שישי עם טל ברמן: סל המיחזור של ערוץ 1
העונה הראשונה של תוכנית הראיונות בערב שישי, הוכיחה שוב שטל ברמן הוא מראיין רהוט, אינטליגנטי ומתעניין. חבל שהוא עושה זאת מול מרואיינים שכבר הופיעו תחת כל ערוץ, מגזין או מקומון נידח. חדש ועדכני, הן עדיין מילים גסות בערוץ הראשון
תוכנית האירוח הטובה ביותר בפריים טיים, תאמינו או לא, היא "שישי עם טל ברמן" המשודרת בערוץ הראשון. זה לא כי האורחים מרעננים או שהתכנים מקוריים, זה בגלל שהיא תוכנית האירוח היחידה שיש בטלוויזיה.
ביקורת נוספות בערוץ הטלוויזיה של ynet:
"המערכון האחרון של פולי": קצר מדי
ביום שישי סגר ברמן עונה ראשונה שכללה 20 תוכניות. הישג לא מבוטל במונחים של הערוץ הראשון. את התוכנית פתח כרגיל סטנדאפיסט הבית ארז שלם. מעולם לא הבנתי את ההומור של שלם, וכנראה גם שברמן לא. אחרת איך אפשר להסביר את המשפט: "לא באמת, זו היתה בדיחה" שחזר עליו הסטנדאפיסט פעם אחר פעם. שלם, ישב עד לא מזמן בפאנל "צחוק מהעבודה" בערוץ המתחרה. לא ממש ברור מה עומד מאחורי ההחלטה לגייס אותו לשורות התוכנית. אולי לגנוב קהל משלום אסייג או שמא לא היה אף סטדנאפיסט אחר פנוי?
אבל שלם הוא רק הסממן הראשון במחלת המיחזורים בה לוקה התוכנית. המרואיינים הראשונים בתוכנית, הוריו של גלעד וטורי, הנער בן ה-16 שאבריו נתרמו לשמונה אנשים שונים, כבר התראיינו בחודש האחרון כמעט לכל גוף תקשורת. והנה מתחיל מצעד המיחזורים.
שי גבסו מדבר על הרגע בו הוריד את הכיפה, מיכל לוי ויכמן מדברת על בעלה גדי שנרצח על ידי נערים, לי קורזיץ ומחלת הדם שלה ואריק זאבי מדבר על הפרישה. נכון, סיפור מרגש אמור להיות קלף מנצח, אבל כאשר לכלל אורך העונה ניתן לקרוא את הסיפורים המרגשים המופיעים אצל ברמן קודם כל "בשבעה ימים" של "ידיעות אחרונות" או לצפות בהם בטלוויזיה, הרגש נעלם.
אבל מסתבר שאפשר לרדת נמוך יותר. שלמה צח, האורח האחרון לעונה, הוזמן להתראיין על הסרט הדוקמונטרי "המפיק" שלפי דבריו של ברמן שודר לאחרונה ב-yes. מסתבר שבאמת זמן הוא מונח יחסי. "המפיק" אם להיות מדויקים שודר ב-8 באוגוסט. לפני שלושה חודשים. כדי לחזק את תחושת העדכניות, הפתיעו מיוצגיו של צח בעבר ובהווה - אילנית, אדם ודפנה דקל את מנהלם במחרוזת שנדמה כאילו חזרה אחת לא נעשתה עליה.
הילדים הצילו את התוכנית
דווקא מי שהצילו את התוכנית היו חברי המשלחת לאירווזיון הילדים, שהצליחו בתמימותם להביך את המנחה כאשר סיפרו לו על המנטרה, אותה לימד אותם המנטור שלהם אוהד חיטמן: "אל תפחדו לטעות, כולנו בני אדם ובסוף יאכלו אתנו תולעים". גם אביעד קיסוס, שותפו של ברמן להגשת תוכנית הרדיו בעשור האחרון, הצליח להוציא משהו מהמנחה. לאו דווקא בגלל המרואיין, אלא בגלל המראיין שהחליט לזנוח את השאלות ולנהל שיחה, אולי עם האיש הכי קרוב אליו.
ברמן הוא מנחה אינטלגנטי. הוא באמת מתעניין, רהוט, בעל חוש הומור וידען. תרשו לי להמר שהוא גם עובר על כל העיתונים כל יום וצופה לא מעט בטלוויזיה. לכן האכזבה ממנו היא כל כך גדולה: איך זה שאין לו בעיה לקבל את הליין אפ של התוכנית מבלי להתמרד? אולי זו בעיית הזיכרון שלו עליה דיבר קיסוס
("אתה תמיד אומר לי 'איך לא דיברנו על זה' ואני
אומר לך 'דיברנו'") היא הגורם למיחזור, אבל בעידן הגוגל התירוץ הזה אינו מתקבל.
אם הערוץ הראשון רוצה להיות שחקן שווה בין שלל הערוצים המסחריים, ראוי שינצל את פגרת התוכנית כדי לעשות בדק בית. גידי גוב, בתוכניתו "לילה גוב", נהג לארח גם אנשים אנונימיים בעלי סיפורים מרגשים. לא חייבים תמיד לעשות את מה שכולם עושים, אפשר ורצוי לנסות להיות מיוחדים - תאמינו או לא, זה עוד יכול להצליח.
והערה קטנה לפני סיום: שניה לפני היציאה לפגרה ביקש ברמן להודות
"לאנשים הטובים" שעושים את התוכנית: יו"ר רשות השידור, מנכ"ל רשות השידור", עוזר היו"ר ועוד. מעבר למחשבה כי מנהלת החשבונות של הערוץ ודאי נעלבה מכך ששמה לא הוזכר, חוסר נוחות גרם לי לנוע בכיסא, משל עמדתי מול דן כנר בטקס לזכר אסון נספי הכרמל.
לפנייה לכתב/ת 
