אחת ולתמיד: טיפול הורמונלי בגיל המעבר - כן או לא?
מחקר עדכני בנוגע לטיפול חלופי בגיל המעבר שהתפרסם בשבוע שעבר טוען כי הטיפול מזיק ועלול לגרום למחלות כמו סרטן השד, שבץ וקרישי דם. זאת לאחר קביעה כי טיפול כזה יכול להועיל. אז מהו הטיפול הכי מומלץ עבור נשים בגיל המעבר?
הסוף לוויכוח? ועדת מומחים של הממשל האמריקאי ממליצה לנשים בגיל המעבר לעשות שימוש בטיפול הורמונלי חלופי לתקופות קצרות בלבד. הוועדה קובעת כי נטילת תכשירים המכילים שילוב של אסטרוגן ופרוגסטרון, שני הורמוני המין הנשיים, קשור לסיכון מוגבר לשבץ, לקרישי דם, למחלות בשלפוחית השתן, לדמנציה ולסרטן השד. הסיכונים נותרו משמעותיים גם בקרב נשים שעברו כריתת רחם ולכן נטלו אסטרוגן בלבד.
לקחת או לקחת הורמונים בגיל המעבר? קראו עוד
- מה עדיף: טיפול הורמונלי או טיפול טבעי בגיל המעבר?
בשבוע שעבר פורסם בכתב העת "Annals of Internal Medicine" ניתוח עדכני המבוסס על ממצאיהם של 51 מחקרים שהתפרסמו מאז .2002 ניתוח המחקרים מגלה כי נטילת הורמונים בגיל המעבר מגבירה משמעותית את הסיכון למחלות שונות, בהן מחלות שעלולות להיות קטלניות. התועלת היחידה שמצאה קבוצת המומחים בשימוש בהורמונים בגיל המעבר, פרט למניעת תופעות הלוואי האופייניות לגיל זה, הייתה במניעת שברים.
צוות המומחים גורס כי הסיכונים בנטילת טיפול הורמונלי חלופי עולים על התועלת הפוטנציאלית שטמונה בו. ההמלצה של צוות המומחים לנשים שנמצאות בסיכון ממוצע לפתח מחלות לב או סרטן השד, שהן רוב הנשים בגילים האלה, היא נגד שימוש ארוך טווח בהורמונים. עם זאת, לאלו הזקוקות להקלה מיידית בתופעות גיל המעבר, שימוש בהורמונים לטווח קצר - כך הם קובעים - עשוי להיות יעיל ובטוח יחסית.
תסמינים שמשבשים את החיים
גיל המעבר מתרחש בסביבות העשור החמישי לחייה של כל אישה. בתקופה זו חלה ירידה הדרגתית בייצור הורמוני המין הנשיים - אסטרוגן ופרוגסטרון - המופרשים מהשחלות, עד להפסקה מוחלטת. השינויים ההורמונליים הללו משפיעים על מערכות רבות בגוף ועלולים לגרום למגוון תסמינים ברמות חומרה שונות, בהם גלי חום, הזעה והאצה בדופק הלב, עצבנות, דיכאון, נדודי שינה, הפרעות בזיכרון, אי נוחות בזמן קיום יחסי מין והפרעה במתן שתן.
מחקר של האגודה הישראלית לגיל המעבר, שנערך לפני שלוש שנים בקרב 1,500 נשים יהודיות בגילי 45 עד ,70 מגלה כי 53% מהנשים הללו סובלות מגלי חום, ו62%- מהן סובלות מהם באופן בינוני עד קשה. 37% מהנשים סובלות מהזעות לילה, כ50%- מהנשים סובלות מהפרעות שינה, כ30%- סובלות מעצבות, מדיכאון ומחרדה, ו40%- סובלות מכאבים בזמן מגע מיני וירידה בחשק המיני.
הטיפול ההורמונלי החלופי בתופעות גיל המעבר מבוסס על נטילת הורמונים סינתטיים או טבעיים. ברוב המקרים מדובר בטיפול משולב, של אסטרוגן ופרוגסטרון גם יחד, הניתן בכדורים דרך הפה, אולם ניתן לקבל טיפול כזה גם באמצעות משחה הנמרחת על העור, מדבקות עוריות וכדורים, נרות או משחה שנספגים דרך הנרתיק.
התחלואה ירדה בעקבות המחקר
שאלת הבטיחות והיעילות של הטיפול הזה עלתה לדיון בשנת 2002 בעקבות מחקר של ארגון הבריאות העולמי, שקבע כי לא רק שהטיפול מעלה את הסיכון להתקפי לב ולשבץ מוחי, הוא אף מעלה בעשרות אחוזים את הסיכון לתחלואה בסרטן השד. בעקבות ממצאי המחקר הפסיקו אז רופאים ברחבי העולם את מתן ההורמונים, אולם חלקם שבו אליו בשנים האחרונות עקב פרסומים על מגבלות המחקר שלא היו ידועות קודם.
הוויכוח על השפעתם של ההורמונים הללו נמשך, למעשה, מאז. שנים ספורות לאחר פרסום ממצאי המחקר הראשון פורסמו נתונים שהראו כי שיעורי התחלואה בסרטן השד ירדו בארה"ב ב7%- בשנת ,2003 חודשים ספורים אחרי שמיליוני נשים הפסיקו להשתמש בטיפול ההורמונלי. זו הייתה הירידה החדה ביותר בתחלואה בארבעת העשורים שקדמו לכך. לדברי החוקרים האמריקאים, הנתונים הללו לא הוכיחו באופן מוחלט את הקשר בין המחלה לטיפול ההורמונלי, אולם הם הצביעו על האפשרות הזו "באופן רציני."
