שנה לחוק הביציות: איך זה שרק אחת תרמה?
זאת אמורה הייתה להיות פריצת דרך: חוק שמאפשר לנשים לקבל תרומת ביצית בישראל. שנה חלפה והתשלום הזעום, הביורוקרטיה והחששות ניצחו - רק אישה אחת נכנסה כך להריון ואלף עוד מחכות, מדווח "24 שעות" ב"ידיעות אחרונות"
הן ניסו במשך שנים להגשים את חלומן. חלום צנוע, אבל כל כך משמעותי: להפוך לאמהות. אחרי שלא הצליחו להיכנס להריון באופן טבעי, וגם טיפולי הפוריות נכשלו, נותרה להן רק אופציה אחת: תרומת ביצית.
במשך שנים הן נאלצו לטוס לחו"ל ולשלם עשרות אלפי שקלים כדי להרות, אבל חוק תרומת הביציות אמור היה לשנות את מצבן.
כעת, שנה לאחר שהחוק החדש נכנס לתוקף, מתברר שדבר כמעט לא השתנה: רק אישה אחת, בודדה, קיבלה תרומת ביציות כדי שתוכל להגשים את חלומה, וכעת היא בהריון. שאר הנשים, יותר מאלף, עדיין ממתינות.
חוק הביציות בישראל - תמונת מצב:
- חוק הביציות עבר - אז למה עדיין לא ניתן לתרום?
ההערכות מדברות על כמה סיבות לתופעה. ההליך הארוך, הטיפולים הרפואיים, חוסר מודעות, התמורה הלא גבוהה וגם, אולי, חוסר סולידריות. הדרישות מהתורמת הפוטנציאלית, יש להודות, לא מקלות על חייה: תעודת יושר מהמשטרה, אישור מעורך דין, ראיון אצל רופא ובפני ועדה של בית החולים, בדיקות דם, בדיקה פסיכולוגית וטיפולים ממושכים.
להעלות את סכום הפיצוי
"הסכום שמציעים לתורמות כפיצוי הוא פשוט זעום," אומרת גלי (שם בדוי,( בת .42 "עברתי בעצמי טיפולי הפריה חוץ גופית, ואני מאוד מעריכה נשים שמוכנות לעבור טיפולים כאלה בשביל מישהי אחרת."
כבר ארבע שנים מנסה גלי להיכנס להריון, תחילה מבנק הזרע ואחר כך שבעה סבבי הפריה חוץ גופית שבסיומם נאמר לה שלא תוכל להרות כך. "הבנתי שהאפשרויות היחידות שלי הן תרומת ביצית או אימוץ, אז החלטתי לנסות לקבל ביצית בחו"ל," היא אומרת. "פניתי למרפאה באוקראינה ושילמתי 30 אלף שקל עבור ביצית, אבל גם זה לא עבד. הנסיעה עלתה לי המון כסף - תשלום לכל המתווכים ועל כל הטיפולים, והייתי צריכה לקחת הלוואה."
בינתיים הצטרפה גלי לרשימת ההמתנה, יחד עם עוד 1,040 נשים, והיא ממתינה שכמות התורמות תגדל והיא תוכל לקבל ביצית גם בארץ מבלי לבזבז חלק נכבד מכספה.
"נשים אמפתיות יכולות לעשות עבורי ועבור נשים כמוני משהו דומה לנס רפואי", היא אומרת, כמעט מתחננת. "זו באמת מצווה שאי אפשר לתאר אותה. תמיד ידעתי שאני רוצה להיות אמא. למרות הכישלונות והבכי, ולמרות שהשעון הביולוגי שלי כבר צועק, אני לא אוותר על החלום, ואם לא בעזרת תרומת ביצית - אני אאמץ ילד."
סכום הפיצוי עבור התרומה הוא כנראה אחד הדברים שיכול לשנות את המצב. כיום הוא עומד על עשרת אלפים שקל שמוענקים לתורמת. לא כתשלום, אלא כפיצוי על התהליך שהיא עוברת וכהחזר הוצאות.
במשרד הבריאות שוקלים להעלות את הסכום על מנת למשוך נשים נוספות, אך מצד שני הם חוששים ליצור מצב של ניצול - כשנשים ממצב סוציואקונומי נמוך יתרמו על מנת להתפרנס. לגלי אין ספק שזה הפתרון. "רק כסף," היא אומרת, "מזיז דברים במדינה שלנו."
מיטל, בת ,36 יודעת כבר שנה שהיא לא יכולה להיכנס להריון לאחר שהתגלתה אצלה בעיה בשחלות. "לא יכולתי לטוס לחו"ל בשביל לקבל שם ביצית, גם מכיוון שאין לי מספיק כסף אבל בעיקר כי אני אישה מסורתית," היא מסבירה.
"חשבתי לגייס כסף מאנשים בשביל לטוס, אבל החוק שעבר לפני שנה עודד אותי והחלטתי לנסות בכל זאת לעשות את זה בישראל. אני לא מבינה למה זה תקוע. אני חושבת שתרומת ביציות צריכה להיות חובה מוסרית, שכל אחת תדע שהיא צריכה לתרום עבור האחרת."
