הוא מסרב לינוק? אולי סתם יש לו פיפי

רבים שמחליטים לגדל את ילדיהם בשיטת "בלי חיתולים" פונים אליי ושואלים: "התינוק עושה קקי בזמן שהוא יונק, מה עושים אז?". וזו, כמובן,שאלה מצויינת, אך לפני שאשיב עליה הייתי רוצה להסב את תשומת לבכם לדבר מה שיעזור לכם לחשוב על הדברים באופן שונה מעט.

גם כיום ביותר מחצי מאוכלוסיית כדור הארץ אמהות מניקות את ילדיהן הנקה בלעדית עד גיל שנה, ובשילוב עם מזון מוצק עד גיל שנתיים-שלוש. את העצמאות בנוגע לצרכים (קרי פיפי או קקי) ילדים בחצי הלא מתורבת של כדור הארץ מגלים החל מרגע הזחילה, כלומר סביב גיל חצי שנה ומעלה.

איך לגדל תינוק בלי חיתול? כל הכתבות:

השיטה שתחסוך לכם כסף: לגדל תינוק בלי חיתול

יוצאים לדרך: לגדל תינוק בלי חיתולים

רוצים שהוא יישן כל הלילה? תורידו לו את החיתול

לגדל תינוק בלי חיתולים: מה עושים בגן?

כך תדעו: מתי התינוק כבר לא צריך חיתול? 

לעומת זאת, במדינות המערביות ההמלצה על הנקה בלעדית היא עד גיל חצי שנה, כשכבר בגיל ארבעה חודשים הם מתחילים לטעום אוכל מוצק. גיל הגמילה הוא שלוש שנים בממוצע בארצות הברית, ואילו כאן, במדינתנו הקטנטונת, על שנתיים וחצי.

מה,אם כן, קרה לנו במרוצת השנים, במהלך המירוץ אחר המודרניזציה? כיצד ייתכן שהילדים שלנו מפותחים יותר ומסוגלים לאכול מזון מוצק בגיל צעיר יותר, אבל הם "חזרו" כמה שלבים אבולוציוניים אחורה מבחינת נושא הצרכים?

הוא רעב, אז למה הוא לא יונק? 

ההמלצה כיום היא על הנקה על פי צורך. כלומר, ההנחה היא שתינוקות יודעים מתי הם רעבים - ומראים לנו על כך. אם הם יודעים מתי הם רעבים, אז למה שלא ידעו מתי הם צריכים להתפנות? כמובן שהם יודעים - והם גם מראים לנו. כל שאנחנו צריכים לעשות הוא פשוט להיות מודעים לכך.

שימו לב, ניתן להיות מודעים לכך, גם עם חיתולים.

הדוגמאות הבאות ודאי יהיו מוכרות לכם: 

עברו שלוש שעות מאז ההאכלה האחרונה. התינוק מתחבר לפטמה, יונק קצת - ואז מפסיק. הוא רעב ואת יודעת את זה. הוא מנסה לתפוס שוב, מצליח לינוק מעט ואז שוב משחרר. אולי לא נוח לו בתנוחה הזו? אולי אין לו מספיק חלב? אולי הוא לא תופס טוב את הפטמה? את מנסה להחזיק אותו בתנוחה אחרת. הוא מצליח לתפוס את הפטמה, יונק מעט, מפסיק שוב. "משהו לא בסדר", את חושבת. "איך זה יכול להיות?".

התינוק מתעורר בבכי. הוא מאוד לא רגוע. את מנסה להאכיל אותו. הוא מנסה לתפוס את הפטמה, משחרר וממשיך לבכות. את מנסה שוב להציע לו את הפטמה, הוא תופס אותה, עושה תנועות יניקה - אך שום דבר לא יוצא. כמה שניות לאחר מכן... קקי.

התיישבתם לאכול. התינוק (נניח בן עשרה חודשים) אכל כמה ביסים ופתאום הוא מתחיל לרטון. מנסה לקום מהכיסא, בועט ברגליים - לא נוח לו! הוא מתחיל לזרוק אוכל לכל עבר. יכול להיות שהוא לא רעב?! הרי הוא לא אכל כלום!

