החזירו את השד העדתי לבקבוק

האמת, נמאס לי לשמוע על "השד העדתי" שכל מיני פוליטיקאים מנסים "להוציא מהבקבוק". בשבועות האחרונים, עם פסק הזמן של משה כחלון מהחיים הפוליטיים, חזרת אריה דרעי לש"ס, והצירוף של שלמה מעוז לליכוד ביתנו, נראה שיש מי שמנסה ללבות את העניין. חברים, די. נמאסתם. תחזירו את השד כלאחר כבוד לבקבוק ותעזבו אותנו בשקט.

אי אפשר להגיד שמעולם לא היו אפליה וקיפוח של עדות המזרח בישראל. כמי שמגיעה מבית עם שני הורים שעלו ממרוקו בגיל 17 בשנות ה-50 (אבא) וה-60 (אמא), שמעתי את הסיפורים ממקור ראשון. על מעברת הפחונים ברמלה שבה גדל אבא שלי, סעדיה, על עבודות הכפיים בסלילת כבישים בנגב, על האתגר האדיר של בניית משפחה ופרנסה ללא פנקס אדום.

אבל את האתגר האדיר הזה הוריי צלחו. הם בנו את עצמם מאפס, עקב בצד אגודל, ו"הגיעו אל הנחלה". אני כבר גדלתי במציאות אחרת לגמרי, וכמוני רבים אחרים בני הדור שלי. הסטטיסטיקה לא משקרת - אם בשנות ה-60 פחות מ-2% מיוצאי עדות המזרח למדו באקדמיה לעומת יותר מ-10% מהאשכנזים, אז כיום התמונה השתפרה מאוד. יותר מ-15% מיוצאי עדות המזרח לומדים באקדמיה לעומת יותר מ-20% מהאשכנזים, ומגמת צמצום הפערים נמשכת. אני חלק מאותה סטטיסטיקה. הוריי, שלא נכנסו בשערי האקדמיה, דחפו אותי מאז שאני זוכרת את עצמי ללמוד עוד ועוד, עד שגם תואר שני מהאוניברסיטה העברית מבחינתם הוא בסך הכול שלב נוסף בדרך לדוקטורט (שגם אותו אני לא מתכננת לעשות, אבל ההיסטוריה מראה שהלחץ של הוריי בסוף מנצח).

בוודאי שגם כיום יש קיפוח בישראל, ועלינו המצווה להילחם בו. שיעור בני העדה האתיופית במערכת ההשכלה הגבוהה הוא כאחוז אחד בודד, למרות ששיעורם באוכלוסיה הוא כפול מזה, כשבאוניברסיטאות המובילות אין להם כמעט ייצוג בכלל. תוחלת החיים הממוצעת בפריפריה הישראלית נמוכה בכמה שנים מ"מדינת תל-אביב", וההבדלים באיכות החינוך, שבאים לידי ביטוי בין היתר בציוני המיצ"ב שהתפרסמו לאחרונה, בלתי נסבלים. הציבור החרדי, בהכללה גסה, עני מאוד וחסר השכלה אקדמית או מקצועית, אשר איננו משרת את המדינה ורובו מתבדל מהחברה הכללית תוך העצמת הפערים החברתיים והתרבותיים.

הסיפור פה הוא לא הסיפור העדתי. החוט המקשר הוא הכלכלה, טמבל. כשיש כאלה פערים חברתיים אדירים, כשכל כך הרבה אנשים עובדים נשארים עניים, כשמאפשרים לקבוצות גדולות להתבדל ללא השכלה והכשרה מקצועית, אז אין שוויון הזדמנויות אמיתי, אין מוביליות החברתית, ורבים נדונים לעוני. וממעגל העוני הזה קשה כיום לצאת לא פחות וכנראה שאפילו יותר מאשר בדור של הורינו.

ש"ס מנציחה עוני ובערות

נתניהו הוא מייצג מובהק של המדיניות החברתית הזו, של כלכלת השוק הדורסנית ושל הכסף שלא באמת מחלחל למטה לשכבות החלשות יותר. גם צירוף של עלה תאנה כמו שלמה מעוז לא ישנה זאת בשום צורה. ודרעי? אם יש גוף שאחראי יותר מכל לפערים הגדולים בין החרדים לחילוניים הרי זו ש"ס של אריה דרעי ואלי ישי. ש"ס שהקימה את רשת מעיין החינוך התורני והכניס למסגרתו עשרות אלפי צעירים שלא מקבלים את ההשכלה וההכשרה הנדרשת לשירות ושוק התעסוקה, שמנציחה את העוני על מנת לגרוף קולות, שמנסה לוודא ש"החצי שאין להם" אף פעם לא יהפוך לכאלה "שיש להם".

מי שמכוון נמוך - לדמגוגיה, לשדים ולבקבוקים - בסך הכל מנסה להסיט את הדיון מהמקום האמיתי בו הוא צריך להיות: המדיניות החברתית-כלכלית של ממשלת ישראל. לא סתם יצאנו לרחוב להפגין למען צמצום פערים חברתיים, למען הורדת יוקר המחיה, למען חיזוק הפריפריה החברתית והגיאוגרפית ולמען שילוב החרדים בשירות ובשוק התעסוקה.

אז את הסיפורים על הפנקס האדום בואו נשאיר להורים שלנו ולסדרות הטלוויזיה התיעודיות. אנחנו דור חדש, דור שרוצה לקחת אחריות. דור אקטיביסטי שיוצא לרחובות, שנכנס לפוליטיקה ושרוצה לשמש דוגמה. אותנו לא מעניין השד העדתי, אלא השד הכלכלי.

מירב כהן, חברת מועצת העיר ירושלים, תנועת "התעוררות".

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il