נסחפים למערכה שאיש לא רוצה בה
ירי טיל הנ"ט הוא שלב נוסף בהידרדרות לסיטואציה מלחמתית, שמפניה התריע אמ"ן. הנהגת חמאס התירה את הרסן ומהמרת על כך שישראל תעדיף לא להסתבך במבצע צבאי בעיצומה של מערכת בחירות. כיצד תגיב ישראל בלי להסתבך עם מצרים?
הערכת המודיעין השנתית שהציג לאחרונה אמ"ן למטה הכללי ולממשלת ישראל צופה "הסתברות גבוהה שניקלע לסיטואציה מלחמתית ב-2013". אחת משתי הזירות שבהן חוזה אמ"ן "סיטואציה מלחמתית" בסבירות גבוהה ביותר בשנה הקרובה היא זירת עזה-סיני. הזירה הנפיצה האחרת היא הצפונית - סוריה ולבנון. נראה שהערכת אמ"ן, שאותה אישר ובה תומך הרמטכ"ל, רב-אלוף בני גנץ, עומדת להתממש מהר מכפי שציפו.
ההסלמה בדרום - הדיווחים האחרונים:
- 31 רקטות ופצצות נורו מעזה; נפילה מצפון לאשדוד
ירי טיל הנ"ט אמש (שבת) משטח הרצועה לעבר רכב צה"לי בשטח ישראל הוא שלב בהידרדרות לאותו מצב מלחמתי שמדינת ישראל, חמאס ומצרים אינן רוצות בה וחוששות מפניה, אך הן נסחפות אליה כעת במהירות בתוקף נסיבות שיצאו משליטה. כמו במחזה יווני, הנפשות הפועלות יודעות כי ממערכה צבאית גדולה בעזה עלולים כולם להינזק ולסבול, אך שום גורם אינו מצליח לעצור את התהליך שיביא כנראה את הטרגדיה הזו עד לקליימקס המר ממוות שלה. ה"גיבורים" הטרגיים העיקריים במחזה מקאברי זה הם תושבי דרום ישראל והנהגת חמאס.
חמאס לא יזם כנראה את ירי טיל הנ"ט במוצ"ש, כשם שלא יזם את רוב מקרי הנחת המטענים על הגדר ואת רוב מקרי הירי תלול המסלול בשבועות האחרונים. זאת מפני ששלטון האחים המוסלמים במצרים רוצה מחמאס רגיעה בחזית העזתית וגם שקט בסיני. מורסי זקוק להם מפני שהוא צריך עדיין להשתלט פוליטית על ארצו ולייצב בה את הכלכלה ואת ביטחון הפנים. חמאס גם חושש מכניסת צה"ל לרצועה במערכה גדולה שתגרום סבל לתושבים והתמרמרות שתאיים על שרידותו בשלטון. זו סיבה נוספת עבורו שלא להתגרות יתר על המידה בישראל.
עם כל זאת, חמאס איפשר ונתן גיבוי וחיפוי באש לארגונים הסוררים ברצועה שהיו אחראים למרבית אירועי הירי ולפיגועים לאורך הגדר. אין טעם להסביר בפעם המי יודע כמה את מערכת הכוחות, האינטרסים והאידיאולוגיות שכופים על חמאס לתת גיבוי ואף סיוע לסלפים, לאנשי הג'יהאד העולמי, לחזית העממית ולוועדות ההתנגדות, הפועלים נגד ישראל משטח הרצועה. חשוב להבין כי אותם הארגונים והקבוצות החמושות, בניגוד לחמאס, מעוניינים אידיאולוגית ודתית להביא להתנגשות רבתי בין צה"ל לבין חמאס ואם אפשר - גם בין צה"ל לבין צבא מצרים.
"מגרש המשחקים" של חמאס
לכן, מתאמצת הנהגת חמאס לייצר עבור הארגונים הסוררים "מגרש משחקים" קטלני, שבו יוכלו להתעמת עם צה"ל על פי "חוקי משחק" מיוחדים. המטרה של חמאס היא לאפשר לסוררים ולעצמה לנהל מאבק מזוין בישראל משטח הרצועה, אך לשלוט בגובה הלהבות באופן שלא יגרור את ישראל למבצע צבאי גדול ושלא יעמיד את הנהגת מצרים במבחן. "מגרש המשחקים" הזה הוא גדר המערכת שחמאס מרשה לארגונים הסוררים לפעול לאורכה ולהפיל קורבנות בין חיילי צה"ל באמצעות מטענים רבי עוצמה וטילי נ"ט.
