שלונסקי לילדים: במקום דובון, קנגורו

לצד האינפלציה הבלתי פוסקת בהוצאתם לאור של ספרי ילדים חדשים (הרי מה הבעיה לכתוב כמה חרוזים לילדים, כביכול), אנו נהנים לא מעט ממוטיבציה של הוצאות הספרים להגיש לנו מחדש טקסטים קלאסיים שלא אבד עליהם הכלח, אם בליווי האיורים המקוריים ואם באריזה חדשה ומעניינת.

עוד על ספרי ילדים בערוץ :

• "כרובינה": בילבי עושה עלייה
• שולמית כהן-אסיף בסיפור בוגר לילדים
• מזכרת לילדים מאהוד מנור
  

כעת אנחנו זוכים לנחת נוספת על מדף הספרים עם הוצאת "כן-גורו ולא-גורו" לאברהם שלונסקי, שחותמו טבוע בכל מקום בשירה ובספרות העברית החדשה, גם מבלי שנבחין בו. במקור הופיע הסיפור בשם "מעשה בשני גורו" בקובץ "אני וטלי או ספר מארץ הלמה" (שיצא במהדורה מחודשת ומקוצרת ב-2003 עם איוריו של דני קרמן), והנה הוא עומד בפני עצמו בגאווה.

אחד כן ואחד לא. שלונסקי לילדים (איור: אביאל בסיל )

כמו "הדובון לא-לא" של יצחק אבנון, אשר "אם ביקשו ממנו לעשות משהו היה תמיד עונה: 'לא! לא!'", זהו בדיוק הדבר שמבדיל בין כן-גורו ולא-גורו של שלונסקי: "האחד הוא גור חביב, והכן לא מש מפיו", ואילו אחיו סרבן עיקש האומר "לא" לכל בקשה כמו להכעיס.

שלונסקי ואבנון התמודדו עם הסוגיה החינוכית הזאת בהבדל של כשני עשורים לפחות, ובאופן מפתיע הגיעו בסופו של דבר לפתרון די דומה בחוסר סבלנותו (אצל אבנון הדבר נעשה בצורה מעוררת פלצות במיוחד - אנשים כועסים על הדובון הבוכה ומשליכים עליו חפצים מהחלון, כולל מגהצים ומזלגות, למרבה האימה).

איורים חדשים עם שפה מכוננת

בין שובבות למסר

מילים כה רבות בעברית אנו חבים לשלונסקי, שהיה אף מי שכינה אותו "לשונסקי" בזכות חידושיו: איפור, בוגדני, שבשבת, קשוח, צניחה, מנוע ואפילו "מה העניינים?" לצד עשרות נוספים. שעשועי הלשון והחריזה המיוחדים לו יהדהדו גם לילדים שיפגשו היום ב"עוץ לי גוץ לי". אבל המפגש המודרני בספר עם מה שהיה חדשני-לשעתו הוא רגע טעון במיוחד.

מצד אחד ניכרת השלמות הצלילית וההתגלגלות הנהדרת על הלשון של משפטים כמו "ואחיהו עקשני הוא, והלא לא מש מפיהו", ומצד שני כל עוד מדובר בקוראים הנמצאים בשלב טרום-קריאה, יש להניח שרק הוריהם יקלטו חידודים כמו "משפחת כנגורו" או בכלל ביטויים כמו "גודל נחת". אך גם אם לא יבינו הקטנים כל פרט משעשע עד תומו, הרי שהם זוכים לטקסט שובב ומהנה, שמכבד אותם כבעלי תבונה ושאינו מפשיט עצמו מכל תחכום כדי להיות קל לעיכול.

עם זאת, אפשר להתווכח על "המסר החינוכי", עד כמה שנעים לקרוא לזה כך כשמדובר בספרות ילדים שעליה להתרחק מן הדידקטי ומן המוסרני. בכל זאת יש רגע של אי-נוחות בקריאה: כיצד לומד לא-גורו שההתנהגות שהוא מפגין אינה מקובלת? הוא אינו מפנים שנעים יותר להסתדר בצורה חיובית עם הסביבה, ואף אחד גם לא מנסה להבין מאיזו מצוקה, אולי, נובעת חוצפתו התמידית. במקום זאת, הוא פשוט מגלה שהמשפחה שלו לא סובלת אותו בצורה הזאת. נחמד, נכון? "מן השניים הגוריים, גורו-כן וגורו-לא, מחבב עולם כולו את הכן ולא הלא!".

"הדובון לא-לא". ככה זה התחיל

מאותו רגע מכונן הופך לא-גורו את עורו לחלוטין, מסתיר כל רצון למרידה בסביבה והופך צייתן ומְרַצה: "כי מכאן ועד עולם כן אגידה ככולם". לא-גורו מתיישר מיד על פי תו התקן החברתי, פיו מפיק רק פרחים ורודים וכחולים באיור המלווה, והכל בא על מקומו בשלום.

ישן בעטיפה של חדש

הלשון, אם כן, היא דרישת שלום נעימה מן העבר. גם הבעיה החינוכית רלוונטית עדיין גם בהתחלף הדורות - תשאלו כל הורה ממוצע - והאיורים הנהדרים של אביאל בסיל מחברים אותנו אל ההווה ומשמשים מעטפת ראויה ביותר להוצאה המחודשת של הטקסט הזה.

"תן! - אומרים לו - הוא נותן". מתוך הספר

אין זאת הפעם הראשונה שבה מתמודד בסיל עם טקסט של ענקי הכתיבה בעברית. מלבד איורים לספרים כמו "לא תשיג אותי" ליונה טפר ו"הקוף בלוף והקוף שלוף" לרוני ושירלי סומק, בין השאר אייר בסיל,

כפרויקט הגמר שלו במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר, את "עוג מלך הבשן" לנתן אלתרמן, שראה גם הוא אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד. לצד זאת הוא אייר את "מנפלאות גן החיות" ללאה גולדברג, ונראה כי הוא עושה עבודה נפלאה ומבורכת בהנגשת טקסטים קלאסיים בצורה רעננה, צבעונית ומלאת הומור.

בסיל יוצר דמויות המצוירות בקווים נקיים ופשוטים, לכאורה, ובצבעוניות שאינה מורכבת, אך הן מלאות הבעה וחן ומתרחקות ממלכודת ה"קלאסיקה": הסיפור של שלונסקי זוכה למעטפת ויזואלית מודרנית לחלוטין, בצבעים עזים ובקווים חדים, שאינה מנסה להתאים את עצמה לשפה הארכאית לפרקים או לעולם ילדות קדום כלשהו.

בהתאם לכך, גם הסיטואציות שבהן ממקם בסיל את קנגוריו, מזכירות שמדובר בשנת 2012: ההורים מתמודדים עם מתן תרופה לילד, לקיחה של שלט הטלוויזיה והכנסתו לאמבטיה לעת ערב. אם יש הצדקה בשליפת הסיפור הישן והבאתו לקוראים כספר חדש העומד בפני עצמו אחרי שנים כה רבות, הרי שלבסיל יש חלק לא-מבוטל, ונעים ביותר, בעניין.