להיפרד מהפלסטינים גם ללא מו"מ

בחירתו המחודשת של ברק אובמה לנשיאות ארה"ב תטריד במהלך הבחירות את הציבור בישראל ותשפיע גם על המערכת הפוליטית בארבע השנים הקרובות. הבחירות בארה"ב הן בחירות של אזרחי ארה"ב, ומה שעומד לנגד עיניהם הוא האינטרס האמריקני. הכלכלה האמריקנית צריכה להתמודד עם בעיותיה שלה, ומדינת ישראל אינה מהווה בהן גורם בעל משקל.

אולם בנושאי מדיניות חוץ, נשיא ארה"ב אינו יכול להתעלם לאורך זמן מהמזרח התיכון ומתפקידה של מדינת ישראל באזור זה. מחירי האנרגיה בעולם, הטרור שהיכה ויכה בעתיד בארצות הברית ובאינטרסים אמריקניים בכל מקום והצורך להוציא את הכוחות האמריקניים מאפגניסטן ומעירק יחייבו את אובמה בארבע השנים הקרובות, מרצונו ושלא מרצונו, להעריך מחדש את מדיניותו באזור.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

בנות אין, בנים אאוט / אלדר הר-צבי

גם למוגבלים מגיע להצביע / אחיה קמארה

בישראל מתקבלת בחירתו של אובמה ברגשות מעורבים. חלק מהציבור, המיוצג פוליטית על-ידי הליכוד ביתנו בראשות בנימין נתניהו, מפחד שאובמה יציב את הסוגיה הפלסטינית במרכז וילחץ לפיתרון כפוי. שאר אזרחי ישראל - חלקם מצפים שאובמה אכן יכפה עלינו הסדר, שאנו עצמנו לא מסוגלים להשיגו, וחלקם האחר, המיוצג על-ידי מפלגת העבודה בראשות שלי יחימוביץ', עושה כל מאמץ להוריד את הנושא מסדר היום מסיבות פוליטיות.

המפלגות בשני צדי המפה הפוליטית מתעסקות בשאלה האם יש או אין פרטנר. הדיון בשאלה הזאת הפך, למרבה האבסורד, לדיון בשאלת זהותה ועתידה של המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית. דיון כזה מונע מאיתנו להבין את משמעות המבחן ומשתק אותנו מלפעול כדי לעמוד בו.

לפיכך הנושא המדיני - ובמרכזו יחסינו עם הפלסטינים - חייב לחזור לסדר היום של הבחירות, אבל לא בהכרח כתוצאה מלחץ חיצוני של נשיא ארה"ב, ולאו דווקא במשא ומתן ישיר עם שותפים שיש מחלוקת בנוגע לכנות כוונותיהם. עלינו לאמץ פרדיגמה חדשה של פעולה עצמאית ובלתי מותנית ליצירת מציאות של שתי מדינות לשני עמים. עלינו לפעול תחת ההנחה שיצירת מציאות של שתי מדינות תחזק כל פרטנר פוטנציאלי ותאפשר חזרה למו"מ שיוביל להסכם, ולו חלקי. אולם גם אם הדבר לא יקרה, בטווח הארוך לא נאבד את זהותנו היהודית-דמוקרטית ואת מקומנו כשותף לגיטימי בקהילה הבינלאומית. רק תפישה של שתי מדינות לשני עמים תשמוט את הבסיס לתביעות לזכות השיבה לתחומי מדינת ישראל.

לקלוט מתיישבים כבר היום

אני מציע שישראל תכריז שאין לה דרישת ריבונות על השטח שממזרח לגדר הבטחון. מכך נובע הצורך להפסיק את הבנייה באזורים אלה. יש לטפל באופן ראוי במתיישבים שגרים ממזרח לגדר, שנשלחו להתיישב על-ידי ממשלות ישראל והחברה הישראלית, ולהכיר בזכותם לשוב כשליחים עטורי ניצחון, ולא כפי שנעשה בהתנתקות מעזה. יש להכין תוכנית מתאר ארצית לקליטתם, ויש לחוקק חוק פינוי מרצון וקליטה, שייאפשר למתיישבים המעוניינים לחזור טרם הסכם לעשות זאת כבר היום. בנוסף, חיוני להשאיר את צה"ל ממזרח לגדר הביטחון עד בקעת הירדן כדי להבטיח את ביטחונם של אותם מתיישבים שיעדיפו להתפנות רק אחרי השגת הסדר. על מנת לשמור על שלמות העם ולמנוע מלחמת אחים, ממשלת ישראל צריכה להכריז כבר היום, שכל החלטה מדינית על מיקום הגבול המזרחי של מדינת ישראל במשא ומתן עתידי תוצג להכרעת העם.

על-פי המתווה המוצע, ישראל אינה נוטלת סיכון ביטחוני, ולא ייווצר ואקום ביטחוני מהסוג שאיפשר לחמאס בשעתו להשתלט על רצועת עזה. היא גם לא חוזרת על הטעויות הקשות שנעשו בפינוי מתיישבי גוש קטיף, ושומרת על הדמוקרטיה ועל הלכידות החברתית בהצבעת אמון של כלל הציבור בישראל.

בסופו של יום, רק אנחנו נציל את עצמנו מעצמנו. עלינו חלה האחריות והחובה להוביל ליצירת מציאות של שתי מדינות, שהיא הדרך היחידה להבטיח את קיומה של מדינת ישראל כציונית, בטוחה בגבולותיה, יהודית ודמוקרטית.

הכותב הוא אלוף במילואים, מפקד חיל הים וראש השב"כ לשעבר, וממייסדי תנועת עתיד כחול לבן

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il