הפלות בישראל - מידרדרים לפנאטיות דתית

הדיון הציבורי שהתעורר לאחרונה ביחס לפעילותה של אגודת אפרת, בעקבות האירוע שבו נורה למוות רז אטיאס, מעלה שאלות מוסריות, פוליטיות, מגדריות ועוד. יותר מכל ניתן לראות את פעילותה של אגודת אפרת כקשורה להעמקת הכפייה הדתית בפרט ולתהליכי החרדיזציה של מדינת ישראל בכלל.

משמעותה המוסרית של הפלת עוברים תלויה בחברה, בתרבות, בתקופה ונקבעת בעיקר על-ידי השלטון ושלוחותיו. כך, למשל, בסין חייב השלטון את האמהות לבצע הפלות כחלק ממדיניות של צמיחה באמצעות פיקוח על הילודה. בתקופת השואה דרשו כמה ראשי יודנראט מנשים בהריון לבצע הפלה ואף איימו בהפעלת סנקציות על הסרבניות עד כדי מסירתן לידי הרשויות הנאציות. לעומת זאת, כאשר ד"ר גיזלה פרל, שביצעה הפלות במחנות הריכוז והצילה נשים רבות ממוות, ביקשה אזרחות אמריקנית לאחר השואה, היא הועמדה בפני ועדה שהאשימה אותה ב"רצח תינוקות".

עוד בערוץ הדעות של ynet:

לא מצביעים ומתלוננים / שלומי צדקי

שתי שאלות מהותיות מתבקשות: האם חיי העובר קודמים לביטחונה, צרכיה ולרצונה של האם להיות בהריון? והשנייה היא: האם המדינה וארגוניה יכולים להחליט עבור האישה אם לבצע הפלה או לא, להעניש אותה, לתמרץ אותה, או אף להמליץ בפניה על ביצוע הפלה או להימנע מכך? מזווית זו מעשהו של דוד בן-גוריון, שהבטיח פרס כספי לאמהות היולדות 10 ילדים, אינו שונה מהותית מ"תמיכתה" של אגודת אפרת בנשים בהריון המבקשות לבצע הפלה. בשני ההקשרים יש משום התערבות ברשות הפרט, בחיי המשפחה ובעיקר בהחלטות אינטימיות ביותר בחיי האישה. 

בשני המקרים יש תפישה של האישה כאובייקט לצורכי ריבוי של הקולקטיב, על ידי הגדלת האוכלוסייה היהודית והעדפת האינטרס הקולקטיבי על פני צנעת הפרט והאינטרס הפרטי. העמדת זכות הקיום של עובר בגוף האישה לפני הרצון והצרכים של האישה כסובייקט בעל רצון עצמאי וצרכים אישיים, לא יכולה להתקבל בתרבות דמוקרטית, ליברלית ושוויונית. ממש באותה מידה לא ניתן לקבל את האפשרות שאגודת "זהבה", מטעם מרצ, תפנה לאישה בהריון ותציע לה לבצע הפלה בשם זכותה על גופה, או כל זכות שהיא. יש להניח שכל הציבור הדתי-חרדי ומנהיגיו היו מקיימים את הפגנת חייהם אילו הייתה אגודה לשגשוג המשפחה, למשל, נכנסת למשפחות חרדיות ומציעה לנשים בהריון לבצע הפלה, כדי לשפר את איכות חייהן וחיי משפחותיהן.

בפרשה הנוכחית נחשפת גם הכפייה הדתית ההולכת וגוברת בישראל והפעם בדמות החפצת גוף האישה והעדפת חיי עובר על פני רצונה וצרכיה, בתמיכה עקיפה של המדינה. את התנהלותה של אגודת אפרת יש לראות לאור הכרסום ההולך ומעמיק במציאות ובתרבות החילונית בישראל. הוא התחיל עם הקמת המדינה, בשיתוף הפעולה עם מפלגות חרדיות שפסלו נשים מלהצביע ומלהיבחר ובמסירת המונופול על דיני אישות למערכת הדתית על ידי דוד בן-גוריון וממשלתו. בכך הפכו את ציבור הנשים לשבוי בידי המנהיגים הדתיים-חרדים, בענייני נישואין וגירושין.

ביטוי לכפייה חרדית

בסוף שנות ה-70', ובעיקר מאז הקמת הקואליציה של בגין עם הדתיים והחרדים, התחזקה הברית הדרקונית בין המפלגות החילוניות בשמאל ובימין עם המפלגות הדתיות והחרדיות. היא איפשרה, למשל, את הפלת הסעיף הסוציאלי מחוק ההפלות (ב-1977). הקואליציה הזו העצימה את התהליך הזוחל מכיוון מערכת החינוך החרדית לעבר החינוך הממלכתי דתי של הפרדה בין בנים לבנות, תהליך שהושלם בימינו. כיום, בזכות המשאבים ההולכים ומתעצמים, המועברים למערכת החינוך הדתית-חרדית, שהיא גם שוביניסטית וגם גזענית, אוכלוסיית הילדים בה עולה על מספר הילדים בחינוך היהודי-חילוני.

ביטוייה של הכפייה החרדית ניכרים יותר ויותר במרחב הציבורי, בהדרה ובהשפלה של נשים בכנסים, באוטובוסים, ברחובות ועוד. התנהלותה של אגודת אפרת על רקע זה היא ביטוי נוסף להידרדרות של החברה לפנאטיות דתית-לאומנית-שוביניסטית. אם הפסקת הריון על פי בחירת האישה אינה חוקית, יכולים ארגונים, שכנראה זוכים לתמיכה מוסרית וכספית של המדינה, באמצעות מפלגות דתיות-חרדיות, לקדם אג'נדה המציגה את ההפלה כרצח יצורים אנושיים. במציאות זו השלטון יכול לשפוט ולהעניש מבצעי הפלות, רופאים ונשים בהריון וארגונים מסוג אגודת אפרת יכולים להתערב בחיי הפרט, באמצעי "שכנוע", "עזרה" ועד הפעלת איומים ורצח של רופאים, כפי שקורה בארה"ב.

חברה התופשת את עצמה כמבטיחה זכויות ושוויון לנשים, צריכה לאפשר להן את הזכות לבצע הפלה על פי רצונן וצורכיהן, תוך הבטחת בריאותן. אסור למדינה להתערב בשיקוליה ובהחלטותיה של האישה כפרט. לפיכך יש לבטל את ועדות ההפלה. כל התערבות של החוק בתהליך האינטימי של קבלת ההחלטה על הפלה, בין באמצעות חקיקה ובין באמצעות הטפה של ארגונים מסוג אפרת צריכה להתבטל ולהיות מוקעת, ממש כפי שיש להוקיע פעילות מאורגנת שבאה לעודד נשים להפיל, למשל בשם יציבות והתבססות כלכלית של הפרט, המשפחה או הקולקטיב. 

פרופ' אסתר הרצוג, אנתרופולוגית חברתית, מרצה במכללה האקדמית בית ברל ובמכללת לוינסקי ומרכזת פרלמנט נשים .

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il