יודעים הכי טוב מה הילדים צריכים? לא בטוח

"יש לי חברה שמתגוררת באזור מאוד יוקרתי. היא עורכת דין מצליחה, וכך גם בעלה. שניהם מאוד אינטליגנטים וכל אחד מהם נושא במספר תארים אקדמיים מכובדים.

"לאחרונה ביקרתי בביתם. לאחר כשעה אמרה לי חברתי שעליה לאסוף את בתה משיעור ריקוד. היא יצאה למספר דקות וכשחזרו השתיים ביתה בכתה ויללה. כששאלתי את חברתי מדוע בתה בוכה כל כך ענתה לי: 'תמיד רציתי להיות רקדנית והוריי לא הסכימו. זה לא יקרה לבת שלי - היא מוכרחה להיות רקדנית, גם אם זה קשה לה. אני פספסתי, ובגדול, כי הוריי הכריחו אותי להיות עורכת דין. אני לא אכריח אותה להיות עורכת דין - היא תהיה רקדנית!' ("אמור להיות"; מתוך החוברת בערכת Points of you).

הכתבות הקודמות בסדרה:

בלי מלחמה: 3 כללים שיגרמו לפעוט לשתף פעולה

רוצים לחנך אותם? אז תפסיקו כבר לצעוק!

"אני רוצה עכשיו!"; איך לגמול ילד מפינוק

"אני סתם לוזר": איך לגרום לילד להאמין בעצמו

איך לגדל ילדים עם דימוי עצמי גבוה? 7 עצות

בלי "איך היה בגן?": הדרך לתקשורת אמיתית עם הילד

הכוונות של האם טובות. "הילדה שלי תגשים את החלום  (שלי) ותהיה רקדנית, כי להיות רקדנית זה נפלא!", היא אומרת לעצמה. אלא שכל אדם הוא סובייקט אוטונומי, עם רצונות, העדפות וטעם משלו.

"לעולם אנו חווים את המציאות דרך המשמעות שאנו נותנים לה", כתב אלפרד אדלר. התיאוריה של אדלר היא תיאוריה קוגניטיבית: האדם חווה את המציאות, מעניק לה פירושים סובייקטיביים, מתוך הפירוש נולד הרגש, ובעקבותיו - תתבצע הפעולה.  

המטרה: לתת לילדים לנסות - ולהתנסות

מהי המטרה של האם כאשר היא לוקחת את ביתה לחוג ריקוד? היא רוצה שהבת שלה תקבל את הטוב ביותר - וזה מבחינתה הריקוד. אלא שהטוב ביותר עבור האמא, הוא כנראה לא הטוב ביותר עבור הבת.

"ילד אמור להיות הפתעה עבור הוריו! ", אומר הפסיכולוג הקליני ד"ר אבי מרדלר. האם היא תהיה רקדנית? אולי זמרת? או אשת אקדמיה? נלווה אותה באהבה - ונראה מה בחרה.

תפקידנו לאפשר לילדים לנסות ולהתנסות: ילד שסומכים עליו מגלה שהוא יכול. ילד שנותנים לו לבחור מגלה שיש לו רצונות.

יצירת תשתית יחסים כזו מחייבת השקעה. היכולת לנהל מערכת יחסים טובה קשורה ליצירת הדדיות ביחסים ולפיתוח מוכנות להתחשב אחד בצורכי הזולת מתוך בחירה, ולא מתוך הכרח. על ידי כך שנאפשר לאחרים להיות מי שהם, נוכל ליצור יחסים אמיתיים ולא יחסים מזויפים. יכול להיות שהיא תבחר לא להיות רקדנית - ואנחנו נכבד את הבחירה שלה.

האירועים של האם מושתתים על חוויות ילדותה. התגובה שלה בהווה לוקחת (או מכריחה) את הבת לרקוד. וזה מה שהבת חווה. האם כלל אינה ערה לכך שהיא לא מאפשרת לבתה בחירה, בדיוק כשם שהוריה לא אפשרו לה לבחור. מתוך רצון לתקן, ומתוך כוונה טובה – הבת חווה עכשיו חוויה לא נעימה (כופים עליי) כשם שחוותה האם בילדותה.

הואיל וכל אחד מאיתנו חווה את המציאות ומעניק לה פירושים בעצמו, לא מדובר במפגש "אובייקטיבי" עם המציאות, אלא במפגש של פרשנויות. מטרת העל של כולנו היא להרגיש חלק מהשדה החברתי הזה. הפרשנות - מה נחוץ לי כדי לרגיש במיטבי בשדה החברתי – היא, כמובן, סובייקטיבית.

כיצד, אם כן, נוכל לוודא שאנחנו לא מביאים את ילדינו למצב שכזה? לפניכם מספר כלים:

1. האמינו בילדים

במקום לעסוק בחיפוש אחר האמת האובייקטיבית (הכי טוב להיות עו"ד/רקדנית) נאמין בילדים שלנו. הבחירות שלנו אינן אובייקטיביות, כי אם סובייקטיביות. מה תפקידנו בבחירת חוג? בבחירת המקצוע של הילדים? בדיוק כמו עם אוכל, גם במקרה זה נציע להם מבחר טרי, בריא ומגוון – וממנו הם יבחרו כאוות נפשם.

2. תגובות שונות לאותו אירוע

חשוב להבין שההורה והילד כלל לא מגיבים לאותו אירוע. כך, למשל, מקרה שלנו לאם אירוע משלה, המושתת על חוויות ילדותה. ביתה, לעומת זאת, שלה פוגשת אירוע אחר: אמא מכריחה אותי לרקוד!

3. שנו זווית

אם נתבונן מזווית אחרת על הסיטואציה, ונעניק לה מספר פירושים, נוכל להיות

ערים לרגשות השונים המתעוררים בנו כאשר אנחנו משנים את הפרשנות. שינוי שכזה מאפשר לנו לפעול בדרך אחרת. כלי זה יטיב לשרת אותנו אם נזכור שהסיטואציה איננה אובייקטיבית: אנחנו מעניקים לה פרשנות, ובידנו נמצא הבחירה להעניק פרשנות אחרת או נוספת.

מומלץ לאמץ כלי זה אפילו כתרגיל מחשבתי. הרי תמיד נוכל לחזור אל הפרשנות הראשונה שלנו - ולבחור בה. הכלי מרחיב את זווית הראייה ואת אפשרויות הבחירה – וההחלטה באיזו פרשנות לבחור נשארת בידיכם.

4. אותו מקרה - תגובה שונה

היזכרו באירוע בו חוויתם אי נחת בסיטואציה מסויימת עם ילדיכם. חישבו על פרשנות אחרת לאירוע. מהו הרגש שהפרשנות הזו מולידה? כיצד תוכלו להגיב הפעם? כיצד תשפיע התגובה שלכם, לדעתכם, על האירוע שחווה ילדכם? על הרגש שיתעורר בו? על התנהגותו בפועל?

הכותבת היא בעלת תואר שני בפסיכולוגיה חינוכית יישומית, מורה במדרשה להנחיית קבוצות, מכון אדלר