אחרי השואה - מוריס בן ה-101 שרד גם את "סנדי"
הוא איבד את משפחתו בשואה, ניצח במאבק מול הסרטן - ולא הרים ידיים גם מול ההוריקן. "לא התרגשתי", סיפר מוריס שוריד, שפונה לקווינס ממעון הדיור המוגן בו התגורר באטלנטיק ביץ'
מוריס שוריד שרד את סרטן המעי הגס ואיבד את משפחתו בשואה. מספר חודשים לפני יום הולדתו ה-101, הוא שרד גם את הוריקן "סנדי". "כמעט ונהרסתי שש או שבע פעמים במהלך חיי", סיפר לעיתון ה"דיילי ניוז" האמריקני כשהוא נח במעון הזמני שלו, הספרייה בקומת המרתף של המעון המוגן בניו האמפסטד שבקיו גרדנס, קווינס. "להגיד לך את האמת", הוא הוסיף, "ההוריקן לא ריגש אותי יותר מדי".
- ארה"ב בוחרת 2012
- כל הכתבות של CNN ו-ynet
כתבות נוספות בערוץ החדשות
- שורשי הסכסוך: מסע אחר בית אבו מאזן בצפת
- ובינתיים בסין: חילופי שלטון של פעם בעשור
- עורכי הדין בהיכון: ארה"ב חוששת מתסריט 2000
שוריד היה בין יותר מ-3,000 קשישים ואנשים שמוגדרים תשושים, שאולצו להתפנות מדיור מוגן בקוני איילנד וערי חוף נוספות במדינות ניו יורק ובניו ג'רזי. ב-28 באוקטובר הוא נפרד מחדרו הפרטי במלון נאוטילוס שבאטלנטיק ביץ' והועבר לחדר קטן בקווינס שאותו הוא חולק עם שני גברים נוספים בני 89 ו-92 והמטפלים שלהם.
כשצוות ה"דיילי ניוז" ביקר אותו בשבת, שוריד נראה רגוע. הוא אמר שהוא בר מזל שיש לו קורת גג מעל הראש, ארוחות כשרות חמות ואת חברו ארצי' קאטקוטן, האח בן ה-26 שמטפל בו במסירות. "אני תלוי בו, אז אין לי ממה לפחד", אמר שוריד כשקאטקוטן הוביל אותו עם כיסא הגלגלים לעבר חדר האוכל.
הסוד של מוריס: כוסית וויסקי ואהבת אדם
עבור שוריד, הוריקן סנדי היה רק עוד קושי אחד בחיים מלאים בטרגדיות ובמעשי גבורה. ב-1939 הוא חי עם אשתו ובתם בפרוזאני שבפולין, אזור שהיום נמצא בתחומי בלארוס. כשהנאצים פלשו לעיר ב-1940 הם יצרו גטו יהודי ועד 1943 החלו להעביר את היהודים למחנות השמדה.
השמועה על הרכבות שמובילות למחנות השמדה נפוצה ושוריד ואשתו החליטו להשאיר את בתם עם סבה וסבתה והתחבאו בבונקר שנבנה מתחת לביתם. הם יצאו לאחר 18 ימים, יצרו קשר עם המחתרת הפרטיזנית ונמלטו ליערות. מוריס ורעייתו הצליחו להימלט וב-1948 היגרו לברוקלין. כל בני משפחתם, כולל בתם בת החמש, נרצחו באושוויץ.
מאז שהגיעו לארה"ב נולדו להם עוד שני בנים והמשפחה בנתה חיים חדשים בניו יורק. מוריס נהג במשאית ועבד כסבל, פתח חנות ירקות ולאחר מכן נהג במונית. בגיל 95 הוא פרסם ספר זיכרונות בשם "עוד נס אחד".
הוא וחבריו לחדר בימי ההוריקן נחו וצפו בטלוויזיה בדיווחי חדשות על הסופה. הם ישובו למעון באטלנטיק ביץ' לאחר שישוקם מנזקי הסערה. מה הסוד לאריכות ימיו? כוסית וויסקי פעם ביום לפני תנומת הצהריים, אהבת אדם, שיר קאנטרי טוב וכריך קורנביף חם. "עדיין לא סיימתי", אמר.
לפנייה לכתב/ת 
