מי יממן מערכת למניעת נזקי סופות בניו יורק?
סופת ההוריקן "סנדי" חשפה את העובדה כי לניו יורק אין תשתיות ומערכות להגנה מפני הצפות. המומחים צופים שעלות של מערכת כזאת צפויה להגיע עד ל-29 מיליארד דולר. אך מהיכן יגיע הכסף לכיסוי העלויות של מערכת כזאת?
כשג'רון הרטס, מומחה הולנדי שקיבל על עצמו את המשימה להגן על חופה של ניו יורק סיטי, בחן לראשונה לפני 7 שנים את קו החוף, הוא נדהם מרמת הפגיעות של החוף לשטפונות.
הוריקן סנדי: שינויי אקלים או צירוף מקרים הרסני?
ישראלים יצאו לניו-יורק: "זאת הזדמנות עסקית"
שכנתה המוכה של ניו יורק. הובוקן טובעת בבעיות
שלא כמו ערים גדולות אחרות בעולם, כלונדון ואמסטרדם, להן יש תוכניות מקיפות להגנה מהצפות, באמצעות תעלות וסכרים, ניו יורק נסמכת על חסדי הטבע בלבד. "אף אחד לא עשה כלום בנושא סיכון להצפה", אמר הרטס, פרופסור לניהול סיכונים סביבתית באוניברסיטת VU מאמסטרדם.
על רקע ההרס שזרעה סנדי בשבוע שעבר, נראה בבירור כי כמעט ולא נרשמה התקדמות בנושא מאז החל הרטס לבחון את המצב, לפני 7 שנים. הסערה גרמה להצפות, כאוס, 40 הרוגים ועלויות של עד 18 מיליארד דולר במדינת ניו יורק עצמה.
נציגי הרשויות המקומיות החלו לדבר על צורך במערכת מקיפה למניעת שטפונות, אך המכשולים בדרך רבים. על פי ההערכה של הרטס, העלות תעמוד על 29 מיליארד דולר, ליישום ובנייה. השאלה הגדולה שעדיין לא קיבלה מענה היא מי ישלם על מערכת כזאת?
על פי הערכתו של הרטס, מחסומים כנגד הצפות יעלו בין 10 ל-17 מיליארד דולר, בעוד שהגנות נוספות כמו תעלות והוספת חול לחופים הנשחקים, עשיות לעלות עוד 10 עד 12 מיליארד דולר. גם אם העירייה תצליח למצוא את המימון, פרויקט שכזה עשוי להסתיים בעוד 8 שנים לפחות, מה שיותיר עד אז את תושבי ניו יורק חשופים.
כפי שנכחנו לראות בשבוע שעבר, האסטרטגיה העכשווית של העיר היא לפנות אזורים מועדים לשטפונות, ואז לספוג את הפגיעה ולנסות להתאושש מהר ככל הניתן.
מי ישלם על המערכות למניעת הנזקים?
לרבים מתושבי ניו יורק, ההרס שסנדי הביאה עמה גרם להלם מוחלט. אך עבור מדענים, מהנדסים, אנשי סביבה ונציגי ממשל, מדובר היה בטרגדיה צפויה מראש. מחקר שנערך ב-2007 על ידי הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי, דירג את ניו יורק במקום השני בין ערי הנמל החשופות ביותר לנזקי שטפונות, בהתבסס על שווי הנכסים.
כעת, לאחר סנדי, מושל ניו יורק, אנדרו קומו, אמר כי יהיה צורך לבדוק ולבחון מחדש את התשתיות, ולחזק אותן. אך לא ברור כיצד ניו יורק תשלם על הפרויקט, וקיים סיכוי שהיא תפעל מול הקונגרס, לפני שהטבע יפעל נגדה, ויוריד שוב על הברכיים את אחד מהמרכזים הפיננסיים העולמיים.
"אנחנו חייבים לשקול את הנזקים מול עלות הבנייה של מערכת שכזו", אמר ג'ון ליו, מבקר מדינת ניו יורק.
באופן תיאורטי, לעיר ניו יורק יש את היכולת ללוות יותר, על מנת לשלם על תשתיות. על פי הדו"ח האחרון של ליו, העיר תעמוד על 18.28 מיליארד דולר מתחת למגבלת החוב המקסימלי שלה עד יולי 2013, ו-18.74 מיליארד דולר עד יולי 2014.
אך העירייה המקומית לא תהיה להוטה לסכן את האשראי החזק שלה בשוקי האג"ח המוניציפלי. היא תאלץ להגיע להסכם עם המדינה, הממשלה הפדרלית ומדינות אחרות באזור, במיוחד ניו ג'רזי, בתקופה בה היחסים בין הדמוקרטים לרפובליקנים קוטביים במיוחד.
מימון ממשלתי והחלטות פוליטיות
מימון פדרלי (ממשלתי) עשוי להתברר בתור גורם מפתח בתוכנית להגנה משטפונות. משמעות הדבר היא משא ומתן עם הקונגרס, במקום להסתמך על הקרן לניהול מצבי חירום של הממשלה הפדרלית, המפצה מדינות וערים בפרויקטים של שיקום. סיכום על קבלת סכום כסף שכזה יהיה קשה במיוחד, עקב אי ההסכמות בוושינגטון באשר לטיפול בגירעון התקציבי הגדול של הממשלה, והנסיקה ברמות החוב.
מושל פנסילבניה לשעבר, אד רנדל, תומך מרכזי במעורבות של הסקטור הפרטי במימון תשתיות, טען כי שותפויות ציבוריות-פרטיות עשויות להיות חלק מהמימון של פרויקטים שכאלו.
"העיצוב ייקח שנתיים, הבנייה עוד 6 שנים, והשאר תלוי בפוליטיקה, השגת המימון וכיוצא בזה", אמר גרהאם פורסיית', מנהל טכני בחברת הייעוץ Halcrow, שעומדת מאחורי הקמת ההגנה עבור סנט פטרסבורג ברוסיה, שעלתה 6.9 מיליארד דולר.
לעומת זאת, בניית המחסומים ליד ניו אורלינס הושלמה ב-2011, רק 6 שנים מאז שהוריקן קטרינה פגע בחופי העיר.
"מהניסיון שלי במדינות אחרות, בפרויקט מהסוג הזה יש הרבה החלטות פוליטיות. אם האוכלוסייה המקומית תומכת, אז הפוליטיקאי יילך על זה ועכשיו יש לנו מומנטום", אמר הרטס.
לפנייה לכתב/ת 