חבלי לידה של החוק
הסבר נוסף למיעוט התורמות אפשר למצוא בתהליך המורכב שעליהן לעבור. פרופסור משנה אדריאן אלנבוגן, מנהל היחידה להפריה חוץ גופית במרכז הרפואי הלל יפה, הוא היחיד שביצע עד כה תרומת ביציות בישראל לפי החוק החדש, והוא מאשר שמדובר בעניין מסובך.
"הנשים צריכות להגיע לבית החולים שלוש-ארבע פעמים עוד לפני תחילת הטיפולים," הוא מסביר. "זה כולל תיאום פגישה עם ועדה המונה שישה חברים, שצריך לתאם בין לוחות הזמנים של כולם, והיא גם צריכה לעבור בדיקה פסיכולוגית ולהביא כל מיני אישורים, כך שיש נשים שמוותרות באמצע."
לדבריו יש נשים רבות שמתעניינות, אך לא מתקבלות מכיוון שהן לא עומדות בדרישות החוק מבחינת הגיל או קריטריונים אחרים. "אלה חבלי הלידה של החוק," הוא אומר.
ליליאן מטרוי (51) מנתניה עברה כבר שלוש הפלות, האחרונה שבהן לפני מספר חודשים. "אין לי אפשרות לאסוף כסף כדי לקבל ביצית בחו"ל ואני מקווה לקבל ביצית בישראל, אבל בינתיים הזמן לא פועל לטובתי," היא אומרת. "אני רוצה להיות אמא מכיוון שזה הדבר הכי טבעי שאישה רוצה. מגיע לי, לא? אני קיבלתי הכל מההורים שלי, ואני רוצה להעניק עוד המון לילד שלי, ובראש ובראשונה חינוך טוב, כדי שיהיה אדם טוב."
אחת הפעילות הבולטות למען תרומת ביציות בישראל היא עפרה בלבן, יו"ר עמותת "חן לפריון." "אחת הבעיות שעומדות בפני נשים בבואן לתרום ביצית היא המחשבה על כך שאי שם יהיו לה ילדים שיסתובבו היכן שהוא, בלי שהיא תדע," היא אומרת.
על מנת למנוע מצב שבו ילד יהפוך מבלי דעת לבן זוג של אחותו למחצה, הקים משרד הבריאות מאגר שיכלול את המידע על תרומות הביציות ותוצאותיהן. כך החל מגיל 18 יוכל אדם לברר אם בן או בת זוגו נולדו מתרומת ביצית ואם הם קרובי משפחה. כדי לעורר את המודעות, מדביקות פעילות העמותה מודעות במוסדות לימוד שמעודדות נשים לתרום ביציות.
לטענת בלבן, בעיה נוספת היא חוסר שיתוף הפעולה של חלק מרופאי הפוריות. "חלקם ממש התנגדו לחוק הזה מכיוון שהם חששו שהפרנסה שלהם תיפגע ממנו", היא טוענת. "הם התרצו רק אחרי שהסברנו להם שיש אלפי נשים בישראל שצריכות תרומת ביצית ולא ייתכן שכולן יקבלו אותה בחו"ל, גם אם ההיענות לתרומות תהיה גדולה."
סולידריות מנשים אחרות
תרומת ביצית בישראל הפכה לחוקית לפני כשנה, לאחר שבמשך יותר מעשור לא התאפשרה, מאז פרשת "הסחר בביציות" בשנת .2000 עד אז רק נשים שבעצמן היו בתהליכים של טיפולי פוריות יכלו לתרום את הביציות. במהלך השנים נבחנה האפשרות להתיר תרומת ביציות בישראל, וב-2007 עבר החוק בקריאה ראשונה. הוא הושלם ,2010-ב ושנה לאחר מכן גם נכנס לתוקף.
על פי החוק, רק אישה בגילאי 21 עד 35 יכולה לתרום, ורק לנשים בנות 18 עד 54 יכולות לקבל. התורמת והנתרמת צריכות להיות בנות אותה דת, עליהן להיות אנונימיות, ואסורה תרומה בתוך המשפחה, אם כי על רוב ההגבלות ניתן לדון בוועדת חריגים.
"החוק המהפכני והתקדימי," כפי שמכנה אותו מנכ"ל משרד הבריאות פרופ' רוני גמזו, יצר את ההזדמנות לנשים להיכנס להריון, אך לשם כך הן זקוקות לסולידריות מצד נשים אחרות.
51 נשים הביעו רצון לתרום במהלך השנה האחרונה, אך רק אחת מהן תרמה בסופו של דבר והנתרמת נמצאת כיום בהריון מתקדם. "חברות שלי עברו טיפולי פוריות שכשלו והזדקקו לתרומת ביצית, וכשדיברתי איתן הבנתי שהתהליך עולה הרבה כסף ולכן החלטתי לתרום," מספרת דנה ,(34) שבימים אלה היא מתחילה בטיפולים לקראת שאיבת ביציות ממנה.
"עשיתי את כל הבדיקות שהייתי צריכה, עברתי את הוועדה והתחלתי את הטיפולים. כל זה לקח בערך שלושה חודשים מעייפים, אבל לא התייאשתי כי העזרה לנשים עומדת לנגד עיניי ומחזקת אותי כל הזמן. הזריקות ההורמונליות לא נעימות ואפילו כואבות וגורמות לשינויים רגשיים, אבל מה שחשוב לי הוא לעזור לאישה לממש את הכמיהה שלה להפוך לאמא".
לפנייה לכתב/ת 
