למען ישראל, עדיף אובמה

בין שאובמה יהיה זה שיזכה ברוב קולות האלקטורים ובין שרומני, לא תהיה לכך משמעות קיומית עבורנו. לשני האישים, ולממסדים המריצים אותם לבית הלבן, יש מחויבות עמוקה למדינת ישראל ולעמה, וזה מה שיקבע בסופו של דבר את המעשה המדיני והצבאי שלהם במה שנוגע לנו. אף על פי כן נראה לי שמנקודת ראות ישראלית, בתקופה הנוכחית, עדיפה כהונה שנייה של אובמה כנשיא על פני כהונה ראשונה של רומני.

נשיא בכהונה שנייה אמנם אינו רגיש למה שמכונה "הקול היהודי" באותה מידה כמו נשיא בכהונה ראשונה, אבל זה מאפיין בעיקר נשיאים רפובליקנים שהקול היהודי קריטי פחות עבורם. כל נשיא שיבוא משורות הדמוקרטים ייזהר שלא לאבד את התמיכה המסורתית שמעניק הרוב ברחוב היהודי למפלגה הדמוקרטית. כך ינהג גם אובמה אם ייבחר ביום שלישי לכהונה נוספת. מדיניותו המזרח תיכונית תושפע מאוד מעמדותיהם של יהודי ארה"ב. בוודאי אלו התומכים בדמוקרטים.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

יש ילדים רעבים בישראל / נעמה לוין ורוני קאופמן

סנדי, לו היית כאן איתי / יורם קניוק

בשתי התקופות שבהן שימשתי שליח "ידיעות אחרונות" בוושינגטון התרשמתי כי נשיא מנוסה עדיף לישראל על פני נשיא טירון שיתגלח על זקננו עד שיגבש מדיניות מזרח תיכונית ריאליסטית. אובמה עשה שגיאות מזעזעות בטיפולו בנושאים מזרח תיכוניים בתקופת כהונתו הראשונה, אבל הוא וממשלו הפיקו לקחים ויישמו אותם בהצלחה: בהתנהלות מול איראן, בטיפול במשברים שגרם "האביב הערבי" ובנושא הפלסטיני.

רומני, לעומת זאת, חסר ניסיון בינלאומי ומזרח תיכוני. יעבור זמן רב עד שהוא וממשלו ילמדו להתמודד עם תכסיסי ההשהיה האיראניים, עם כפל הלשון של הסעודים ועם תאוות הכבוד והניאו-עותמניזם של ארדואן. סביר להניח שאם ייבחר, רומני יגייס לממשלו בכירים מאנשי בוש הבן, הממשל הרפובליקני שקדם לו, על פי מסורת הדלת המסתובבת. אבל מבחינת ישראל זו נחמה קטנה מאוד - אם בכלל. מדיניותו המזרח תיכונית של ממשל בוש הבן גרמה לכך שאבדו שמונה שנים יקרות במאבק נגד תוכנית הגרעין הצבאית של איראן - שבוזבזו על המלחמה בעיראק.

אובמה סיפק חימוש, בוש סירב

ממשל בוש גם תרם תרומה מכרעת לכך שחמאס שולט כיום בעזה ומאיים להשתלט גם על הגדה. ובכלל הניסיון מלמד שממשלים רפובליקניים, בגלל התמיכה המסורתית שמעניק הרוב בקהילה היהודית האמריקנית לדמוקרטים, נוטים פחות להתרשם מרצונותיה ומהפצרותיה של ישראל. לראיה, הנשיא בוש הבן לא אישר למכור לישראל מערכות חימוש שיאפשרו לה לתקוף באיראן. אובמה כבר סיפק לנו את מערכות החימוש האווירי המדויק האלו.

אחרי שנה-שנתיים בבית הלבן, סביר להניח שמדיניותו המזרח תיכונית של רומני לא תהיה שונה בהרבה מזו של אובמה - חוץ מבעניין הפלסטיני, אולי. אחרי הכול, נשיא ארה"ב - כל נשיא - פועל על פי האינטרסים האמריקניים. מדיניותו של רומני מול טהרן עלולה להיות נחושה פחות מזו של אובמה שכבר התחייב ש"לאיראן לא יהיה נשק גרעיני". רומני אמנם אמר דברים דומים במהלך מערכת הבחירות, אבל יש הבדל בין הצהרה נשיאותית רשמית לבין סיסמאות שמפריח מועמד במערכת בחירות. האיום של אובמה אמין יותר, בין השאר מפני שהוא כבר הפעיל כוח צבאי ואף נחל הצלחות.