הטענה היא שזו לוחמת גרילה לגיטימית נגד הכיבוש ושהדגם הוא המערכה שניהל בשעתו חיזבאללה ברצועת הביטחון בלבנון. אולם כאשר צה"ל משיב מלחמה - מגיב באש לעבר מטרות בתוך הרצועה, מסכל שיגורי רקטות ופצצות מרגמה תוך כדי הכנות לביצועם, או נכנס כמה מאות מטרים ממערב לגדר כדי לנטרל זירות מטענים שפגיעתם חמורה גם ממזרח לגדר בתוך שטח ישראל - או אז טוען חמאס בפני פטרוניו בקהיר, בקטאר ובאנקרה כי ישראל היא ש"הפרה את ריבונותה", ולכן יש לו זכות לשגר רקטות לעבר יישובים אזרחיים בנגב.
ברור שחמאס מנסה לאחוז במקל בשני קצותיו וכי הוא בוטח בגיבוי שהוא מקווה לקבל כעת לא רק מ"האחים" במצרים, אלא מהסונים בעולם הערבי. לכן באה כבר לקִצּהּ ה"תהדיה" (רגיעה) שהושגה בתיווך מצרים לפני כמה חודשים, אחרי סבב ההסלמה הגדול האחרון. האירועים לאורך הגדר הולכים ונעשים תכופים, וכך גם מספר חיילי צה"ל הנפגעים.
רק הודות למזל ולהתנהגות נכונה בשטח לא נהרגו ונפצעו מספר רב מקרב חיילי גבעתי וההנדסה הקרבית ביום חמישי שעבר, באירוע שתחילתו בנטרול זירת מטענים שהניחו אנשי ועדות ההתנגדות העממית ממערב לגדר המערכת, וסיומה במנהרת תופת שפוצץ חמאס כפעולת גמול. עצם קיומה של המנהרה מעיד שלחמאס כוונות לבצע בעתיד הלא רחוק שורה של מעשי הרג וחטיפות לצורכי מיקוח לאורך הגדר.
המבצע יחכה לבחירות?
כעת, כשברורים הכוונות ודפוסי הפעולה של חמאס ושל הארגונים האחרים הפועלים מהרצועה ומסיני, הכדור נמצא במגרש הישראלי. לישראל יש יכולת להוציא לפועל כמה מתווים של מבצע צבאי גדול ברצועה. הם שונים זה מזה במטרות, בהיקף הכוחות ובתוכנית הפעולה, וכן בזמן השהייה הנדרש בשטח הרצועה. הכוחות כבר התאמנו והם מוכנים. לאור כל אלה נראה שהממשלה תצטרך בקרוב להחליט אם להמשיך את המצב הקיים לפחות עד אחרי הבחירות, ואז להעריך את המצב מחדש, או להכניס את צה"ל למבצע נרחב ברצועה שבמסגרתו ישהה שם זמן מה עד שישיג את יעדיו הצבאיים.
אחת השאלות הניצבות בפני המחליטים בירושלים היא אם התנאים בזירות הבינלאומית והאזורית יתנו לצה"ל את הזמן, את הלגיטימציה ואת חופש הפעולה הדרושים כדי להשיג את יעדיו הצבאיים. כיצד, למשל, ינהג המשטר החדש במצרים וכיצד תגיב טורקיה? שאלה נוספת היא אם הדרג המדיני יידע למנף את הישגי צה"ל כדי לקצור הסדרים מדיניים שיביאו לרגיעה ארוכת טווח. ממשלת ישראל בתקופת "עופרת יצוקה" לא השכילה לעשות זאת, ולכן ההרתעה שהושגה נשחקה חיש מהר. שיקול שלישי הוא מערכת הבחירות. מערכה גדולה בעזה עשויה לסייע אלקטורלית לליכוד ולישראל ביתנו אם תצלח, אבל אם תיכשל - ייבנו מכך מפלגות האופוזיציה.
אפשרות נוספת, כך ניתן להעריך, היא מתקפת סיכולים ממוקדים על ראשי חמאס והארגונים האחרים. הבעיה היא שמתקפה כזו, לפני שתשיג רגיעה - אם בכלל - עתידה להביא לגל הסלמה ארוך שבו יירו מהרצועה לעבר דרום ישראל מאות רקטות ואלפי פצמ"רים. אפילו אם חמאס יחליט להפסיק, כלל לא ברור אם הג'יהאד האיסלאמי או ועדות ההתנגדות יצייתו. בעבר, כשחמאס היה הגורם הדומיננטי, מתקפת חיסולים השיגה הרתעה למשך כמעט שמונה חדשים. כיום ספק אם זה יתקיים.
נראה שהנהגת חמאס ברצועה מהמרת כעת שממשלת ישראל הנוכחית בזמן מערכת בחירות תעדיף לא להסתבך במבצע צבאי גדול. זו כנראה אחת הסיבות העיקריות לתכיפות הגוברת של הפיגועים על הגדר ולקטלניותם. צה"ל צריך כעת להוכיח לטרוריסטים העזתים בצורה נחרצת שטעו בחישוביהם ולעשות זאת מבלי להסתבך עם מצרים. משימה ממש לא קלה.
לפנייה לכתב/ת 
