מנשירה ועד קשקשים: בעיות שיער - והטיפול בהן
סובלים מקצוות מפוצלים או מנשירה? רוצים לדעת האם ניתן למנוע הקרחה או שיער לבן? ולמה יש אנשים שסובלים מקשקשים? יחד עם רופאת העור יעל לשם בדקנו מהן בעיות השיער הנפוצות ביותר - וכיצד ניתן לטפל בהן
הן אמנם תאים מתים, אבל השיערות מסמלות עבור כל אחד מאיתנו מראה צעיר, בריא ומלא חיוניות. כ-100 אלף מהן מפארות את ראשינו, ובמהלך שנות חייו של האדם הוא "מגדל" כ-950 קילומטרים של שיער ראש, אך מאבד בממוצע כ-100 שערות ביום. זקיק השיער הוא יחידה חיה, מתחלפת ובעלת קצב הגדילה המהיר ביותר בגוף. השיער נמצא בתהליך של צמיחה ונשירה לאורך כל חיינו.
עוד על בעיות שיער:
סובלים מיום שיער רע? תבדקו את התרופות שלכם
לחפוף עם תה ירוק: שבעה טיפים לשיער בריא
16 שינויים קטנים שיסייעו במניעת נשירת שיער
מעגל חיי השערה כולל את שלב האנאגן, השלב היציב: בשלב זה השערה מעוגנת היטב לקרקפת במשך מספר שנים. לאחר תקופה זו, בשל אותות לא ידועים, מתחיל השיער להתארגן לשלב הנשירה שלו, בשלב מעבר קצר הקרוי קטאגן, הנמשך מספר שבועות. מיד לאחריו הוא עובר לשלב הנשירה הקרוי טלוגן, הנמשך חודש עד שלושה חודשים. עם סיום הטלוגן נוצרת שערת אנאגן חדשה - וחוזר חלילה. בקרקפת יש כמאה אלף שיערות, 90% מהן נמצאות בשלב האנאגן ו-10% בשלב הטלוגן.
אבל השיער, שנשים וגם גברים אוהבים כל כך לטפח, יכול לעבור שינויים, טראומות ופגיעות שונות שיגרמו לשבירה, פיצול, נשירה, גירוי, אודם וקשקשת. יחד עם ד"ר יעל לשם, רופאת עור מבית החולים בילינסון, בדקנו מהן הבעיות השכיחות ואיך מומלץ לטפל בהן.
1. נשירת שיער בנשים
מדובר בבעיה שכיחה מאוד בעלת השפעה משמעותית על איכות חיי הנשים, כיוון שהיא קשורה לתפיסת הנשיות. רבים חושבים שלא מדובר בבעיה רצינית, אך בפועל היא בעלת השפעה ניכרת על רגשות המטופלות. אם נתמקד באובדן שיער בנשים שאינו צלקתי, ישנם שלושה סוגים עיקריים אובדן שיער נשי, טלוגן אפלוביום, ואלופסיה אריאטה.
אובדן שיער נשי (female pattern hair loss)
בעיה שכיחה, ששכיחותה אף עולה עם הגיל. יש הגורסים שבגיל 70 סובלות 40% מהנשים מרמה כזו או אחרת של אובדן שיער נשי. היא שונה בדפוס שלה מאובדן השיער הגברי הקלאסי, בו רואים מצח גבוה ונסיגה ברקות ובקודקוד. בנשירה הנשית הקלאסית רואים התדלדלות בקדמת הקרקפת (מהקודקוד לכיוון המצח) תוך שמירה של קו השיער הקדמי. פעמים רבות השיער בחלק האחורי של הקרקפת נשמר היטב.