הסיוע הביטחוני שמעניקה ארה"ב לישראל הוא רק מרכיב אחד בתרומה האמריקנית לביטחון מדינת היהודים. מרכיב זה ניתן למישוש ולמדידה, אך אינו החשוב ביותר. מה שתורם יותר מכול לביטחון מדינת ישראל ואזרחיה זו הברית הלא-כתובה בין העם האמריקני לבין העם בישראל. עצם קיומה של הברית הזו, במצב שבו כלכלתה ומעמדה הבינלאומי של ארה"ב איתנים, מעצימה שנים את תפישת הביטחון של ישראל: את ההרתעה הכללית ואת כושר ההכרעה הצבאי. הברית הזו היא גם ביסוד מדיניות החוץ של וושינגטון המיירטת ביעילות את המאמצים לדה-לגיטימציה של ישראל בזירה הבינלאומית. בלי "כיפת ברזל המדינית" שמעניקה לנו ארה"ב, ייתכן שכבר כיום היה האו"ם מטיל עלינו סנקציות כלכליות עקב ההתנחלות בשטחים. גם יכולתנו להפעיל כוח צבאי כדי להגן על עצמנו הייתה נפגעת.

הברית הבלתי כתובה בין העם האמריקני לעם בישראל מתחזקת כל הזמן ואינה רגישה לאהבות או לשנאות בין המנהיגים והממשלים. לפחות כל עוד אנחנו נחשבים בעולם המערבי לדמוקרטיה אמיתית. לכן לא צריך להפריז בחשיבות האנטגוניזם האישי בין נתניהו לאובמה בגלל מה שנתפש כהתערבות גסה של ראש ממשלת ישראל לטובת רומני במערכת הבחירות. בכל מה שקשור ליחסים הריאליים בין ישראל לפטרון המעצמתי שלנו, לא יהיה הבדל רב בין מדיניות רומני למדיניות אובמה. תשפיע גם העובדה שהקונגרס, על שני בתיו, הוא מעוז תמיכה מסורתי כמעט ללא תנאי של ישראל. אם, למשל, אובמה ייבחר והוא ירצה "לנקום" בנתניהו כפי שמנבאים רואי שחורות, הוא ייתקל בקונגרס שבבית הנבחרים שלו שולט רוב רפובליקני שיבלום אותו.

ככלל, חשוב להכיר בעובדה שנשיא אמריקני שהוא טוב לארה"ב הוא גם נשיא טוב לישראל. לכן מה שצריך לעניין אותנו הוא שנשיא ארה"ב הבא יידע לחלץ את ארה"ב מהמשבר הכלכלי ולחזק את מעמדה המדיני במזרח התיכון, שנחלש מאוד. בעניין זה, נראה כי סיכוייו של אובמה טובים מסיכוייו של רומני. לאובמה יש לפחות תוכנית לחילוץ המשק האמריקני מהמשבר הכלכלי ותוכנית לרפורמות חברתיות ושיקום התשתיות הלאומיות. הוא כבר החל לבצען בהצלחה מתונה. רומני עד כה אפילו לא הציג תוכנית כלכלית מגובשת, אלא סדרה של עקרונות התואמים את האידיאולוגיה הרפובליקנית השמה יהבה על "כוחות השוק". בכלל לא ברור אם יש באמתחתו תוכנית-אב שכזו.

הוא הדין במדיניות המזרח תיכונית. אובמה כבר מוביל סנקציות חסרות תקדים על איראן, מרסן את מצרים ומטפל היטב במשבר בסוריה. רומני, לעומת זאת, משמיע בינתיים סיסמאות די חלולות, למעט בנושא הפלסטיני. רומני ינסה כנראה לקבור נושא זה בהתאם למדיניותם של ביבי, ליברמן ושלדון אדלסון - התורם המשותף. מה שאומר שיקטן הסיכוי להשיג הסדר קבע או אפילו להסדר ביניים לסכסוך הישראלי-פלסטיני. אובמה, סביר להניח, יעשה ניסיון זהיר לשבור את הקיפאון המדיני ולקדם הסדר שימנע הקמת מדינה דו-לאומית בין הירדן לים. גם זו סיבה להעדיף אותו על פני רומני.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל opinions@y-i.co.il