שירה: "רצוני להלך כאילו אני האישה"

מה רוצות נשים?

אֲנִי רוֹצָה שִׂמְלָה אֲדֻמָּה.

רְצוֹנִי שֶׁתִּהְיֶה דַּקִּיקָה וְזוֹלָה,

רְצוֹנִי שֶׁתִּהְיֶה הֲדוּקָה מִדַּי, רְצוֹנִי לְלָבְשָׁהּ

עַד שֶׁמִּישֶׁהוּ יִקְרְעֶנָּהּ מֵעָלַי.

רְצוֹנִי שֶׁתִּהְיֶה חַסְרַת שַׁרְווּלִים וַחֲשׂוּפַת גַּב,

שִׂמְלָה זוֹ, לְמַעַן לֹא יִצְטָרֵךְ אִישׁ לְנַחֵשׁ

מַה יֵשׁ מִתַּחְתֶּיהָ. רְצוֹנִי לְהַלֵּךְ בָּרְחוֹב

עַל פְּנֵי "זִיל הַזּוֹל" וַחֲנוּת מִצְרְכֵי הַיְּסוֹד

שֶׁבְּחַלּוֹנָהּ מִתְנוֹצְצִים כָּל אוֹתָם מַפְתְּחוֹת,

עַל פְּנֵי הַקָּפֶה שֶׁל הָאָדוֹן וְהַגְּבֶרֶת ווֹנְג שֶׁבּוֹ מוֹכְרִים

סוּפְגָנִיּוֹת בְּנוֹת יוֹמָן, עַל פְּנֵי הֶחָנוּת שֶׁל הָאַחִים גּוּאֵּרָה

הַמְּטַלְטְלִים חֲזִירִים מֵהַמַּשָּׂאִית אֶל הַמְּרִיצָה,

עוֹמְסִים אֶת הַזַּרְבּוּבִיּוֹת הַחֲלַקְלַקּוֹת עַל כִּתְפֵיהֶם.

רְצוֹנִי לְהַלֵּךְ כְּאִלּוּ אֲנִי הָאִשָּׁה

הַיְחִידָה עֲלֵי אֲדָמוֹת וַאֲנִי יְכוֹלָה לִבְחֹר מַה שֶׁבִּרְצוֹנִי.

רְצוֹנִי שֶׁהַדָּבָר יְאַשֵּׁר

אֶת חֲשַׁשּׁוֹתֵיכֶם הַגְּרוּעִים בְּיוֹתֵר בְּקֶשֶׁר אֵלַי,

שֶׁיַּרְאֶה לָכֶם עַד מַה לֹא אִכְפַּת לִי לְגַבֵּיכֶם

אוֹ לְגַבֵּי כָּל מַה שֶׁאֵינֶנִּי חֲפֵצָה בּוֹ. כְּשֶׁאֶמְצָאֶנּוּ

אֶמְשֹׁךְ אֶת הַלְּבוּשׁ הָהוּא

מִקּוֹלָבוֹ כְּאִלּוּ אֲנִי בּוֹחֶרֶת גּוּף

שֶׁיִּשָׂאֵנִי לְתוֹךְ הָעוֹלָם הַזֶּה, הֵן מִבַּעַד

לִצְרִיחוֹת הַלֵּידָה וְהֵן מִבַּעַד לְזַעֲקוֹת הָאַהֲבָה,

וַאֲנִי אֶלְבְּשֶׁנּוּ כַּעֲצָמוֹת, כְּעוֹר,

הוּא יִהְיֶה הַלְּבוּשׁ

הָאָרוּר שֶׁבּוֹ יִקְבְּרוּנִי.

יהודי

מאת: מייקל בלומנטל

הַמֵּלַנְכוֹלְיָה שֶׁל שׁוֹפֶּן וְהַנְּשִׁימָה הָאַכְזָרִית

חוֹזֶרֶת וּמְקַפֶּלֶת אֶת דַּפֶּיךָ,

וְאַתָּה מִתְנַשֵּׂא כִּשְׂאוֹר בְּעִיסָתוֹ,

כְּכָל אוֹתָם יְהוּדִים זְקֵנִים, מְסֻיְּדֵי עוֹרְקִים שֶׁשָּׂרְדוּ בָּעוֹלָם,

אַתָּה קָם וּמוֹחֶה אֶת הַדָּם הַקָּרוּשׁ

מִמַּשְׁקוֹף דַּלְתְּךָ, נוֹשֵׁק לַמְּזוּזָה הַמְזֻוֶּתֶת,

וְאַסִּיר תּוֹדָה עַל שׁוּם שֶׁנֶּחֶלַצְתָּ שׁוּב

מֵהַדֶּבֶר וּמֵהַכִּנִּים,

מִן הַבָּרָד וְהַאֲדָמָה הַמִּתְבַּקַּעַת,

הַמַּאֲכֶלֶת הַדּוּ-מַשְׁמָעִית שֶׁל אַבְרָהָם.

