ישראלית בברלין: המלצות ומתכון
מיכל וקסמן נתנה הזדמנות שנייה לגרמניה וביקרה בבירתה, ברלין. היא חזרה עם שפע חוויות, המלצות קולינריות וגם מתכון למרק דלעת וג'ינגר וגרעינים קלויים
הביקור היחיד שלי בגרמניה היה בנירנברג לפני 15 שנים. נסעתי לתערוכה מקצועית וסבלתי מכל רגע; השוטרים עם הכלבים בשדה התעופה, בדיקות הביטחון הקפדניות בגרמנית נבחנית, הקור שחדר לעצמות בפברואר, הנסיעה מעוררת המחשבות ברכבת והאוכל הכבד מנשוא תיחזקו מועקה גדולה. אפילו העובדה שהיתה זו תערוכת צעצועים ומשחקי ילדים, לא היה בה כדי להשכיח את הרצון העז לברוח משם ומהר.
עוד בערוץ האוכל:
ההתלהבות מקיר לקיר מברלין המחודשת וביקור בן יומיים של האיש שלי בעיר לצרכי עסקים שהסתיים בכוונות לחזור בקרוב, שיכנעו אותי לתת צ'אנס ולבלות סופשבוע בעיר שהיא כרגע הכי טרנדית באירופה. בחזקת לא סולחת, לא שוכחת, אבל גם לא בורחת.
ברלין היא עיר שהכל כרגע קורה בה בגדול. אמנות, עיצוב, ארכיטקטורה,מסיבות, מועדונים, סמים, ברים, אוכל, אג'נדה ירוקה, אינטלקטואליות סטודנטיאלית, וינטאג', נדל"ן, קיבוץ גלויות, תיירות, הנצחה - היא שם בנונשלנטיות נינוחה, מוקפדת ורבת אמירה.
עיר גדולה ברלין. מזרח ומערב, מודרני וישן, צבעוני וקודר, טבע ובטון. בנויה שכונות שכונות. כל שכונה והאופי שלה. מנחשת שכל אחד וברלין שלו. העיר המערבית איתנה בזקיפותה המצוחצחת והמונומנטלית.
העיר המזרחית, בואכה מיטה, קרויצברג ופרנצלאוור ברג: משוחררת, צעירה, יצירתית, מלאת גרפיטי, רכובה על אפניים, זרועת גלריות וחנויות וינטאג', ברים, בתי קפה ומסעדות, ירוקה במידה, זרוקה במידה, מדברת בליל של שפות. בחיי שאפילו קצת מלוכלכת פה ושם. איזו הקלה.
אי אפשר לשכוח שזו גרמניה. גם לא צריך. אפשר בהחלט, וללא מאמץ רב, לראות אותה אחרת. ההנצחה קיימת מאוד. עוברים דרכה או לידה בכל סיבוב ולא ניתן להתעלם ממנה. לא במקרה. היא אינטלגנטית, יצירתית וברור שהושקעה בה לא מעט מחשבה.
- מבוך מצבות האבן השחורות
לידו עוברים כמעט בכל שיטוט בעיר. קור ואופל מהולים בצהלת ילדים שרצים בין השורות הישרות וחדות הפינה.
- הספרייה הריקה של מיכה אולמן
: חלון זכוכית שמציץ אל חדר לבן מרוצף במדפים ריקים, זכר לשריפת הספרים. רוב היום מקיפים סקרנים את החלון, מנסים להבין מה משתקף שם בפנים. בשעות מסוימות התאורה מחביאה כל מראה ורק אדי קור ועקבות בוץ נראים על פני החלון. אלפי אנשים עוברים מעליו בלי לחשוד שמשהו משמעותי מסתתר תחתיו.
- האמפלמן - האיש הירוק והאדום שברמזור להולכי הרגל - גם הוא שריד של זיכרון היסטורי. אייקון שנלקח מרמזורי העיר המזרחית, שוכפל לכל הרמזורים בעיר והפך מהר מאוד לגיבור תרבות שמופיע בכל פינה, ומותג עיסקי עם לא מעט חנויות
שמוכרות שלל אביזרים בדמותו.
ברלין מלאה בפריטי וינטאג'. כל חנות, קפה או בר יש בהם משהו של פעם משולב בחן רב בחללים סופר טרנדיים ועכשויים ליצירת אווירה או ריכוכה. לא מעט שוקי פשפשים פועלים בעיר, רובם ביום ראשון. אנחנו דגמנו את טרודל מרקט הרציני והמסודר ואת מאוארפארק הענק והזרוק שהוא מקום מפגש ובילוי לצעירים ומשפחות שבאים בהמוניהם לספוג קרני שמש קפואות, לצוד מציאות, לאכול נקניקיות שמנמנות, מאפים ובישולים תורכיים, מרקים חמים ועוגות פרי חמאתיות.