אצל קבוצה קטנה של נשים יש תבנית המזכירה את ההתקרחות הגברית. במשך שנים חשבו שמדובר בהיפראנדרוגניזם (רמות גבוהות של אנדרוגנים) אך עם הזמן התברר כי לרוב הנשים הללו יש רמות אנדרוגנים תקינות בדם. הבעיה נוטה להתקדם בצורה איטית, עד שלפתע שמים לב שיש פחות ופחות שיער. זה יכול להתחיל בכל שלב לאחר גיל ההתבגרות, אך רוב המטופלות הן בגילאי 50 ומעלה.
מה הטיפול? האבחנה הנכונה היא החשובה. עיקרה היא בדיקה של רופא עור. אם יש חשד לחוסר איזון מבחינת רמת האנדרוגנים שמועלה על ידי סימנים נוספים כמו שיעור יתר או פצעי בגרות, כדאי לבצע בירור הורמונלי. אחרת, הטיפול שהוכח כיעיל ביותר הוא בתמיסת מינוקסידיל פעמיים ביום. צמיחה, אם ישנה, לוקחת חודשים ארוכים, כלומר רק לאחר חצי שנה עד שנה ניתן להעריך מה הייתה יעילות לטיפול, והדבר דורש סבלנות והתמדה.
אם התמיסה נמצאה יעילה יש להמשיך בטיפול בה לאורך שנים. הטיפול בטוח וללא תופעות לוואי מערכתיות, אך ישנם תופעות לוואי מקומיות כמו גירוי קל באזור המריחה. אם נמצאה בעיה הורמונלית, מטפלים בטיפול תרופתי. ניתן גם לשקול טיפול בתרופות אנטי-אנדרוגניות. טיפול אפשרי נוסף הוא השתלת שיער.
טלוגן אפלוביום
נשירה של 100 שערות ביום לערך היא תקינה. במחלת הטלוגן אפלוביום זקיקי שיער רבים עוברים ממצב אנאגן לשלב הטלוגן בבת אחת. עם תום שלב זה לאחר כ 1-3 חודשים, מוצאים מצב של נשירה מוגברת. הנשירה המאסיבית במשך שעות רבות ביום מעצימה את תחושת החרדה מהנשירה, והנשים משוכנעות שהן הולכות להישאר קירחות. טלוגן אפלוביום היא לרוב אירוע תגובתי, שקורה כחודש עד שלושה חודשים אחרי אירוע לחץ משמעותי בחיים . דוגמא אופיינית היא לאחר לידה – נשים מבחינת לפתע בשיער רב שנשר במקלחת. הנשים חוששות שמא הנשירה היא מהחפיפה. אלא שהחפיפה אינה גורמת לנשירה, ובאמבט פשוט מבחינים בשיער שנשר עוד קודם, כיוון שהוא נשטף. הנשירה מתרחשת גם לאחר ירידה דראסטית במשקל, לאחר תאונה, ניתוח גדול, בעקבות נטילת תרופות מסויימות, הפרעות בבלוטת התריס, מצבי סטרס כמו אבל גירושין ופרידה.
מה הטיפול? לאחר האבחנה הנכונה, הכרוכה בבדיקת רופא, יש לוודא שאין הפרעות בבלוטת תריס וברמות מאגרי הברזל, לבדוק האם התרופות שהאדם נוטל עלולות לגרום לנשירה, ולדעת מה הארועים המקדימים בחייו לתחילת הנשירה. לאחר שנשללו והוצאו מהמשוואה כל הגורמים היכולים לגרום לטלוגן אפלוביום – הפתרון הוא זמן. בחלק הארי של הנשים – טלוגן אפלוביום חולף תוך חצי שנה מהפסקת הטריגר שגרם לתופעה. אצל מיעוט מהמקרים המדובר במחלת טלוגן אפלוביום כרונית הנמשכת שנים. נשים אלה אמנם מאבדות מנפח שיערן, אך אין המדובר בהתקרחות.
