הקסבה והשטעטל
הדרך היחידה לבטל את האפליה לטובה של החרדים היא, למרבה הצער, בכפייה. כלפי הערבים נדרשת עסקה היסטורית: שוויון מלא בתמורה לנטל שווה של חובות
נהוג לדון במגזר הערבי ובמגזר החרדי בנשימה אחת. ועדת פלסנר הכריזה על עקרון השוויון של "שירות לכול", ובנוסף לגיוס חרדים, המליצה על אימוץ יעדי גיוס לערבים. אביגדור ליברמן התנגד בחריפות לכל אפליה בין ערבים וחרדים ודרש לגייס כל בן 18, יהודי, מוסלמי או נוצרי. ראש הממשלה, לאחר שפירק את ועדת פלסנר, הכריז על כוונתו "להעלות בקרוב הצעת חוק שתחייב גיוס חרדים וערבים".
בפועל, המפריד בין ערבים וחרדים עולה על המשותף ביניהם. המגזר החרדי מופלה לטובה לעומת הרוב החילוני בשלושה מישורים: הוא פטור משירות צבאי, נהנה מסלי תמיכות בגין "תורתו-אומנותו", ולכן פטור אף מעול עבודה ופרנסה. בדומה לחרדים, גם המגזר הערבי פטור משירות צבאי, ולכן מופלה לטובה לעומת הציבור היהודי המשרת בצבא. אך בניגוד למגזר החרדי, המגזר הערבי אינו נהנה מסלי תמיכות והוא מופלה לרעה בכל הנוגע לתקציבים, שירותי רווחה, השקעה בתשתיות, תעסוקה, חינוך ואפשרויות מגורים.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
להיפרד מהפלסטינים גם ללא מו"מ / עמי אילון
בנות אין, בנים אאוט / אלדר הר-צבי
ברוב ההיבטים האזרחיים של רמת חיים ואיכותם, המגזר הערבי מופלה לרעה לעומת הציבור היהודי. אפליית המגזר הערבי חושפת, אפוא, סתירה פנימית: הם מופלים גם לטובה – וגם לרעה. הסתירה באפליה של המגזר הערבי היא גם המפתח לחיסולה ולשילוב הערבים בחברה הישראלית. אם אתה מופלה לטובה ב-X ולרעה ב-Y, יש מקום לעסקה שבה תסכים לוותר על האפליה לטובתך בתנאי שתופסק לחלוטין אפלייתך לרעה.
וזאת "העסקה הגדולה" שעל הציבור היהודי להציע למיעוט הערבי: הנוער הערבי יתגייס לשירות צבאי, מעין-צבאי או לאומי, זהה בתנאיו לשירות הנוער היהודי. בתמורה, המגזר הערבי ייהנה משוויון זכויות מוחלט בכל תחומי החיים האזרחיים. שוויון זכויות בתמורה לשוויון חובות.
הצידוק הענייני לעסקה המוצעת הוא כפול: ראשית, לא ניתן לכפות חד צדדית על ערביי ישראל גיוס בניהם לשלוש שנים ובנותיהם לשנתיים. כל ניסיון לכפות גיוס בכוח ייענה במרי אזרחי. שנית, ובמקביל, לא ניתן לכפות חד צדדית על הרוב היהודי להעניק זכויות שוות למיעוט הערבי. כל ניסיון להעביר חקיקה שוויונית יתנפץ על סלעי החשדנות והגזענות ויטורפד בדרגים הביצועיים.
עם המגזר החרדי אי אפשר לחתום על "העסקה הגדולה". החרדים נהנים מכל ההטבות האפשריות ולכן לא נותר דבר להעניק להם בתמורה לנכונותם להתגייס לצבא ולוותר על התמיכה של "תורתו-אומנותו". פה נעוץ ההבדל בין המגזר הערבי לחרדי: המגזר החרדי מופלה רק לטובה. הדרך היחידה לבטל את האפליה לטובה של החרדים היא, למרבה הצער, בכפייה: הוצאת צווי גיוס ושלילת תמיכה.
"העסקה הגדולה" עם המיעוט הערבי אפשרית בגלל הבדל מעניין נוסף בין המגזרים: ערביי ישראל חפצים להשתלב בחברה הישראלית, בשעה שהמגזר החרדי, ומנהיגיו במיוחד, מגביהים את החומות בין חרדים לחילונים ומעמיקים את התבדלות הקהילה החרדית. בשעה שהמגזר הערבי מעוניין לנטוש את הקסבה, המגזר החרדי מעדיף להתבצר בשטעטל.
שוויון תמורת חובות
היחס המנוגד של הערבים והחרדים לחברה הישראלית הודגם לאחרונה באופן דרמטי. כפי שהבחין משה ארנס בחדות, הציבור החרדי הגיב באדישות לווידיאו הנלעג על הנביא מוחמד, זאת לעומת האלימות והמחאה של הרחוב בעולם המוסלמי. ההסבר של ארנס לאיפוק של ערביי ישראל הוא העובדה שבמהלך השנים, הם הפנימו את ערכי המודרניות, הדמוקרטיה וחופש הדיבור בחברה הישראלית ("הארץ", 23.9).
לעומת הפתיחות של המגזר הערבי, בכנס רב משתתפים של רבני העדה החרדית בניו יורק, דנו האדמו"רים בדרכים להילחם באינטרנט ולמנוע חשיפה לתכניו בקרב צאן מרעיתם (ynet, 21.5). יתר על כן, בסקר "דיאלוג" שנערך ערב ראש השנה האחרון התגלתה האמת במערומיה: הגזענות ואימוץ ה"אפרטהייד" כלפי הערבים רווחים במגזר החרדי יותר מבכל קהילה אחרת בישראל. 70% מהחרדים מצדדים במניעת השתתפות אזרחים ישראלים-ערבים בבחירות, ו-95% תומכים באפליית ערבים לרעה בקבלה לעבודה ("הארץ", 23.10).
גיוס חרדים לצבא בכפייה הוא סוגיה בתחום התועלת ולא בתחום המוסר. לא ברור אם התועלת לצה"ל עולה על המחיר. גיוס ערבים לצבא או לשירות לאומי הוא בראש ובראשונה סוגיה מוסרית של הפסקת אפלייתם בכל תחומי החיים. כלפי המגזר הערבי נדרשת, אפוא, עסקה היסטורית, בעלת ממדים "בן-גוריוניים", של "תן וקח": שוויון זכויות אמיתי ומלא - בתמורה לנטל שווה של חובות.
ד"ר שמואל חרל"פ, יו"ר כלמוביל.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
