תקיפת איראן - האופציה הרציונלית
גם אם ההסתברות שאיראן תתקוף בנשק גרעיני נמוכה, פוטנציאל הנזק כה רב עד שהוא מצדיק מיצוי כל האופציות, גם הצבאיות
התומכים בתקיפת מתקני הגרעין של איראן טוענים, בין השאר, כי יש סימן שאלה גדול בדבר מידת הרציונליות של הנהגתה. התוצאה היא שיהיה זה מסובך מאוד, אולי אף בלתי אפשרי, להרתיע את מנהיגי איראן מלפעול באמצעות נשק גרעיני נגד ישראל, אם אכן נשק זה יהיה ברשותם. לעומתם, אלו המבקשים להימנע מתקיפת אתרי הגרעין האיראניים מבליטים את היות מנהיגיה של הרפובליקה האיסלאמית רציונליים, כלומר שניתן יהיה לסמוך על הרתעה ישראלית מתאימה "ביום שאחרי".
ההנחה, בבסיס ההגדרה של רציונליות, היא שיש לנו את כל המידע הרלוונטי לקבלת החלטות, שיש לנו יכולת לחשב את הערך של כל האפשרויות השונות שמוצגות בפנינו. הרציונליות מניחה שאין שום מגבלה קוגניטיבית שמונעת מאיתנו לשקול את ההשלכות האפשריות של כל בחירה פוטנציאלית. אולם, קבלת החלטות בתנאי אי-ודאות היא תהליך שאורבים בו כשלים רבים למקבל ההחלטה.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
רולטת הבחירות / דן כספי
איפה מחאת הטילים? / נועה אזגווי
מאז המהפכה האיסלאמית, ובמיוחד לאורך מלחמת איראן-עיראק, הוכיחה איראן כי היא מונעת בעיקר, משיקולים פרגמטיים במדיניותה. עם זאת, הנושא המדאיג הוא שאיראן לא תמיד העריכה נכון את תגובת היריב, או שלא הייתה רגישה "למחירים גבוהים" על-פי מדד מערבי, גם כשמדובר היה בחיי אנשיה. גם לאחרונה יש סימן שאלה גדול לגבי מידת שיקול הדעת האיראני לנוכח ניסיון החיסול של השגריר הסעודי בוושינגטון דבר שעלול להביאה לעימות עם ארצות הברית. אגב, ניתן להתווכח ולומר כי פעולותיה של איראן נגד ארה"ב ובנות בריתה היא דווקא הוכחה לזהירות - זו פעילות מתחת לסף ההסלמה ובכיסוי שמונע תגובה.
גם אם אנו מניחים שאיראן היא שחקן רציונלי, הרי שבפנינו אתגר לא פשוט לפענח את הרציונל האיראני. להבין לאשורם את השיקולים המנחים את מנהיגי איראן ולנסות לנבא את החלטותיהם והתנהגותם במצבים משבריים. בנוסף, אין בנמצא מידע שלם באשר למערכת קבלת ההחלטות באיראן, כמו גם לגבי טיב המידע המגיע למנהיג חמינאי.
גם ללא קשר למידת הרציונליות של המשטר האיראני, ספק אם מאזן הרתעה ישראלי-איראני יהיה יציב דיו, וזאת בשל גורמים מדיניים, גיאוגראפיים וטכנולוגיים המנותקים מדרך ומאופי קבלת ההחלטות בצד האיראני. יתרה מכך יש אפשרות שאיראן תבחר להעביר יכולות כאלו או אחרות לארגונים מטעם, דוגמת חיזבאללה - שבהם הרסן לשימוש בנשק השמדה המוני נמוכים עוד יותר.
התוצאה היא שקשה עד בלתי אפשרי ליצור מאזן אימה יציב, נוסח המלחמה הקרה, במזרח התיכון. מאחורי עמדה זו יש שני נימוקים מרכזיים: האחד, המקום המרכזי של שיקולים דתיים-משיחיים בקרב ההנהגה האיראנית. השני, אפשרות שנשק גרעיני בידי איראן ישוגר גם ללא כוונה מפורשת של השלטון. איראן לא מיסדה עדיין דוקטרינה ומערך גרעיני מבצעי והוכח בעבר עד כמה "שרשרת הפיקוד" הצבאית שלה בעייתית, מה שעלול להביא לסדרה של פעולות שתובלנה לשימוש לא מורשה בנשק. בנוסף, אין מערכת לנטרול שגיאות ומניעת הסלמה לא מכוונת.
שימוש במונח "רציונליות" מחטיא לפיכך את המטרה. בני אנוש, בהם גם מנהיגים, מתקשים להגיע לבחירה מדויקת בין אלטרנטיבות שונות ולאמוד את התועלת שמייצרת כל אלטרנטיבה בשל השפעה של השקפת עולם, אינטואיציה, תרבות והטיות פוליטיות ומוסדיות. על-פי הגדרה זו מנהיגי איראן אינם פחות רציונליים מעמיתיהם הישראלים.
אולם האם מקבל החלטות ישראלי רציונלי יכול להוציא מכלל חשבון כי איראן תפעל נגד ישראל למרות הסיכונים הגבוהים הכרוכים בכך עבורה? גם אם ההסתברות שאיראן תתקוף את ישראל בנשק גרעיני נמוכה, הנזק הפוטנציאלי שטמון בתקיפה זו הוא כה גדול, עד שהוא עשוי להצדיק את מיצוי כל האופציות - גם הצבאיות - שישנן כדי למנוע מאיראן לממש יכולת זו.
אלוף (מיל') עמוס ידלין, לשעבר ראש אמ"ן, הוא ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי, אוניברסיטת תל-אביב, יואל גוז'נסקי הוא חוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי, אוניברסיטת תל-אביב.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