אלופסיה אריאטה
הצורה השכיחה של אלופסיה אריאטה מתבטאת בהופעת אזורים עגולים או תחומים היטב של חסר שיער. בנוסף לקרקפת מחלה זו יכולה לערב גם ריסים, גבות ואזורים משוערים נוספים. הבעיה פחות שכיחה משתי הקודמות. הסיבה לאלופסיה אריאטה אינה ידועה, אך היא ככל הנראה אוטואימונית, כלומר נגרמת במצב שבו מערכת החיסון של הגוף תוקפת את עצמו. המחלה מתחילה פעמים רבות בילדות או בגילאי העשרה. רוב המקרים הן בצורה ממוקמת, בעלת סיכוי טוב לצמיחת שיער מחודשת, אך עם נטייה לחזור. האבחנה מתבצעת בבדיקת רופא, ובמקרים בהם יש התלבטות ניתן לבצע גם ביופסיית עור.
מה הטיפול? לעתים הבעיה חולפת מעצמה עם המתנה ממושכת. אפשר לטפל במשחות או הזרקות סטרואידים. בין הטיפולים הניתנים: תמיסת מינוקסידיל, אותה יש ליטול ללא הפסקה; דיטרוקרם, חומר היוצר גירוי מקומי ואודם עז עד לגדילה מחודשת של שיער; אימונותרפיה במגע, טיפול שבו יוצרים דלקת עור אלרגית ממגע מכוון באיזור ההתקרחות, שם נוצר אודם מקומי ולאחריו צמיחה מחודשת של שיער; PUVA, פוטותרפיה מקומית עם חומר הקרוי פסורלן. יש מקרים קשים בהם אפשר לשקול טיפול בסטרואידים בכדורים או בעירוי, מתוטרקסט או תרופות אחרות.
2. הידקקות שיער וירידה בנפח השיער
"היה לי שיער עשיר וגדול והיום יש לי קוקו נורא קטן", כך מתלוננות נשים ונערות רבות. ירידה בנפח השער והדקקותו הן תופעות טבעית המתרחשת עם הגיל. הידקקות השיער שכיחה במיוחד לאחר המנופאוזה. השיער הופך דקיק בעיקר בקדמת וצידי הקרקפת, נוסף לירידה בנפחו בכל הקרקפת. תלונות דומות ניתן לשמוע גם במקרים של נשירת שיער, כמו במחלת הטלוגן אפלוביום, באובדן שיער נשי כאשר יש עלייה בשיערות דקות ובהירות (שיערות ולוזיות) ביחד לשיער עבה וכהה יותר (שיער טרמינלי). בניגוד למיתוסים, שמפו אינו משפיע על עובי השערה, הנקבע בעומק הקרקפת ולא בשערה הנראית בחוץ.
מה הטיפול? הטיפול במחלות השערה, כגון טלוגן אפלוביום ונשירת שיער נשית, הוזכרו כאן קודם לכן. אשר להידקקות טבעית הנצפית עם הגיל, ניתן להיעזר בתכשירים המכילים סיבי שיער קטנטנים בצבעים שונים, אותם מפזרים באיזורי הידלדלות השיער. הם מכסים על עור הקרקפת במראה טבעי ובכך תורמים ליצירת מראה שיער מלא.
3. שיער לבן
ככל הנראה הפקטור העיקרי הקובע מתי יתחיל שערנו להלבין הוא גנטי. אך כמובן שככל שהשיער בבסיסו כהה יותר, כך הלבנתו תבלוט יותר. אחת האנקדוטות המוכרות ביותר הינה על אנשים ש"שיערם הלבין בין לילה" בעקבות אירוע קשה. אחת המוכרות שבהן היא מארי אנטואנט. מתברר כי לא מדובר במיתוס וכיום חושדים כי מדובר בהתקף חריף של אלופסיה אראטה, בה פעמים רבות הנשירה מתרחשת קודם כל בשיערות הפיגמנטריות (בעלות הצבע) והשיער הלבן לא נושר, כך שזה נראה כאילו השיער מלבין במהירות רבה.
מה הטיפול? האפשרות היחידה איננה רפואית, והיא פשוטה למדי: צביעת השיער.
