הטרדה מינית או סיכול ממוקד יחימוביצ'י?
ח"כ יחימוביץ' לא יצאה לחקור מי אחראי לסיכול הממוקד הזה, אלא חגגה במסיבת עיתונאים את מיצוי הדין עם המטריד כביכול. לו רק הייתה פחות עיתונאית ויותר מנהיגה
שגיא, הלוחם העשוי ללא חת, שלא היסס להישיר מבט הן לעיני אויבים והן לעיני יריבים, מוותר. המפקד המהולל נוצר את נשקו ונסוג בשקט משדה המערכה. השאלה איננה אם זה מגיע לו, אלא אם זה מגיע לנו. זהו טירוף מערכות. חיילת הוטרדה לפני ארבעה עשורים, כך לפחות היא אומרת. היא מעולם לא התלוננה בפני קצינת ח"ן, גם לא כתבה לנציב קבילות חיילים. היא לא פצתה פה כשעלה בסולם הדרגות, גם לא כשהיה ראש אמ"ן. רק עתה, כשהיה מוכן לקפוץ למים העכורים של הפוליטיקה הישראלית ולאתגר את המערכת כולה, שלפה את נשק יום הדין. איני חדל מלשאול את עצמי למי היה אינטרס לעשות זאת דווקא עכשיו. מרחק הזמן שבין האירוע כביכול לבין התלונה ההזויה גורם לי לתהות למי שגיא הפריע.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
מי יטפל בפערים בחינוך? תמונת מיצ"ב / רוית דום
תקיפת איראן - האופציה הרציונלית / עמוס ידלין ויואל גוז'נסקי
אין זה מקרי שמה שגרם להתפטרותו היה הפגישה עם ח"כ שלי יחימוביץ', שלדעתי כשלה כאן במבחן המנהיגות. כביכול, יחימוביץ' לא קבעה עמדה. היא רק הזמינה את שגיא לתשאול. אולם עצם הצגת השאלה במקום לפסול את התלונה כחסרת עניין לציבור, היא הבעת עמדה. כאשר הגיחה משום מקום מתלוננת נוספת והעלתה סיפור נוסף מתהום הנשייה, ח"כ יחימוביץ' לא יצאה לחקור מי אחראי לסיכול הממוקד הזה, אלא חגגה במסיבת עיתונאים את מיצוי הדין עם המטריד כביכול, גם אם נמנעה מלנקוב בשמו.
שבויה ברטוריקה של עצמה, הפכה את האירוע הטרגי מבחינתו של שגיא, לציון דרך נוסף בדרכה ההירואית. לו הייתה פחות עיתונאית ויותר מנהיגה, הייתה מביעה תקווה שיוכיח את חפותו. במקום זאת, טפחה לעצמה על השכם, העלתה על נס את המתלוננת בעלת הזיכרון הארוך, ואת המתלוננת השנייה, שאף היא המתינה כמה עשורים, הגדירה למרבה הפרדוקס כ"אחת שקיבלה אומץ".
להפסיק את מחול השדים
לפני כמה חודשים, כשהתייחסתי לפרשת הנשיא המורשע משה קצב, הזכרתי את המתלוננת א' שפנתה לח"כ יחימוביץ', וזו הודיעה קבל עם ועדה שהיא מאמינה לה. מבלי להיכנס לפרטי המקרה, שאלתי את עצמי בקול רם אם נולדה המתלוננת ששלי יחימוביץ' לא האמינה לה. לא שיערתי שאתבדה מהר כל כך. אורי שגיא אינו איש קל, אך טרם פגשתי מישהו שיכריז ששגיא לא אמר אמת. שגיא טוען שאינו זוכר את המתלוננת ואני מאמין לו. ייתכן שמדובר בהמצאה, ייתכן שמדובר בשקר גס. אולי אפילו קנוניה שנולדה במוחו המעוות של פוליטיקאי חסר עכבות.
למען הסר ספק, הטרדה מינית היא אקט של אלימות. זהו לא עניין לנשים בלבד. המוטרדת הפוטנציאלית עלולה להיות בתי, זוגתי או אחותי. מי שמרים ידו על אישה, ראוי לשבור לו את הידיים, באופן סמלי כמובן. דווקא משום כך יש להיזהר לפני שטופלים על אדם כלשהו אשמת הטרדה. הבעיה אינה רק שלי יחימוביץ', אלא ה"שלי יחימוביצ'יזם", אותו הלך רוח מטורף שהתחיל במחשבה ראויה והכרחית לשוויון זכויות והוביל לציד מכשפות.
לטעמי, שלי יחימוביץ' עצמה לא מבינה שפמיניזם אמיתי איננו רק דאגה לזכויות הנשיות, אלא חתירה כללית לשוויון זכויות לכל בני האדם, ללא אפליה על רקע גזע, צבע, מין ודת. שלי יחימוביץ' צהלה בשידור חי לאחר שלורנה בוביט חתכה את אברו של בעלה. שבויה בהלך הרוח הפמיניסטי הרדיקלי, השדרנית יחימוביץ' הגדירה את לימור לבנת כ"פמיניסטית", אף שלא נשמעה מוטרדת מכך שיש נשים שיולדות במחסומים. לא היה צריך להתאמץ כדי לשמוע בקולה של יחימוביץ' את ההעדפה של הזהות המגדרית על פני הזהות הפוליטית.
יכולתי לצפות שח"כ יחימוביץ', בכובע החדש שלה כמנהיגת מפלגה, תפסיק את מחול השדים הזה, שתעצור את מה שהתחיל כרוח והפך לסופה, ואולי אפילו תבטיח שוויון זכויות לכולם, לגברים ולנשים, ליהודים וערבים, וגם לבכירים שרוצים להתמודד למען כולנו.
ד"ר גילי חסקין, מדריך טיולים וחוקר ארץ ישראל.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
