כשזוג מחליט להיפרד, עם מי הולך הכלב?
גרתם יחד וגידלתם כלב משותף, אך כעת אתם מבקשים להיפרד. עם מי אמור להישאר הכלב והאם יש שיקולים נוספים שאמורים לעזור בביצוע ההחלטה הגורלית
אתם יוצאים לכמה פגישות ומרגישים שמצאתם את אהבת חייכם. הכל נראה מושלם, השיחות זורמות, הסקס מעולה, אתם מכירים את החברים ועושים יחד ארוחות שישי. אחרי כמה חודשים טובים ביחד, אתם מחליטים לעבור לגור בדירה משותפת. פוקדים את איקאה, מעבירים את הטלוויזיה שלך והמקרר שלו ומרגישים ש"דפקתם את המערכת", ויותר לא תשלמו שכירות על שתי דירות יקרות בתל-אביב, ועל הדרך תחסכו בכבלים, אינטרנט וחשמל.
עוד בנושא:
החבר הכי טוב: הספד לכלב שליווה כל רגע בחיי
כדי להיות איתי את חייבת לאהוב כלבים
המזל שיחק לכם והדירה שמצאתם מושלמת! אתם עושים חנוכת בית לחברים מהלימודים, חברים מהצבא וגם חברים מהעבודה, ולאט-לאט מתרגלים לחיי השגרה. מה חסר לכם? לאמץ כלב! היצור המושלם מגיע לחייכם ואתם מתאהבים בשנייה, אפילו מתחלקים יפה בטיול איתו - את בבוקר והוא בערב.
החודשים עוברים בנעימים עד שהשגרה הבלתי נמנעת מחליפה את ההתאהבות. כשמחשבות על פרידה עומדות בפתח, תהיות רבות מלוות את שניכם, כשבראשם המחשבה על עתידו של הכלב. נדמה לך שיותר קל להיפרד מבחיר ליבך מאשר להיפרד מהיצור הפרוותי שהשתלט על כל תמונות הפייסבוק שלך. אז מה עושים?
ממש כפי שקורה במקרי גירושים עם ילדים, צריך לשקול את האופציות האפשריות (יישאר עם האמא, יישאר עם האבא או משמורת משותפת המושתתת על טובת הילד). אנסה להרחיב על כל אחת מהאפשרויות.
משמורת משותפת
שניכם קשורים לכלב, לקחתם אותו יחד, אתם מטפלים בו יחד ומוכנים לקבל את העובדה שהאהבה ביניכם הסתיימה ויהיו לכם אהבות חדשות, אבל לא מוכנים לקבל את היעלמות הכלב מחייכם. שניכם רוצים אותו בחייכם החדשים, ולכן מבקשים לחלוק בו. נראה שהאופציה הטובה ביותר היא לחלוק בו שבוע-שבוע או שבועיים-שבועיים, כדי לא להעביר את הכלב בין הבתים במהלך השבוע.
קחו בחשבון שהמשמורת המשותפת יכולה לעבוד יפה במשך תקופה מסוימת, אך לא לנצח. בניגוד לילדים, אותם בן הזוג הבא חייב לקבל כ"חלק מהחבילה", לא בטוח שבן הזוג החדש שלכם יתלהב מהמפגשים השבועיים עם האקס/ית, וגם לא בטוח שהפגישות יעשו לכם טוב כשבן הזוג יעבור לגור עם החברה החדשה שלו ותחזירו את הכלב לבית שלהם, אחרי עוד דייט כושל.
אתם מוותרים על הכלב לצד השני
נכון שלא דמיינתם אי פעם שזה יקרה, אבל גם לא ממש דמיינתם שתיפרדו, נכון? קחו בחשבון שלמרות הכאב בהתחלה, ייתכן שזה הדבר הכי טוב בשביל הכלב ובשבילכם. לעבור לגור לבד דורש חיפוש דירה, ולא בכל הדירות יש אפשרות להחזיק בעלי חיים. בנוסף, עכשיו כשאתם חוזרים לשלם שכר דירה מלא, כבלים, אינטרנט וכדומה, תצטרכו להרוויח הרבה כסף ולהישאר בעבודה שעות מרובות. לא תרצו שהכלב יישאר לבד כל היום, נכון? אז למרות הכאב ולמרות שזה לא יהיה אותו הכלב, תמיד יש תקווה שבזוגיות הבאה, שתהיה מוצלחת הרבה יותר, יהיה לכם כלב חדש שלא תיאלצו להיפרד ממנו.
אתם לוקחים את הכלב
יש סבירות לפיה בן הזוג שלכם ירצה לנקות את הראש אחרי הפרידה הכואבת בחו"ל ולא לחזור לחיי השגרה שלו. ייתכן גם שהוא ירצה לבנות לעצמו חיים חדשים ללא שום זכר למערכת היחסים ששררה ביניכם. אם זהו המקרה, הוא יהיה מוכן לוותר על הכלב ולהשאיר אותו אצלכם. חשוב שתהיו גמישים איתו ואם הוא יחזור מחו"ל וירצה לראות את הכלב, תאפשרו לו.
כמו בכל נושא אחר בזוגיות, גם בפרידה חשוב להיות גמישים ולראות את צורכי הצד השני, שאומנם כבר לא מכהן כאהוב ליבכם, אבל בכל זאת נותר חלק מההיסטוריה האישית של החיים שלכם. נסו לחשוב ביחד על טובת הכלב. שאלו את עצמכם: מי מכם יטפל בו בצורה המוצלחת ביותר, למי יש יותר זמן להקדיש לו ולמי מכם יהיה בית גדול יותר או בית עם חצר.
נסו, למרות הקושי, לקבל את ההחלטה, לא מתוך אגו ונקמנות (כלב יכול להפוך מהר מאוד לאמצעי למניפולציה ולחץ על הצד השני), אלא מתוך מניעים אובייקטיביים. מן הראוי לבחון גם מה היו הסיבות לפרידה.
במידה שאחד מכם לדוגמה, בגד בשני וזהו המקור לפרידה, יהיה זה הוגן לתת לצד הנבגד או הפגוע להישאר עם הכלב האהוב, שמהווה חלק מחייו, שמנחם אותו ומשמח אותו ברגעים קשים, בייחוד שהפרידה התרחשה בשל נסיבות שלא היו באחריותו.
בארה"ב אגב, שם נושא המשמורת על הכלב מגיע פעמים רבות לבתי המשפט, כעשירית מהזוגות הגרושים הודו שהפרידה מהכלב היתה עבורם קשה יותר מהפרידה מבן הזוג, וגרמה להם לדיכאון קשה יותר.
אז לפני שהמצב מדרדר ומשפיע על כל תחומי חייכם, נסו להגיע להבנה משותפת גם על הנושא הרגיש כמו הכלב, חשבו על פתרונות יצירתיים והיו גמישים לשינויים (מבעלות של אחד מכם על הכלב לביקורים של השני מדי פעם).
בהצלחה!
לכל הכתבות והעדכונים - כנסו לעמוד הפייסבוק של ערוץ יחסים
הכותבת היא מטפלת זוגית
לפנייה לכתב/ת 
