הפרטה נפשית

כל הידע שנרכש במהלך לימודיי ובמהלך עבודתי במערכת בריאות הנפש לא הכין אותי למראות, לקולות ולריחות שעלו מתוך ההוסטל "נווה יעקב" שבפתח תקווה. סיפור ההתעללות במוסד הפרטי לבריאות הנפש הזה הוא סיפור של תוקפנות וסיפור על החברה הישראלית עצמה. על הערכים שאימצה לעצמה בשנים האחרונות, על המוסריות המתפוגגת, על הפיכתם של האזרחים לאובייקטים בשוק החופשי, מופקרים לגלי הצונאמי החברתי.

כשמתרחש אסון טבע, כמו צונאמי שמתפרץ לפתע, הורס את קו החוף ומוחק ערים שלמות, משאיר מאחוריו הרס וחורבן, אז מגלים בני האדם את חולשתם וקטנותם אל מול כוחות הטבע. כאשר מתגלה צונאמי חברתי, פרשה כמו ההתעללות בחוסים חסרי ישע בהוסטל, מגלים בני התרבות והחברה עד כמה החברה חזקה מהם. מיד אחרי אסון טבע מתחילים להפיק לקחים, לחזק מבנים, להגדיר נהלים מחדש, לייעל את המערכת כולה אל מול אסונות עתידיים. האם גם מול האסונות החברתיים יופקו לקחים? האם במדינת ישראל של 2012 השמעת ביקורת כלפי המדינה תתקבל בצורה מקצועית? האם מישהו ייקח אחריות?

עוד בערוץ הדעות של ynet:

לעוות את איווט. ליל כל הצבועים / שאול רוזנפלד

מישהו הפסיק את הדלק בעיר המרכזית / מיכאל טוכפלד

כרוניקה של התנערות מאחריות

התוקפנות מתחילה מלמעלה. למרות המנטרות שנשמעות מנבחרי הציבור המצדדים בהפרטה הפרועה, התוקפנות - ולא העושר - היא שמחלחלת למטה. בכל תוקפנות יש גם קורבנות. לעתים הקורבן הוא גם התוקפן ומשחק בהתאם למשחק החברתי ולתפקיד שיועד לו. האנרכיה הכלכלית וייבוש התקציבים למשרד הבריאות, כחלק מכרוניקה של הפרטה והתנערות מאחריות, היא חלקה של המדינה בשרשרת התוקפנות. התשתיות העלובות, המחסור בכוח אדם, ההפקרה של המגזר הציבורי והסתת הציבור נגד נותני שירותים הם רק חלק מכלי המלחמה שאיתם מנהלת הממשלה מלחמה נגד אזרחי המדינה. אנו חייבים לקום ולצעוק בכל כוחנו שלא כל שירות ניתן להפרטה.

לאן יועברו החולים מ"נווה יעקב"?(צילום: עופר עמרם)

יש ניגוד עניינים מובנה בהפרטה של שירותי בריאות הנפש. השאיפה של הבעלים הפרטיים למקסם את רווחיו אינה עולה בקנה אחד עם צרכיו של המטופל. ניגוד עניינים נוסף הוא הצורך להגדיל את "הלקוחות" שהם במקרה הזה האוטיסט, הסכיזופרן או הנער בסיכון. המדינה אחראית על ביטחון ואנחנו כבר רואים חברות אבטחה ושיטור פרטיות שמשוטטות בקרבנו, כפי שנשלחו לפרק בכוח ובאלימות את המאחז של הפעילים החברתיים בקיבוץ יקום. את הפרטת בתי הכלא מנע בגופו בג"ץ לאחר תהליך של בזבוז משווע של כספי הציבור.

המצדדים בהפרטת מערכת הבריאות יאמרו ודאי שמערכת הבריאות אינה מתפקדת ויאשימו את הרופאים, את האחיות, את מנהלי הבתי חולים ולעתים גם את החולים עצמם. אך הם אינם האשמים. משרד האוצר הביא לכך שמערכת הבריאות תתחנן להפרטה באמצעות ייבוש תקציבים ותקנים ותוך כדי מסע השמצה מתוזמן היטב נגד השירות הציבורי. ראינו זאת עם עלייתן של חברות הביטוח שצצות כפטריות אחרי הגשם, מוציאות מהאזרחים מאות שקלים בחודש על ידי מסע הפחדה בריאותי ונעלמות בשעת הצורך.

מהערבות ההדדית נשאר עירבון מוגבל

הכוח אינו אמצעי, הוא מטרה, אמר אורוול בספרו "1984". העובדים גם כן קיבלו על עצמם את תפקיד הקורבן - של המדינה, ושל התוקפן - כלפי החוסים. אני לא מקבל שום תירוץ או סיפור על שכר זעום, שיצדיק התעללות כלשהי בחוסי ההוסטל, ואת הפרשנות למעשיהם אני משאיר לתיאוריות מהפסיכולוגיה החברתית. כדאי לחכות לתוצאות חקירת המשטרה, אותה משטרה שבמחאת הקיץ פרקה את תוקפנותה על פעילי מחאה, על עובדים סוציאלים, מורים וסטודנטים. 

לכל אלימות יש מחיר. אלימות היא אלימות בין שהיא חברתית, פוליטית, כלכלית וכמובן גופנית. המחיר שלנו יהיה ככל הנראה הצפייה בחרדה בדעיכתו של ערך הערבות ההדדית והתפוררותה של הסולידריות החברתית שבה תמיד התהדרנו. מהערבות ההדדית נשאר רק עירבון מוגבל, כפי שמופיע על שלט בית החולים. טוב עשה מנכ"ל משרד הבריאות בהודעתו על הלאמה מלאה של הטיפול בחולי הנפש הקשים ביותר בישראל. כעת נותר לראות לאן יועברו החולים, שכן מניסיוני בבתי החולים הממשלתיים, המסדרונות מלאים ואין מספיק תקנים.

מעבר לשינוי במגמת ההפרטה של בריאות הנפש, האם יוסקו המסקנות הנדרשות גם על תחומים נוספים לפני שיהיה מאוחר מדי? לסיום, אי אפשר שלא להזכיר את הצוותים הרפואיים, צוותי הסיעוד והריפוי בעיסוק שהגיעו להוסטל "נווה יעקב" בהתנדבות מבתי חולים ממשלתיים מכל רחבי הארץ, ומנסים להקל ולו במעט את סבלם של החולים, שהם הקורבנות האמיתיים בפרשה הזו.

דורי שלום, בוגר תואר ראשון במדעי התנהגות והחברה מאוניברסיטת בן גוריון, בן 29 מנס ציונה, ומדריך חברתי במחלקות ילדים ונוער במרכז לבריאות הנפש נס ציונה.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל opinions@y-i.co.il