סירבה לקבל דירה מקבלן: "לא ראויה למגורים"
אישה שרכשה דירה בפרויקט מגורים בשכונת פלורנטין בדרום ת"א, סירבה לקבלה משום שלטענתה היא אינה ראויה למגורים. הקבלנים טענו שבדירה אמנם יש ליקויים, אך הם אינם רבים כפי שטוענת הרוכשת ואף הציעו לתקנם. מה פסק ביהמ"ש?
דיירת במגדל פלורנטין בתל-אביב, שרכשה דירה במגדל ב-2001, הייתה אמורה לקבל את הדירה לידיה ב-2003. בעת חתימת ההסכם שילמה 15% מסכום הרכישה (474,320 שקל), וזמן מה לאחר מכן העבירה תשלום שני בסך 208,320 שקל. את יתרת הסכום הייתה אמורה להעביר עד 30 יום לפני מסירת הדירה שנקבעה לאפריל 2003.
פסקי דין נוספים בערוץ הנדל"ן :
- סכסוך בבצרה: האם השכן זייף אישור בנייה?
- הדירה שווה יותר - אפשר לבטל את חוזה המכירה?
- זוג תבע: מכרו לנו בית עם חריגות בנייה
ואולם, המוכרת נקלעה לקשיים כלכליים והודיעה לרוכשי הדירות בבניין כי היא מתכוונת לעמוד בהתחייבויותיה כלפיהם - אך בשינויים מסוימים. אחד השינויים היה עיכוב במועד המסירה של הדירות. רק במאי 2005 ביקשה המוכרת להעביר את הדירה - אך הרוכשת סירבה לקבלה בטענה כי הדירה אינה ראויה למגורים. זאת ועוד, הרוכשת הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב נגד המוכרת וקבלנית הביצוע, ודרשה לבטל את ההסכם ולהשיב לה את הכספים ששילמה.
התביעה נדחתה, ובית המשפט הורה לצדדים לקבוע מועד מסירה ותשלום חדשים. לאחר ויכוחים בין הצדדים, התבצעה מסירת הדירה רק בספטמבר 2007. אך גם במועד זה טענה הרוכשת כי בדירה יש ליקויים רבים, כך שהיא אינה ראויה למגורים, והגישה נגד המוכרת והקבלנית המבצעת תביעה נוספת - הפעם לבית משפט השלום בתל-אביב. הרוכשת ביקשה פיצויים בסך 200 אלף שקל, בין היתר, בגין הליקויים, ירידת הערך ועוגמת הנפש שנגרמה לה.
הרוכשת מנתה בתביעה ליקויים רבים שנמצאו בדירה על ידי מומחים מטעמה, ובהם ליקויי איטום וצביעה, פגמים בריצוף ובאלומיניום, אי-התקנת נקודה למזגן וחיבור צינור הביוב של השכן למטבח שלה. המוכרת טענה מנגד כי אף שיש בדירה ליקויים מסוימים, היא כן ראויה למגורים. עוד אמרה המוכרת כי היא נכונה לתקן חלק מהם, בין היתר את הפגמים בריצוף ואת עבודות האלומיניום.
בשלב הראשון דן בית המשפט בסוגיית ליקויי הבנייה, ולאחר שקיבל את חוות דעת המומחה מטעמו, קבע כי על הנתבעות לשלם לדיירת 21,100 שקל בגין עלות תיקון ליקויי הבנייה. בשלב השני ניגש בית המשפט לדון בטענת הרוכשת כי הדירה לא הייתה ראויה למגורים במועד המסירה בשנת 2005.
המוכרת התאמצה, הרוכשת הכשילה
השופטת הבכירה יעל אחימן דחתה את מרבית התביעה. נפסק כי לא כל ליקוי או פגם בהנאה מהדירה הופך אותה לבלתי ראויה למגורים מבחינה משפטית, וכי הכמות המספרית של הליקויים אינה מעידה בהכרח על חומרתם.
עוד נפסק כי חלק גדול מהליקויים שמנתה הרוכשת הם אסתטיים גרידא וניתנים לתיקון פשוט, שבגינם ניתן לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש, ואין צורך בביטול העסקה כולה - בפרט נוכח הנסיבות המיוחדות של המקרה, כשהמוכרת נמצאת בקשיים כלכליים.
השופטת ציינה את נכונות המוכרת לעשות מאמצים כדי להשלים את הפרויקט, ולעומת זאת את חוסר הגמישות של הרוכשת - שבמקום לשתף פעולה כדי לשפר את המצב, חתרה נגד האינטרסים של עצמה בכך שסירבה לקבל את החזקה ולשלם את כל התמורה לדירה.
עם זאת, נפסק כי מאחר שהנתבעות לא תיקנו את כל הליקויים בדירה, למרות שניתנה להם ההזדמנות לעשות זאת, עליהן לפצות את המוכרת ב-5,000 שקל בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה.
לבסוף החליטה השופטת שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים. למוכרת, כיוון שגרמה להשתהות, הכבידה על ההליך וממילא לא ממש זכתה בתביעה; ולנתבעות, מאחר שלא תיקנו את הליקויים ובכך גם הן "לא טמנו ידן בצלחת".
עיון בפסק הדין
לאתר המשפט הישראלי "פסקדין "
לפנייה לכתב/ת 