דווקא פה, בתוך המולת הסופ"ש המשוחררת, מצאנו את עצמנו פוגשים את העבר בנקודות מטרידות. אל מול צלחות מעוטרות בצלבי קרס ודיוקנו של הצורר, מפיות פשתן מעומלנות עליהן רקומות ראשי התיבות SS , חנוכיות עתיקות שעומדות למכירה וערימות של מעילי פרווה משומשים קשה לא לתהות מה עלה בגורלם של בעליהם הקודמים.
ומה בענייני אוכל?
נקניקיות בכל פינה. כל סוג וגודל אפשריים. הרבה תפוחי אדמה, כרוב, שמנת ושומן של חזירים. כובד מעיק. אל תטעו - אין כמו נקניקיה איכותית לשמח את ליבי, אבל רוב הזמן העדפנו לדגום - גם באוכל - גרמניה אחרת.
קבלת שבת בקומת האוכל העצומה של הכולבו ka de we במערב העיר. שיטוט יסודי בין המדפים האינסופיים, שיש בהם מכל טוב אירופה והעולם כולו. אי אלו רכישות שיספקו השראה במטבח שלי בשבועות הקרובים. אחריו מתמקמים עם כל החבילות ליד האויסטר בר: תריסר אויסטרים דשנות מסוג רויאל, סחיטת לימון, בגט מרוח בחמאה ובקבוק של סנסר בטמפרטורה מושלמת. כמה קל לקנות אותי!
מנצלים כל הזדמנות לממש את התשוקה לאוכל אסייתי איכותי:
- מסייה וונג - ויאטנמית קטנה וסופר פופולרית. עיצוב מושקע ותשומת לב מרבית לאיבזור, פרטים, צבעים ואווירה. מטבח פתוח היפראקטיבי ומנות טריות, ניחוחיות ומלאות טעמים מופלאים של ארצות רחוקות בהרבה (מבטיחה הרחבה ושיחזורים ממש בקרוב).
- ססאיה, סושיה יפנית קטנה ומסורתית. סושי-סשימי ברמה הכי גבוהה. זכרונות מניו-יורק ומלונדון.
- אולה - יפנית עילית עם פרשנות אישית על אוכל מסורתי. קצת על הצד היצירתי ובכל זאת טעים ומוקפד.
- תכנונים על דים סאם ביומצ'ה הירוס
שלא זכו להתממש ויחכו כנראה לביקור הבא.
וגם עונת הדלעת בשיאה. בכל קפה ומסעדה מקשטות את הדלפק או הבר דלעות בשלל צורות וגווני כתום. בדוכנים בשוק, במסעדות, בבתי האוכל הצמחוניים-אורגניים הרבים, לוגמים כולם מרקי דלעת מהבילים, מנחמים בחומם ובמתיקותם. בריחה נפלאה מהכפור השואף לאפס בחוץ.
תודו שלא חיברתם ביקור בברלין עם מתכון למרק דלעת. אז הנה הוא בשבילכם. קצת אחרת:
מרק דלעת עם ג'ינג'ר וגרעיני דלעת קלויים
המרכיבים:
1 ק"ג דלעת נקייה מקליפות וגרעינים ופרוסה לפרוסות בעובי 1 ס"מ
1 דלורית קטנה נקייה מקליפות וגרעינים ופרוסה לפרוסות בעובי 1 ס"מ
1 בצל מקולף ופרוס לפרוסות בעובי 1 ס"מ
שמן זית לזילוף
קורט מלח ים
2 כפות מייפל טבעי
1/2 כפית ג'ינג'ר טבעי מגורר בפומפייה
3/4 כוס נוזל אגוזי קוקוס (ולא קרם קוקוס, שהוא סמיך ועשיר יותר)
1 כוס מים רותחים
50 גרם גרעיני דלעת מקולפים, לא קלויים
אופן ההכנה:
- מחממים תנור לחום מקסימלי.
- פורסים נייר אפיה בתבנית גדולה. מפזרים בתבנית את פרוסות הדלעת, הדלורית והבצל.
- מזלפים מייפל. מפזרים מלח ומזלפים על הכל זילוף נדיב של שמן זית.
- צולים את הדלעות והבצל 15-20 דקות, עד שהם מתרככים אבל לא משחימים. אם מתחילה השחמה בקצוות אפשר להנמיך מעט את חום התנור.
- בינתיים קולים את גרעיני הדלעת במחבת על הגז. מערבבים על ידי ניעור מדי פעם. מחכים עד שהם מתחילים להשמיע קולות של פיצפוץ. נזהרים לא לשרוף. מעבירים לצלחת להתקרר.
- מעבירים את הדלעות הצלויות והבצל למעבד מזון. מוסיפים ג'ינג'ר וטוחנים למשחה חלקה.
- מוסיפים נוזל קוקוס ומים. טוחנים שוב.
- מעבירים את המרק לסיר. מתקנים תיבול אם צריך. מביאים לרתיחה. אם סמיך מדי אפשר להוסיף עוד מעט מים רותחים.
- מגישים את המרק בקעריות עמוקות. מפזרים מעל כל מנה גרעיני דלעת צלויים ומזלפים עוד מעט שמן זית.
