כשכולם ברחו, הם נותרו בדרום ומצאו אהבה
נפילת הרקטות בבאר שבע הבריחה תושבים רבים מן העיר היישר אל זרועותיו המחבקות של המרכז. אבל שני אנשים אמיצים לא ברחו. הם נותרו במקלטים, נשמעו להוראות העורף ועל הדרך גם התאהבו זה בזה
אני יושבת בבית הוריי בהרצליה, וקוראת את העדכונים באינטרנט בייאוש. כל כותרת רצה כזאת מחזירה אותי שנים אחורה, לשנה א' התמימה, התקופה בה התחיל לראשונה עניין הטילים בבאר שבע. אני זוכרת את האזעקה שהקפיצה אותי בחמש בבוקר. אני זוכרת איך שמחתי באותו הרגע שיש לי שותף ממין זכר.
עוד בנושא:
עשו אהבה בזמן מלחמה - לא בהכרח סקס
לא שהוא יכול באמת לעשות משהו במידה וטיל תועה ימצא את דרכו היישר לתוך הסלון שלנו, אבל איכשהו זה גרם לי להרגיש יותר מוגנת ובטוחה. היום הסטודנטים בבאר שבע כבר די אדישים לזה, אבל אני זוכרת את ההיסטריה בפעמים הראשונות שזה קרה. כל הסטודנטים שאינם מבאר שבע במקור (שזה בהערכה גסה - 90% מהם), ברחו עם הישמע האזעקה הראשונה, בחזרה לבתי ההורים שלהם.
המעטים שכן החליטו להישאר, עשו זאת מהסיבה הפשוטה שהעדיפו כבר לקבל טיל על הראש ורק לא לחזור לבית ההורים. לגיטימי. בין קבוצת אוכלוסייה זו, היו גם זוג שכנים שלי לבניין בבאר שבע. בעצם, זה לא יהיה נכון כל כך לקרוא להם זוג. כשכל הפרשיה הזו התחילה, הם גרו דלת ליד דלת, איש-איש עם שותפיו לדירה.
שבועיים אחרי המטח הראשון, כשחזרתי סוף-סוף לבאר שבע, גיליתי לפתע שזוג השכנים שלי הפכו מאוהבים עד מעל הראש. לא הבנתי איך זה קרה, איך פתאום נוצר לו פה סיפור אהבה. כששאלתי את שכנתי שהיא גם חברה טובה, מה הסיפור, היא הרימה כתפיה באדישות ואחר ענתה: "את יודעת, הטילים וזה".
איכשהו, מבלי שהיא תצטרך להרחיב, הבנתי בדיוק למה היא התכוונה. התקופה הזו, בה חיו בפחד ובחרדה של אזעקה פעם-פעמיים ביום והריצה המהירה וההיסטרית למקלטים, לא רק שהשאירה אותם בבית כל הזמן, אלא גם הביאה אותם לכדי תחושת קירבה גדולה. הסיפור הזה הזכיר לי את אותה תחושת ביטחון שחשתי כשחלקתי דירתי עם שותף ממין זכר. הבנתי עד כמה חברתי הזדקקה לחיבוק גברי ומגן בתקופה מלחיצה שכזו.
תהיתי אם אכן קיים אצל אנשים קשר בין תחושת חרדה לבין משיכה מינית מוגברת. תחשבו על סרטי ג'יימס בונד: תמיד קיים שם גיבור גברי ולידו אשה שמאיישת את תפקיד "העלמה במצוקה". העלמה מצויה בחרדה, הרשע מאיים להכניע אותה, ועד הסוף הטוב קשה להתעלם מהמתח המיני שנוצר ביניהם, מתח שרק הולך וגדל עם התפתחות העלילה.
מים מתחת לגשר
פארוק ראדוון (Farouk Radwan), מחבר הספר "איך לגרום למישהו להתאהב בך", בחן את הנושא לעומק, ותיאר שני ניסויים. בניסוי הראשון נבחנו 85 גברים שהתבקשו לצעוד על אחד משני גשרים - גשר אחד מפחיד וגשר שני ידידותי. בזמן ההליכה על הגשר, מראיינת מושכת ניגשה לנבחנים, וביקשה מהם למלא שאלון פסיכולוגי מסוג TAT, בו בין השאר התבקש הנבחן לכתוב סיפור. לאחר מכן, השאירה להם המראיינת את מספר הטלפון שלה למקרה שיבקשו ליצור קשר נוסף.
נמצא כי באופן משמעותי, סיפוריהם של הגברים שהלכו על הגשר המפחיד הכילו תוכן מיני, וכן שהניסיונות שלהם לנסות ליצור קשר עם המראיינת לאחר הניסוי היו משמעותית רבים יותר מאלו של הגברים שנמצאו על הגשר הידידותי. לעומת זאת, כאשר ביצעו את אותו הניסוי עם גבר בתור מראיין, לא נמצא כל הבדל בין הגברים שהיו על שני הגשרים השונים.
הניסוי השני בוצע במעבדה בה שמו 80 סטודנטים גברים בחדר עם אשה אחת, כאשר כל פעם הכו אותם או את האשה בשוק חשמלי, אשר ידעו מראש שהולך להגיע. נמצא שכאשר הגברים ידעו שהשוק הולך להכות בהם, הם הביעו משיכה מינית עזה יותר כלפי האשה. לעומת זאת, כאשר ידעו שהשוק הולך להכות באשה ולא בהם, לא היה הבדל בתחושתם כלפיה.
מבצע המחקר לקח את הממצא לרמה גבוהה יותר, וממליץ בספרו בין השאר, כיצד להשתמש בממצאיו כדי להגביר משיכה פיזיולוגית. בין היתר, הוא טוען שאם ברצוננו להגביר את משיכתו של בן זוגנו אלינו, עלינו לתכנן פעילות או סביבה משותפת שתשים אותנו במצב של חרדה או פחד, וכך נחוש יותר משיכה זה כלפי לזו.
כמובן שלא ניתן לייצר משיכה יש מאין, אבל אם משיכה מינית קיימת מתחת לפני השטח, סיטואציה מלחיצה תעורר אותה החוצה. דרך טובה לעשות זאת היא למשל, לראות ביחד סרט אימה.
אז בפעם הבאה שאתם יוצאים לדייט, אולי במקום דייט סטנדרטי לפאב, תחשבו על סרט אימה, על רכבת הרים או אפילו סתם טיול על גשר רעוע. גם ביקור בדרום שטוף הטילים יכול לעזור. צוחקת. אבל לכו תדעו, אולי זה יעשה פלאים. ולכל מי שנמצא כעת במקלטים – תהיו חזקים!
לכל הכתבות והעדכונים - כנסו לעמוד הפייסבוק של ערוץ יחסים
לפייסבוק של עדי רם
לפנייה לכתב/ת 
