נתקענו, צאו מהבועה
קואליציית המיעוטים העניקה לאובמה עוד 4 שנים, אלא שבישראל הסקטורים לא יכולים להסכים אפילו על רעיון מאחד אחד. עד שלא יהיה פה עוד גל גדול של מחאה בסכנין ובהרצליה, דבר לא ישתנה
הוא מורכב נורא, ציבור הבוחרים הזה. פסיפס גדול ועשיר וסבוך של מיעוטים, מהגרים, אוכלוסיות מוחלשות, קבוצות אינטרסים ובני דתות שונות, בנים לקהילות שמצבן הכלכלי-חברתי טעון שיפור מיידי לבל ישקעו עוד. מנגד, בני המעמד הבינוני ומעלה, משכילים ונהנים מניידות חברתית מהירה ומתגמלת, אנשי רוח ויוצרים מוערכים מן המרכזים התרבותיים הגדולים - ולצדם פנסיונרים זועמים מן הפריפריות, נשים, מהגרים, משפחות יחידניות, חברי הקהילה הגאה. אפשר להמשיך ולמנות את הסקטורים השונים של הציבור האמריקני עד מחר בבוקר ולא נסיים.
- בחירות 2013
- כל הדיווחים בחדשות ynet
כל הפרשנים כבר יודעים לדקלם כי זהו ציבור הבוחרים שהעניק לאובמה עוד ארבע שנים. אם תתבוננו לרגע בחלקיו תגלו קווים כלליים של דמיון מפתיע למורכבות של ציבור הבוחרים בישראל: עניים וחרדים וערבים וחובשי כיפה סרוגה, עולים חדשים מרוסיה ומאתיופיה, חילונים גמורים ויושבי בועות שונות בצד שוכני הפריפריה והזקנים שנידונים לעוני, קומץ טייקונים ומיליונים שלא גומרים את החודש.
כשקווי הדמיון מתבהרים, מאליה עולה השאלה אם גם אצלנו אפשר לאחד רוב גדול של מיעוטים כדי ליצור קואליציה יציבה שמצטיינת גם ביכולת משילות וגם ביכולת ביצועית שתשפר את מצבם של כל המיעוטים הללו. או שאולי אחרי הבחירות, ינצח בהן מי שינצח, שוב נשקע במדמנה של אינטרסים מנוגדים, שוב נמצא שהמנצחים קשורים בידיהם וברגליהם למחויבויות סקטוריאליות, והמשילות שלהם מתבטאת בעיקר בהופעות תכופות בטלוויזיה, הבטחות שלא יצליחו לקיים ותעשיית ספינים ססגונית.
תאמרו - לא חוכמה, בארצות הברית יש בדיוק שתי אפשרויות בחירה מקוטבות ואצלנו יש המון, צריך לשנות את שיטת הממשל, ותמיד אנחנו נזכרים בכך רק כשמאוחר מדי. ייתכן שצריך - אבל מה עושים, מימין או משמאל, כל עוד השיטה הנוכחית קיימת?
הימין כבר הציג תשובה הישרדותית מצוינת כשהליכוד הולחם ל"ישראל ביתנו", אבל היצור הפוליטי החדש שנולד מן הזיווג הזה מבטיח רק את הישרדותם של המקומות הריאליים: משילות תושג שוב רק בקואליציה, ולקואליציה יחברו נציגי סקטורים תובעניים ומסנדלים, שיתקעו את היצור בדיוק במקום שבו נתקעו בנימין נתניהו וממשלתו בקדנציה הנוכחית. אין בנמצא ולו סקר אחד שמבטיח להם שהאיחוד גדול מסך כל חלקיו.
מנגד, מי שקורא לאיחוד מפלגות המרכז-שמאל אינו יכול להצביע על עלייה משמעותית במספר המנדטים של יצור היפותטי מאוחד שכזה במידה שתשחרר גם אותו מן התלות בקבוצות אינטרסים: חבירה לחרדים? כמעט דמיונית. חבירה למפלגות ערביות? לא באקלים הרע, הגזעני והבדלני המנשב גם בתוך חלקים מן המרכז-שמאל הזה. נתקענו.
לא בגלל שיטת הממשל נתקענו, אלא בגלל חוסר היכולת של הסקטורים השונים להסכים אפילו על רעיון מאחד אחד. נניח שרוב הציבור מסכים לכך שבעיותיה הביטחוניות של ישראל ורווחתם הכלכלית של אזרחיה הן הסוגיות המרכזיות בבחירות האלה - גם אז, מספר הדרכים השונות שמציעות המפלגות השונות, מימין ומשמאל, לטיפול בבעיות אינו מאפשר איחוד אפקטיבי דיו לצורך השגת רוב. מה גם שהסקטוריאליים, בעיקר ערבים וחרדים, טרם התפנו לדאוג לצרכים ולחרדות של הרוב ועדיין מחויבים רק לציבורים שלהם-עצמם.
התקיעות הזאת היא בעוכריהן של כל המפלגות, והיא כבר ניכרת ברטוריקה של ערב הבחירות, שרובה אוויר חם בלי כיסוי: כאן תשמעו את הליכוד טוען שתמיד היה חברתי וגם תמך במזרחים, אבל הצבעות נציגיו בכנסת ובממשלה כמו גם רשימת הנציגים הללו מוכיחות את ההפך הגמור: שם תשמעו, שרק למרכז-שמאל יש פתרון אמיתי לבעיות העוני והעליבות הכפויה שבה חיים כאן אזרחים רבים מדי כמו גם למצוקת מעמד הביניים, אבל איש אינו יודע להסביר מניין יגיעו התקציבים לפתרון, ואם בכלל יגיעו כשחרב הגרעין האיראני תלויה מעל לראש.
גם ההפך נכון, כי הבטחות הימין לשיפור מצבם הכלכלי של אזרחי המדינה לעולם לא יתקיימו בלי שינוי רדיקלי בתפיסה המדינית-ביטחונית-שלטונית שלו ובלי תיקון למדיניות ההקצבות המפלה לטובה רק סקטור אחד.
ובזה, צריך להודות, יש לדמוקרטיה האמריקנית יתרון עצום עלינו: כל המיעוטים שבחרו באובמה התלכדו לארבע השנים הקרובות סביב חלום של קפיטליזם מוחלש וקצת יותר אחראי, מדיניות חוץ לא לוחמנית וליברליות בנושאי זכויות האדם. אפילו אופטימיסטים מושבעים לא יכולים להאמין שזה יקרה כאן, ודאי לא בבחירות הקרובות, ודאי לא לפני עוד גל גדול של מחאה חברתית שישטוף את הרחובות.
כדי שמחאה כזאת תצליח לשנות את סדרי העדיפויות הסקטוריאליים, היא צריכה להתקיים בו זמנית בבני ברק ובקלנסווה, באריאל ובנהריה, בסכנין ובהרצליה. אבל גם זה לא יקרה בחודשים הקרובים: עוד מעט יגיע גשם, לא נצא לרחובות, נלך לבחור את מי שבחרנו בהם בפעם הקודמת ונשב, פעורי פה ולא מאמינים, מול מסך הטלויזיה כשהללו יכריזו ששוב אינם יכולים למשול כראוי. זה לא יקרה בחודשים הקרובים, אבל זה ימשיך לקרות כל עוד כל המפלגות קוראות לעצמן "חברתיות", כולן מבטיחות יותר ביטחון ואולי קצת שלום אם יסתייע, ואף אחת לא יכולה וגם לא תוכל להציג לנו קבלות.
לפנייה לכתב/ת 
