסה מהירה לפייסבוק שלנו - כאן! <<
גם בדור הבא מתרחש מאבק דומה בין ההורים: יצחק ורבקה. יצחק אוהב את עשיו, סמל החומרנות והאימפולסיביות, המוכר את בכורתו בנזיד עדשים. ואילו רבקה אוהבת את יעקב, התם (שלם) ואיש האוהלים, בניגוד לעשיו שהוא "איש ציד איש שדה". יצחק, מנסה לייצר את האומה העתידית משני הכוחות הסותרים הללו, אך רבקה, הכופרת באפשרות הזאת, מפרקת את החבילה ומפרידה בין עשיו ליעקב.
לא תעשו שבת ביחד?
חזון האבות אברהם ויצחק, איננו מתממש בימיהם ועם ילדיהם (ישמעאל ועשיו), אך בעצם הוא רק נדחה. הוא יתממש עם
ילדיו של יעקב, שנים-עשר השבטים השונים כל כך באופיים, המפולגים ביניהם. הם יבחרו לאחד את ההפכים והסתירות המגולמות בהם תחת הרעיון האלוקי האחד, ולהקים בסופו של דבר, אומה המורכבת מקווי האופי השונים והסותרים שלהם.
ההיסטוריה היהודית לימדה אותנו עד כמה זה קשה, ובניו של יעקב עתידים להילחם זה בזה, להתאחד לתקופה קצרה תחת דוד ושלמה - ואחר כך להיקרע לשתי ממלכות. לא לחינם התמסמסו השבטים, קובע הרב קוק. היה צריך להתיך את העם הזה לעיסה אחת, על מנת לאפשר סוג של אחדות.
נדמה לי כי כל הורה טורח לייצר סוג של חיבור בין ילדיו. אצל כל אחד מאיתנו מקננת דאגה בלב שמא מריבות הילדות, קנאה בתינוק שנולד, או תשומת לב יתרה שאנו נותנים למי שצרכיו מיוחדים (ובאה על חשבון האחים האחרים) - יתנו את אותותיהם על הילדים, לכשיבגרו.
אנו מכירים, משפחות שסוחבות טינה ומרירות מתקופת הילדות, הרחק לעבר שנות הבגרות. המחשבה העתידית הזו, גורמת לרבים מההורים להשקיע לא רק בכל ילד כיחיד - אלא במשפחה כקבוצה. ארוחת השבת המשפחתית היא אחד מהמנגנונים החשובים (ולצערי הלא-תמיד קיימים) שמאפשרים את יצירת השיח המשפחתי שיוביל גם ללכידות המשפחתית.
דתיים וחילונים במפלגה אחת
הכדורסלן טל ברודי הקים עמותה שמטרתה להחזיר את "שולחן השבת" למשפחה הישראלית. חישבו על לילה בשבוע שבו הטלוויזיה סגורה, הסמארטפונים כבויים, הפגישות עם החבר'ה נדחות לשעה 11 בלילה, ועד אז כולם יושבים סביב שולחן עמוס בכל טוב, ומישירים מבט האחד לשני.
אבל זה לא רק עניין למשפחה במובנה הפרטי. משהו טוב קורה במערכת הבחירות הנוכחית, ובעצם גם בקודמת: השבטים מתערבבים ומצליחים למצוא דגל (או כמה) שמחבר בניהם. זה יכול להיות דגל חברתי, מדיני או כלכלי. אתה יכול למצוא דתיים, חילונים, ומסורתיים באותה המפלגה. אתה יכול למצוא אנשי שמאל, ימין ומרכז באותה מסגרת פוליטית, וזה לדעתי משב רוח רענן המבשר על היכולת הפוטנציאלית לחבר את המשפחה, ולהתגבר על הבדלים וטינות אידיאולוגיות של דור המייסדים.
יש לי הרבה נגד "כור ההיתוך" של בן-גוריון. תנועת ש"ס היא המענה החריף ביותר לניסיון שלו. אבל אולי זה בכל זאת עבד - דילג דור והשפיע עלינו. אז (לשמחתי) לא במתווה שבן-גוריון חלם עליו, אבל כן נדבק פה משהו בסיר המבעבע הזה. כן הותכנו זה בזה, ונדבקנו זה לזה – גם אם לא בקצב אחיד. יש מי שמתבונן עדיין מהצד, אבל תהליך ההתכה בעיצומו.
לפנייה לכתב/ת 