מחקר נוסף שפורסם בכנס, שנערך על ידי האגודה האמריקאית לסרטן, הגיע למסקנה דומה. לדברי החוקרים, שיעורי הטיפול ההורמונלי צנחו ב68%- משנת 2001 ועד שנת ,2003 וזמן קצר לאחר מכן אובחנה ירידה של כ10%- בשכיחות סרטן השד.
לא מתאים למניעה
גם בישראל חלה ירידה בשיעור דומה בתחלואה בסרטן השד בין השנים 2002 ל:2003- שיעור החולות היהודיות במחלה ירד מ96- לכל 100 אלף תושבים ל88- חולות בשנת .2003 בשנת 2004 המגמה נותרה דומה, ושיעור החולות במחלה עמד על 89 לכל 100 אלף תושבים.
מחקר שפורסם בארה"ב ב2010- בדק את השלכות הטיפול ההורמונלי המשולב, המכיל את ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון, אצל 13 אלף נשים בגילי 50 עד 79 במשך 11 שנים. ממצאי המחקר הראו שבמשך 11 שנות המעקב הסיכון לפתח סרטן שד חודרני היה גבוה ב25%- אצל נשים שטופלו בהורמונים, וכי הסיכון לתמותה מהסרטן היה גבוה ב- 96%- בהשוואה לנשים שלא טופלו בהורמונים.
עם זאת, במספרים מוחלטים, הסיכון לתמותה מסרטן השד היה נמוך במחקר הזה: רק 25 נשים שנטלו הורמונים מתו מהמחלה לעומת 12 מהקבוצה שלא טופלה בהם, וזאת מתוך 13 אלף הנבדקות.
עקב ממצאי המחקרים האחרונים, ממליצים כיום רוב ארגוני הרופאים בעלי העניין בתחום - בהם האיגוד הקרדיולוגי האמריקאי, איגוד הגינקולוגים בארה"ב והאקדמיה לרפואת משפחה - נגד השימוש בהורמונים לצורך מניעת מחלות.
יש מחקרים הפוכים
במקביל למחקרים השוללים את השימוש בהורמונים לגיל המעבר ומדגישים את הסכנות שבהם, ממשיכים להתפרסם מחקרים הקובעים בדיוק את ההפך. שני מחקרים כאלה פורסמו בחודש האחרון. הראשון, שממצאים ראשוניים שלו נחשפו בכנס החברה האמריקאית לגיל המעבר שנערך באורלנדו, מצא כי נשים צעירות יחסית, בנות 45 עד ,58 שנטלו את הטיפול ההורמונלי בשלוש השנים הראשונות לכניסתן לגיל המעבר, מתו פחות ממחלות לב וכלי דם ולא פיתחו יותר גידולים סרטניים.
המחקר האחר, שהתפרסם בתחילת החודש ב,"British Medical Journal"- עקב אחרי מאות נשים שטופלו במשך עשר שנים בהורמונים, והשווה אותן לנשים שלא קיבלו טיפול כזה. מהממצאים עולה כי דווקא בקרב הקבוצה שטופלה בהורמונים הייתה ירידה משמעותית באירועים של מחלות לב וכלי דם, ללא עלייה בסרטן, קרישי דם ושבץ מוחי.
למה לתת לנשים לסבול?
בעוד הוויכוח בין המומחים נמשך, קשה להתעלם מעמדת הנשים עצמן, המעידות כי הטיפול מקל מאוד על התסמינים המטרידים המתלווים לגיל זה. במחקר הישראלי שנערך לפני שלוש שנים על ידי החברה הישראלית לגיל המעבר ציינו 41% מהנשים שנטלו הורמונים כי איכות חייהן השתפרה מאוד בעקבות הטיפול.
"קל לבקר מהצד את הצורך ליטול הורמונים בגיל המעבר ולשאול למה אי אפשר בלי זה," אומר פרופ' ברי קפלן, סגן מנהל
בית החולים לנשים בבילינסון, ונשיא האגודה הישראלית לגיל המעבר. "אבל מטופלות שסובלות מתופעות קשות - הזעות, גלי חום, נדודי שינה - מתקשות להתמודד עם היום-יום בלי עזרה. למה לתת להן לסבול, אם יש לנו אמצעי יעיל לפתור את כל התופעות הללו."?
בגלל המחקרים הסותרים והעובדה שהקהילה הרפואית לא מצליחה כבר למעלה מעשור לגבש דעה נחרצת וחד-משמעית לגבי השימוש בטיפול הורמונלי חלופי, ההמלצה המקובלת היום היא להשתמש בהורמונים רק לצורכי טיפול ולא לצורכי מניעה, ולתקופה קצובה. "תקופה קצובה משמעה עד הביקור הבא אצל הרופא, בעוד שנה," אומר פרופ' קפלן. "בפרק הזמן הזה ניתן להעריך מה מצב בריאותה של המטופלת, ואם הטיפול משפיע עליה באופן חיובי. במקרה שמחליטים להפסיק את הטיפול - יש לעשות זאת באופן הדרגתי."
לפנייה לכתב/ת 
