שתף קטע נבחר

פלסטר על ראשם של תושבי "חוטף עזה"

בנימין נתניהו טען שההחלטה על מיגון נמצאת בתכנון כבר חודשים. אז למה רק עכשיו הוא נזכר בזה? כדי להשתמש בנו כקלף ציני במשחק הבחירות שלו?

לאחר מאבק של שנים, זכתה "רצועת ההפקר" בעוטף עזה להבטחה על המיגון המיוחל. אותו מיגון שיכול להרחיק מאיתנו במעט את תחושת הסכנה היומיומית.

 

עבור מי שהוא לא מתושבי "חוטף עזה", "רצועת ההפקר" היא רצועה של כ-15 יישובים הרחוקים מעזה בין 4.5 ל-7 ק"מ. אותם יישובים סבלו מסכנה ומחשש מתמיד, כמו כל שאר עוטף עזה. ההבדל הוא שלנו אין אפילו ממ"ד לרוץ אליו בשעת סכנה, כיפת ברזל בכלל לא מותאמת לטווח הזה, ואין שום ניסיון למצוא פתרון לטווח הזה. אז מה נשאר לעשות? להתכנס כל המשפחה ביחד במקום שכאילו הכי ממוגן ולקוות לטוב.

 

בשנים האחרונות כמה שאלות לא מניחות לי. איך ייתכן שמר נתניהו היקר וכל ממשלתו נתנו לנו לחיות ככה? איך ייתכן ששליש משטח המדינה נמצא בסכנה? איך ייתכן ששנים אנחנו כבר סובלים מהבעיות האלו ואיש לא עשה כלום בנידון? מה יקרה אם וכאשר יגדילו ארגוני הטרור בעזה את הטווח שלהם ויצליחו לפגוע בתל-אביב? האם גם אז הבעיה הביטחונית תהיה עניין נוסף שאפשר לשים בצד ולא לטפל בו?

 

ההבטחה למיגון ניתנה בביקור בסוללת "כיפת ברזל" (צילום: גדי קבלו, "ידיעות אחרונות") (צילום: גדי קבלו,
ההבטחה למיגון ניתנה בביקור בסוללת "כיפת ברזל"(צילום: גדי קבלו, "ידיעות אחרונות")

 

עוד בערוץ הדעות של ynet:

מתמחים בניצול / אסי סיקורל

למען ישראל, עדיף אובמה / רון בן ישי

 

נתניהו הבטיח למגן את היישובים ב"רצועת ההפקר" וכך לתקן את המצב. הבעיה היא שהמיגון הזה (שבלי שום צל של ספק דרוש) לא פותר את הבעיה האמיתית ולא נותן לנו לחיות בשקט ובביטחון כמו אחינו בשאר הארץ. המיגון יאפשר לנו אופציית הגנה אבל לא יעלים את אותה סכנה באוויר, ולא ייתן לנו לישון בשקט בלילה בלי שנחשוב לפני השינה אם הלילה נקום מאזעקת ה"צבע אדום" או מהשעון המעורר. עד שנקבל את המיגון המובטח, נסבול מעוד נפילות רבות, נקווה שלא מפצועים נוספים. המיגון אינו עוד "סופר-טנקר" או כיפת ברזל. המיגון לא יכול להיות תירוץ של אלו ששמים את חיינו על המוקד. נתניהו לא עשה הכול, כל מה שהוא עשה זה להתעכב בכמה שנים. נותרה כמובן השאלה הגדולה: האם באמת נקבל את אותו מיגון או שזו רק אמירת בחירות שבעוד כמה חודשים תישכח כלא הייתה?

 

הסיבה לכך שלא סופרים אותנו נעוצה כנראה בכך שאנחנו מנסים לשמור על השפיות, מנסים לחיות למרות המצב. כנראה נתניהו החליט שאם אנחנו לא עושים מספיק רעש אז אנחנו לא באמת נמצאים בבעיה. אולי אנחנו אשמים בכך שבחרנו לנסות לייצר משהו בשם שגרה, משהו בשם חיים.

 

בנימין נתניהו טען שההחלטה על מיגון נמצאת בתכנון כבר חודשים. אז למה רק עכשיו הוא נזכר בזה? כדי להשתמש בנו כקלף ציני במשחק הבחירות שלו? כדי לסדר לעצמו רעש שיעלים את קולות המחאה נגדו? מר נתניהו, תבין, אנחנו היינו פה הרבה לפני הבחירות ונהיה פה גם אחריהן. סבלנו תקופות קשות יותר מזאת, תפסיק לשחק בנו וטפל בבעיה. אם אתה לא מסוגל לטפל בה, אולי הגיע הזמן שתפנה את הכיסא שלך למישהו שמסוגל, כי במהלך הקדנציה שלך דבר לא השתנה פה בניגוד לאמירותיך הרבות.

 

בעודי כותב את הדברים הללו, קיבלתי הודעה ממוקד המועצה, שעובד נון סטופ בשנים האחרונות, ובה נכתב: "ההנחיה לשהות 15 שניות ממרחב מוגן מבוטלת. חזרה לשגרה מלאה". השגרה שעליה מדובר אינה שגרה של אדם ממוצע במדינת ישראל. אנחנו יודעים שברגע אחד הכול יכול להתלקח שוב. כשאחנו יוצאים לטייל באזור אנחנו חושבים מראש לאן רצים אם פתאום תהיה נפילה. נשמע מוכר? אני מניח שלא.

 

אני ושכניי בעוטף עזה אומרים לא עוד! לא נמשיך לסבול את המצב כאילו אנחנו סוג אחר של אזרחים, כאלו שאין צורך להגן עליהם. אנחנו דורשים ביטחון ושקט שכבר שנים לא היה פה. אנחנו דורשים להיות כמוכם.

 

שחף אלון, תלמיד בן 17 מבית הספר "נופי הבשור", עוטף עזה 

 

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל opinions@y-i.co.il

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
חיים תחת איום הרקטות
צילום: רויטרס
צילום: מור קורנגולד
שחף אלון
צילום: מור קורנגולד
מומלצים