74 שנה לליל הבדולח: "הנקמה - החיים בישראל"
פרד רייסברג (83) עדיין זוכר היטב את הבריונים שנכנסו לבית הוריו בסכינים שלופים: "אפשר לומר שמאז חיינו בפחד קבוע". לדברי ההיסטוריון משה צימרמן, הנאצים לא ניפצו רק חלונות בליל הבדולח: "האבות נלקחו למחנות, האמהות ניסו לשחרר אותם והילדים הביטו ביציבות המשפחתית מתפוררת"
פרד רייסברג היה בן 9 כשבריונים גרמנים - אז הוא לא ידע שמדובר בפעילי אס.אס והמפלגה הנאצית - פרצו לבית משפחתו בעיירה מירסבורג בדרום המדינה עם סכינים שלופים בידיהם, וחתכו את כל הספות והמזרונים בבית. כשהם סיימו את מעשיהם בבית משפחת רייסברג, לא נשאר בה דבר על כנו. "גם עכשיו אני זוכר הכול לפרטי פרטים", סיפר היום (ה') רייסברג, 74 שנה בדיוק אחרי אותו ליל ביעותים. "ליל הבדולח", הפוגרום שבוצע ביהודי גרמניה בלילה שבין 8 ל-9 בנובמבר 1939, מכונה כך בשל שברי הזכוכית הרבים שנותרו ברחובות לאחר ההרס שזרעו הפורעים. עבור רייסברג, כמו עבור רבים אחרים בגרמניה, היה זה האות המבשר את ההשמדה העתידית של יהדות אירופה.
- בחירות 2013
- כל הדיווחים ב-ynet
כתבות נוספות בערוץ החדשות של ynet:
- נֵפֶל סורי, 10 מטר מהבית במושב: "רק ההתחלה"
- כך הפיל עד המדינה "סניף" של אברג'יל בדרום
- ילדה התלוננה: רק ילדים אשכנזים בעלון העירייה
"הרבה שנים עברו אבל הזיכרון מהימים ההם נשאר אמיתי וחד מאוד", הוא משחזר, "אני זוכר את הפחד ואת חוסר ההבנה שלי כילד. מדוע אנשים מלאים כל כך בשנאה? זה כמובן לא התחיל באותו יום. את אבא שלי, רופא ילדים ומנהל מחלקה בבית חולים, פיטרו כבר ב-1933. אבל מלבד זאת זו הייתה תקופה של מצעדים ברחובות, דגלים וסמלים גדולים. גם אני, כילד יהודי, הצטרפתי לאלה שהריעו ברחוב. זה היה תרגיל בפטריוטיות ונראה גדול מהחיים" .
פוגרום ליל הבדולח היה תגובה ספונטנית כביכול של המון גרמני על רצח המזכיר ה-3 בשגרירות גרמניה בפריס, ארנסט פום רט. המתנקש בחיי הדיפלומט הגרמני, צעיר יהודי בשם הרשל גרינשפן, היה בנם של יהודים-פולנים תושבי גרמניה שגורשו לגבול פולין באוקטובר 1938. אולם למעשה, הוסתו ואורגנו הפורעים על ידי השלטון הנאצי. יום לאחר ההתנקשות פרסם ביטאון המפלגה הנאצית מאמר מערכת בו נכתב: "ברור שהעם הגרמני יסיק את מסקנותיו מאירוע זה".
במהלך הפוגרום נרצחו כ-400 יהודים, מאות נפצעו, 30 אלף נאסרו ונשלחו למחנות ריכוז ומתוכם מתו כ-600. כ-1,500 בתי כנסת, אלפי בתי עסק ובתי מגורים של יהודים נהרסו או הועלו באש. על המשטרה נאסר למנוע את ההתפרעויות אלא אם הייתה סכנה לפגיעה ברכוש של לא יהודים ובחייהם. הפוגרום הופסק בשעות הבוקר בעקבות הוראה מגבוה.
"למרות הרוצחים, אנחנו עדיין כאן"
אחרי הלילה ההוא הדברים קרו מהר מאוד למשפחת רייסברג. יום או יומיים לאחר מכן דפקו שוטרים על הדלת ולקחו את אבא של פרד לדכאו, שם הוא שהה חצי שנה עד שהצליח להשתחרר. "הוא חזר רזה מאוד. עבור אמא שלי ועבורי אלה היו
כשאביו השתחרר, בדרך שאיננה ברורה לו, המשפחה הגרעינית הצליחה לעזוב את גרמניה במסע שנמשך דרך וינה ולוקסמבורג. "ממש ברגע האחרון, עם פרוץ מלחמת העולם, הגענו לארה"ב". גורלה של משפחתו המורחבת, לעומת זאת, לא שפר עליה. שני סביו של פרד נשלחו למחנה טרזיינשטט ונרצחו שם ב-1942. סבתא אחרת נרצחה באושוויץ. "רק כשאתה מתבגר אתה מבין את גודל הזוועה", הוא אומר.
מעט לפני מלחמת יום הכיפורים עלה פרד עם משפחתו לישראל מארה"ב, שם חי עד אז. בארץ הוא גידל ארבעה ילדים והיום הוא סב לארבעה נכדים ויש לו אפילו נין אחד. "החיים בישראל הם סוג של נקמה בבריונים ובשולחיהם מהלילה ההוא", הוא לא מצליח להסתיר את הגאווה. "למרות התכנון של הרוצחים, אנחנו עדיין כאן".
ליל הבדולח: קריאת השכמה ליהודים
היום קיים ארגון יוצאי מרכז אירופה, בשיתוף עם "יד ושם", יום עיון ואזכרה לציון 74 שנה לליל הבדולח, בהשתתפות ניצולים נפגעי רדיפות הנאצים. לדברי ראש המרכז להיסטוריה גרמנית באוניברסיטה העברית, פרופ' משה צימרמן, שהשתתף בכינוס: "ליל הבדולח איננו רק בתי כנסת שרופים וחלונות ראווה מנופצים, אלא משפחות יהודיות שבורות. האבות נלקחו למחנה ריכוז,
האמהות הפכו להיות השליחות לצורך ההוצאה של הבעלים ממחנות הריכוז והילדים ראו את הסמכות המשפחתית מתפוררת".
פרופ' צימרמן הוסיף: "ליל הבדולח היווה קריאת השכמה ליהודים לקום ולעזוב את גרמניה בבהילות, מה שהביא לכך שמשפחות היו מוכנות לוותר על שלמותן כדי להציל את הילדים".
מנכ"ל הקרן לנפגעי השואה בישראל, רוני קלינסקי: "ליל הבדולח הוא אבן דרך בהיסטוריה היהודית והעולמית, וסיפורים של ניצולים רבים מאותו לילה אבדו עם השנים. היכולת לשתף אחרים בסיפור האישי על 'לפני' ו'במהלך', היא דרך ליצור גשר שמסייע להתמודדות עם החיים שאחרי".
קלינסקי התייחס להקפאת הסיוע מצד הקרן לרווחת ניצולי שואה: "אנחנו נמצאים בחלון הזדמנויות צר בין שלוש שנים שהולך ונסגר. לאחריו אפשרות הסיוע לניצולים תקטן משמעותית".
לפנייה לכתב/ת 
