להביט מהצד: ערוצי הטלוויזיה הזרים והבחירות
איך נראו הערוצים הזרים רגע לפני שהכתר הונח שוב על ראשו של אובמה? בין התלהבות, דרמה או פנים קפואות - כולם שמרו על תחושת שותפות גורל, למרות שהם לא מוזמנים למסיבה
השטעטעל וגביריו אולי כבר לא קיימים, אבל הכפר התקשורתי הגלובלי ושליטיו, דומים להם באופן מפתיע. כדי להיווכח בכך, צריך רק לבלות את ליל הבחירות בארה"ב בזפזוף ביו כמה ערוצים זרים, שמתהדרים כולם בתחושת שותפות ובמינונים משתנים של עוצמה, התלהבות, צעקנות, קורקטיות או אחריות.
קרירות בריטית מוזרה
"כשוול-סטריט מתעטשת אנגליה חוטפת הצטננות", אומר הפרשן של סקיי ניוז, קצת אחרי חצות, כאילו מתנצל על כל ה"טררם" הצפוי שעוד מעט יעתיק את מהלך החדשות לשיקגו ואיווה, במקום להישאר בכרי הדשא המוריקים והפחות מעניינים של גלוסטרשייר או שרופשייר בואכה ווילס. ולמרות שמצב בריאותה של האימפריה השוקעת תלוי באישיותו של הנשיא שיפציע מעבר לאוקיינוס עם בוא הזריחה, בסקיי מצליחים לא להגזים, לבנות את הדרמה בהדרגה וגם להישאר נאמנים לבורות המיוחסת (בצדק) לצופה הבריטי.
הוא לא יודע מה בין וויאומינג לאורגון, ולמה שיידע? די לו בכאב הראש הכרוך בהבנת שיטת האלקטורים, ולפיכך הקדימו בסקיי וצילמו קליפים מלבבים, נחמדים נורא, בהם אזרחי המדינות השוות בארצות הברית, מסבירים מיהן ומה קורה בהן ואיך הצביעו בהן בבחירות הקודמות.
הבי.בי.סי, בשעה זו, עדיין מצוי בפלנטה האחרת ממנה הוא משדר ענייניות צחיחה, קרה כקרח, שקולה באופן מעצבן - ובטון הזה ימשיך לדווח ויהיה האחרון מבין הערוצים בהם צפיתי להכריז על הנצחונות החלקיים או להביע סוג מסוים של התלהבות מנומסת. גם כשכל הערוצים משדרים
את תמונות הפעילים החוגגים עם מוזיקה מצוינת בשיקגו, איש הסאונד של הבי.בי.סי יודע רק להנמיך את הווליום. דבר לא יפריע לשדריו להשמיע את ה"וויס-אובר" המהוקצע והמונוטוני שלהם על פני התמונה התזזיתית, ובדיסוננס שמתקבל מן ההפכים הללו במוחו של הצופה - בעת בוקר מוקדמת הוא כבר צופה יגע - מתעוררת מאליה השאלה, מה יוציא את הערוץ הזה משלוותו? מלחמת עולם שלישית? נחיתת חייזרים? צילומי עירום של המלכה ופיליפ?
כי הרי אפשר לשדר שלווה מלווה באדרנלין, עניין מהול במקצועיות, טלוויזיה מחוכמת ואלגנטית גם יחד, וזה קורה - הפתעה - דווקא בערוץ החדשות באנגלית המשודר מצרפת. לצורך ליל הבחירות גייסו מגיש בלי שמץ של מבטא צרפתי, שעדיין יודע להגות באורח מופתי את לשון הארץ המארחת, וגם יכול לפטפט בחדווה עם מכרים ותיקים של אובמה. לדוגמא: פרופסור למשפטים שיושב באולפן על תקן של פרשן אבל גם אייטם רכילותי, שכן הוא לימד באוניברסיטה ביחד עם הנשיא ויכול היה להתרשם מאופיו ואישיותו באורח בלתי אמצעי בקפטריה. בלילה הארוך והדרמטי, "פראנס 24" שמר על טון ענייני שגבל בהתלהבות מעצם גודלו של האירוע, מבלי להפריז כמו סקיי והטונים הגבוהים של שדריו, ומבלי לשקוע בנימנום שכפה הבי.בי.סי על צופיו.
ושלושת אלה היו בעצם טפילים של הערוצים האמריקנים הגדולים, וגם זה קשור להתעטשות של וול-סטריט ולעצם קיומו של וול-סטריט, בו נסחרים גם מניותיהם של ערוצי הטלוויזיה והרשתות העשירות בעולם. רק הן יכולות להציב קלפיות דמה בכל חור, לפרוס עשרות כתבים בעשרות מדינות ולהיערך לאירוע באופן מופתי חודשים ארוכים מראש, על מנת שיוכלו להקדים את המתחרים בשבריר שנייה בהכרזה על נצחונות זמניים לגמרי במדינה זו או אחרת, בדרך לתחרות על הכרזת הזוכה הגדול עצמו.
במשחק הזה, סי.אן.אן ניצחה, וזו לא הפעם הראשונה. כל הערוצים הזרים ציטטו את תחזיותיה והכרזותיה וכן את דבריו של פרשנה הבכיר, וולף בליצר. כך שוב יכולנו לשמוח שמחת עניים, כי הוא הרי משלנו, ואפילו עבד פעם ב"על המשמר", תתארו לכם.