אַתָּה נִגָּשׁ לַחַלּוֹן, וּמִבַּעַד לְעֵינֵי-הַיְּהוּדִים

שֶׁל הַחַיִּים הָאֵלֶה אַתָּה מִתְבּוֹנֵן בַּיְּלָדִים הַבּוֹטְשִׁים

בַּמִּדְרָכָה בַּמַּגָּפַיִם אֲשֶׁר לְרַגְלֵיהֶם,

סַבְתּוֹת וְסָבִים תּוֹפְרִים כּוֹכָבִים צְהֻבִּים

אֶל דַּשֵּׁי מְעִילֵיהֶם וְעוֹטְפִים אֶת עַצְמוֹתֵיהֶם הָרְעֵבוֹת

בַּתְּפִילִין הָאֲרֻכִּים.

זוֹ 1979, אַתָּה יוֹדֵעַ זֹאת, אַךְ יָשַׁנְתָּ כִּיהוּדִי.

וְחָלַמְתָּ כִּיהוּדִי. וְהַחֲלוֹמוֹת

שֶׁל כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּרְדָּפִים (הַיְּהוּדִים שֶׁהָאַשּׁוּרִים

וְהַבַּבְלִים יָרְדוּ לְחַיֵּיהֶם, הַיְּהוּדִים

שֶׁנֶּאֶנְסוּ לְהַמִּיר אֶת דָּתָם עַל-יְדֵי הַמִּצְרִים וְהָרוֹמָאִים

וְהֶהָארִי-קְרִישְׁנָאִים, הַיְּהוּדִים שֶׁנֶּאֱפוּ כִּשְׁטְרוּדְל

וְנַעֲשׁוּ בַּאֲנִינוּת-טַעַם לַאֲהִילִים בִּידֵי הַגֶּרְמָנִים עֲתִירֵי-הַהַמְצָאוֹת)

שׂוֹחִים כְּזֶרַע טָרִי לְתוֹךְ שַׁחֲלוֹת שְׁנַתְךָ

וְאַתָּה מֵקִיץ, הָרֶה וּתְקוּף בְּחִילָה וְהַיְּהוּדִי בְּקִרְבְּךָ

עִם הַהִיסְטוֹרְיָה

וְאָז אַתָּה הוֹלֵךְ לַשֻּׁלְחָן,

וְ(אִם גַּם לֹא הֶאֱמַנְתָּ מֵעוֹדְךָ

שֶׁאֱלוֹהִים יוּכַל לְהִכָּנֵס דֶּרֶךְ פִּיךָ)

אַתָּה אוֹכֵל כִּיהוּדִי,

אַתָּה חָשׁ בֶּחָלָב שֶׁמְּמָאֵן לִישׁון

עִם הַבָּשָׂר, וְהַבָּשָׂר הַבּוֹסֵר

בְּשַׁנָה עִם הֶחָלָב, וְאַתָּה חָשׁ

בְּאַבְנֵי אֵיזוֹ אַשְׁמָה עֲמוּמָה, הָאֲבָנִים

שֶׁל immer Morgen, Morgen

שֶׁל הֶחָתָן הֶחָרֵד, אֲבָדוֹן,

מִתְהַפְּכוֹת בְּקֵיבַתְךָ כִּזְבוֹרִית שֶׁל אֵיזוֹ

סְפִינַת חֲסִידִים הַמְסָרֶבֶת לְהַפְלִיג בְּשַׁבָּת.

וְאָז אַתָּה הוֹלֵךְ לְמִיטַתְךָ,

וּמִתְעַלֵּס עִם אִשְׁתְּךָ כִּיהוּדִי,

עִם לְשׁוֹנְךָ הַנּוֹאֶשֶׁת וְהָאֵיבָר שֶלְּךָ שֶׂהוּטַל בּוֹ מוּם

וְקִנְאַתְךָ בַּנָּשִׁיּוּת שֶׁהִתְעַצְּמָה כָּל כָּךְ

שֶׁאַתָּה הַמְאָּהֵב הֲכִי טוֹב בָּעוֹלָם, טוֹב יוֹתֵר

מֵרוֹבֶּרְט רֶדְפוֹרְד וְכָל הַגּוֹיִים הַמַּחֲלִיקִים עַל הַקֶּרַח,

יוֹתֵר טוֹב מֵהָאַתְלֵטִים הַשְׁחוֹרִים עִם עַכּוּזֵיהֶם

הַיָּפִים, הַעֲגוּלִים, הַמִּסְתּוֹבְבִים כְּמֵסַבִּים מְשֻׁמָּנִים

שיר זה של מייקל בלומנטל, מהבולטים במשוררי העת החדשה בארה"ב,

ראה אור ב-1979, שנה לאחר שיצחק בשביס- זינגר , סופר היידיש הגדול אשר לו מוקדש השיר, קיבל את פרס נובל לספרות. זינגר, שהגיע לאמריקה עוד לפני השואה, הלך לעולמו ב-1991. בלומנטל, שנולד ב-1949 למשפחה יהודית דוברת גרמניתבוַיינְלֶנד שבמדינת ניו ג'רזי, קיבל את דואר הדוקטור למשפטים מאוניברסיטת קורנל, והתמחה בפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת אַנְטִיּוֹכּ.

הוא עסק במקצוע זה בבודפשט, בירת הונגריה, ולימד ספרות באוניברסיטאות שונות בהונגריה, גרמניה, צרפת ואף בישראל (באוניברסיטת חיפה, בסוף שנות ה-90). כיום הוא פרופסור בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת מערב-וירג'יניה. אחת התכונות המייחדות את שירתו של בלומנטל, שזיכתה אותו בפרסים חשובים - היא ההומור.