התשובה, כרגיל, פשוטה למדי. ניסיתם אתם פעם לאכול כשהייתם צריכים להתפנות? במקרה כזה יש תחושת אי נוחות באזור האגן. לשבת כמעט ולא ניתן, שלא לדבר על לאכול. ככה אנחנו בנויים. רק אם אנחנו מאוד רעבים נוכל לאכול מעט, למרות ההרגשה הלא נעימה, ומהר מאוד תחושת הצורך להתפנות תחזור.

הדבר קורה גם אצל תינוקות. כדי להבין לעומק כיצד תינוקכם נראה כשהוא צריך להתפנות נסו לדמיין את אותה תחושת חוסר הנינוחות באזור האגן - רק בגוף קטן יותר. נסו להבחין בחוסר השקט, בתנועות הגוף המרובות, הרמת האגן. וכך בזמן שנראה לכם שהוא צריך לאכול הוא פשוט לא יצליח כי משהו אחר מפריע לו.

כיצד נדע שהתינוק צריך להתפנות בזמן האכילה?

במהלך הנקה או אכילה מבקבוק האיתות יתבטא בתפיסה ושחרור לסירוגין של הפטמה, עצבנות, קיטורים או אחיזה ממושכת בפטמה ללא יניקה. אצל תינוקות גדולים יותר תוכלו להבחין בחוסר עניין באוכל (אפילו אם התחלתם את הארוחה). התחושה היא שהוא רעב ורוצה לאכול - אבל משהו אחר מפריע לו.

ניתן לטעות בקלות רבה ולחשוב שתינוקכם אינו רעב, שאין מספיק חלב עבורו ועוד. אך הוא בסך הכל מאותת לכם

לקחת אותו להתפנות שלא על עצמו, כדי לשמור על היגיינה אישית. זהו אותו אינסטינקט הישרדותי מולד שיש אצל כל בעל חיים. לאחר שיתפנה הוא יינק ויאכל בקלות רבה יותר. אז איך עושים את זה?

1. מודעות

קודם כל מודעים לכך שזו אפשרות, ואפילו אחת האפשרויות הקלות יותר לבדיקה. ברגע שהבחנתם באחד מהאיתותים במהלך הנקה או ארוחה אימרו לתינוקכם כי אתם משערים שהוא צריך להתפנות. גם אם אינכם מתכוונים להוריד לו את החיתול ולעזור לו להתפנות, התגובה שלכם לאיתותים הגופניים שלו שם ולגיטימציה ובכך עוזרת בשימור המודעות. אל תהססו לדבר עם תינוקכם בגובה העיניים. הוא מבין.

2. עיזרו לו להתפנות

אם החלטתם להיענות לאיתותיו, אימרו לו זאת. לאחר מכן הפשיטו אותו בעדינות והחזיקו אותו בתנוחה הנוחה לכם מעל לסיר או לשירותים. אם הבחנתם באיתותים אלו בזמן הנקה והתינוק אינו נינוח עזרו לו להתפנות על ידי החזקתו בתנוחה מעורסלת על האמה, כשהאם מחזיקה בין רגליה קערה המונחת מתחת לישבן של התינוק. אחזו מתחת לברכיו, כך שאלו מועלות כלפי בטנו, מה שיעזור לו להתרוקן בקלות רבה יותר ולחזור לינוק במהרה.

מילת המפתח לשיטה היא מודעות, המודעות שישנו דבר מה נוסף שתינוקכם זקוק לו. גם אם אתם נותנים לכך מענה, ולו החלקי ביותר, הרווח כולו שלכם. זכרו, מטרת השיטה היא לא להיות ללא חיתולים כי אם לשמר את האינסטינקט המולד של תינוקכם באמצעות חיזוק והידוק הקשר עימו.

הכותבת היא מדריכה בשיטת Elimination Communication ובעלת "חיתולס ". לעמוד הפייסבוק של לריסה לחצו כאן