35 מוזיקאים עולים לבמה, והמסיבה מתחילה
יעל לינזן הלכה להופעה של "Lunacidal Tendencies", וניסתה להבין איך הרכב כל כך גדול של מוזיקאים, מצליח לערוך חזרות, להופיע ולהוציא אלבום. "אנחנו פשוט נפגשים לג'אם עם חברים", מסביר בריאן שטיינר המפיק. בהופעה, זה לגמרי עובד
ההופעה של הסופרגרופ "Lunacidal Tendencies", שהתקיימה אמש (ד') במועדון הבארבי בתל אביב, היתה לא פחות מחגיגה גדולה של גרוב ופאנק, עטופה בהמון סקס אפיל. בינינו, למי יש כוח למסרים פוליטיים או להרכב טקסטואלי עמוק ומלא משמעות? תנו קצת להזיז את הגוף ולהתבשם באדי הסול המשכרים.
לא פחות מ- 35 מוזיקאים השתתפו באלבום, שכבר הוגדר על ידי יוצריו כחד פעמי, והמנצחים העיקריים על הפרויקט המוזיקלי הזה הם אלרן דקל (פאנק'נשטיין) והמפיק הניו יורקי, בריאן שטיינר. מבלי להיכנס יותר מדי לניימדרופינג, רוב המוזיקאים והיוצרים שהשתתפו באלבום הם מוזיקאים מוכרים ומוכשרים, רובם אף מצליחים בכלל לא רע בתעשיית המוזיקה.
אמנם על הבמה אמש לא היו 35 אנשים בו זמנית אבל, העניין הזה בהחלט מעורר מספר שאלות. איך בכלל מפיקים כזה דבר ואיך אפשר לערוך ככה חזרות?
"במופע עצמו יהיו משהו כמו 20 אנשים בסך הכל- לא שזה הופך את העניין הזה לקל יותר", סיפר המפיק שטיינר בשיחה עם ynet, לפני ההופעה. "הבעיות שהיו לנו בהפקת האלבום הזה הן בגדר צרות של עשירים, אני מניח. ברגע שחבורה כל כך מוכשרת, כמו זאת שיש לנו כאן, מסכימה לבוא - אני חושב שכל מה שנותר הוא פשוט לחייך ולהציע רשימת שירים. החזרות עצמן היו קצת יותר בעייתיות אבל לא בגלל האנשים, אלא בגלל לוח הזמנים השונה שלהם”.
גבע אלון, קרולינה, איסר טננבאום, עוזי רמירז ועוד רבים וטובים, עשו אתמול שמח על הבמה למשך שעתיים שלמות של מופע מהודק שהתהדר בארומה אמריקאית מעט סליזית, שנלקחה היישר משנות ה- 70. הישג לא רע בכלל עבור הרכב חד פעמי שהוציא אלבום אחד.
"כל הופעה היא בעצם הופעה חיה למשך פעם אחת בלבד, במיוחד אם עושים את זה כמו שצריך", מסר שטיינר. "אני יכול בוודאות לומר שמעולם לא זכיתי לראות חבורה כזאת של אנשים ביחד על במה אחת. ואני בטח לא מתכוון לפספס את ההזדמנות הזאת", הוסיף שטיינר.
"אגב, אני בכלל לא בטוח שיצרנו פה סופרגרופ. מה שיש כאן זה בעצם כמה חברים שהם במקרה גם מוזיקאים, אז פשוט עשינו מוזיקה ביחד. אולי אם היינו אנשי עסקים היינו יוצרים ביחד מוצר אחר לחלוטין אבל, בכל מקרה היינו יוצרים משהו ביחד. אנחנו עושים את זה מתוך אהבה ותשוקה. ולגבי המטרה של המוזיקאים שהשתתפו בפרויקט הזה- כנראה שהחופש ליצור, להיפגש יחד לג'אם עם חברים, זאת הסיבה העיקרית לכך שהם רצו לקחת חלק בכל העניין הזה", אמר שטיינר.
סופרגרופ או לא, התשוקה של כל המשתתפים בפרויקט הורגשה אמש היטב על הבמה. בין אם כשמיקה שדה ביצעה את Dream A Dream, בזמן שהיא משתוללת על הבמה, משחררת כל רסן, מתכופפת אל עבר הקהל וצורחת מכל הלב ומעומק ריאותיה, או בין אם זה סולו התופים הגרנדיוזי של איסר טננבאום. לרגע זה היה נשמע כאילו יש שם חבורה שלמה של מתופפים ולא רק איסר אחד בלבד.
אחד מרגעי השיא של ההופעה, היה כשקרולינה עלתה לבמה וביצעה עם חברי ההרכב את You're Not Of This World, קטע פאנקי, מלא נשמה וגרוב שהביצוע שלו אמש, היה גורם גם לסנדק הסול/סליז/ג'אז פאנק, גרובר וושינגטון להתהפך בקברו. בקטע טוב, כמובן.
גם גבע אלון תרם את מנת חלקו הפולקית לערב הזה, ורגע השיא הגדול שלו הוא ללא ספק בסוף המופע, בהדרן - במפגן מדהים של גיטרות פסיכדליות שיכולות להימשך עוד ועוד.
מבלי ליפול יותר מדי לקלישאות, נדמה כי החברה האלה באמת פשוט באו לסשן של ג'אם עם חברים. שהם ממש במקרה, גם מוזיקאים ממש מוכשרים.
אז מה המטרה של הערב הזה, ואם החברה האלה כל כך טובים ביחד, אז למה לא להמשיך? למה להחליט מראש שמדובר רק באלבום אחד ובהופעה אחת? "זאת שאלה טובה", אומר שטיינר. "האמת היא שהתשובה ללמה רק אלבום אחד, משתנה עבורי עם ההתפתחות של הפרויקט הזה. החלק היחיד שנשאר וודאי הוא המטרה של כולנו להמשיך וליצור מוזיקה ביחד. אני מניח שעבורי המטרה שלי לגבי האלבום הזה, היא פשוט לתת לו כנפיים, לתת לו לעוף", הוסיף שטיינר.
אז אולי בסך הכל מדובר בהגשמת חלום. בין אם זה החלום של שטיינר שעלה נרגש וקצת מבולבל לבמה, והקריא רשימת תודה לכל מי שעזר לפרויקט הזה לקרום עור וגידים (ואיזו רשימה זאת הייתה), ובין אם זה חלום קטן או גדול, זה לא משנה. נדמה כי עבור כל המוזיקאים והיוצרים שלקחו חלק בפרויקט - העיקר זה פשוט לעשות. ליצור משהו, להגשים. ואם על הדרך זה מחמם לבבות ומחרמן איברים אחרים, מה טוב. כולם מרוויחים.