4. שיער שביר
כולנו שואפים לשיער חזק, בעל נפח וברק. אך טיפולים כימיים חוזרים (כדוגמת צביעה, פרמננט או החלקה) עלולים להוביל לשיער שהוא יותר שביר ומיועד להתפצלות. אלו טיפולים כימיים אשר משנים את התכונות הפיזיקליות של השערה עצמה. בנוסף, גם גורמים גנטיים משחקים תפקיד בקביעת חוזק השערה שלנו ועמידותה לנזקים חיצוניים.
פעמים רבות הנזקים נראים יותר בקצוות השערה, מאחר ואלו החלקים ה"זקנים" ביותר בה, שנחשפו להרבה יותר פרוצדורות קוסמטיות שונות, מה שמוביל לקצוות מפוצלים.
מה הטיפול? אין דרך "להחיות" שיער שעבר תהליך של שבירות יתר או קירזול עם קצוות מפוצלים. יש להימנע מטיפולים כימיים, בפרט כאלו אגרסיביים. את האזורים הבעייתיים יותר, כלומר קצוות השיער, ניתן לספר.
5. סבוריאיק דרמטיטיס
זוהי מחלה של עור הקרקפת ולא של זקיק השיערה. שכיח שהיא מערבת גם את הפנים, החזה והגב. מדובר במחלה דלקתית כרונית של העור. סיבתה אינה ידועה, אך חושבים כי קשורה במספר מרכיבים כגון רמת הסבום (חלב), קשר עם השמר מלסזיה, ומעורבות של מערכת החיסון. היא מתבטאת בקשקשת צהבהבה ושומנית אשר מתחתיה יש אודם ניכר, וגרד נלווה. במחלה זו מתקיים בעור הקרקפת תהליך דלקתי, שמוביל ליצירה של הקשקש, הנובע מייצור יתר של השכבה השטחית של העור, כך שהוא מתחיל לנשור, רואים אותו והוא מפריע. מדובר במחלה גלית, שמוחמרת בהזעה וחום.
יש לעתים מחלות אחרות של הקרקפת שמתבטאות בקשקשת (פסוריאזיס, פטרת הקרקפת ואחרות). יש גם מצב של קשקשים בלבד (סבוריאה), בו רואים קשקשת, לרוב לבנה ועדינה, בכמות מרובה בקרקפת, ללא אודם, גרד או מעורבות מחוץ לקרקפת.
מה הטיפול? בדיקת רופא מספיקה, כיוון שזו מחלה פשוטה לאיבחון. קיימים שלל טיפולים - אך המחלה נוטה לחזור. לקרקפת נותנים פורמולציות בצורה של שמפו כמו סלניום סולפיד, שמפו אנטי פטרייתי (כמו אגיספור) ולעתים, כשהמצב חריף, גם סטרואידים בטיפות או במשחות באופן זמני בלבד. אם קיימת סבוריאה קשה פתאומית ודרמטית - יש להיבדק אצל רופא כדי לוודא שזה לא ביטוי של מצבים אחרים.
6. פסוריאזיס
מחלה ממנה סובלים כ-100 אלף ישראלים ומתבטאת בהיווצרות קשקשים מגרדים על פני העור והקרקפת, בשל חלוקה מהירה של תאי עור, עד פי 27 מהנורמה. הקרקפת בפסוריאזיס קשה לטיפול ומגיבה פחות טוב מאזורים אחרים בגוף. היא מפריעה מאוד למטופלים, גורמת לנשירת קשקשת מרובה ולגרד. לרוב טיפול בפוטותרפיה אינו משפיע על פסוריאזיס של הקרקפת.
ים המלח גם הוא לרוב אינו עוזר לקרקפת. מאידך, טיפול סיסטמי בפסוריאזיס (בכדורים או זריקות) מביא לתגובה טובה.
מבחינת טיפולים מקומיים מאוד חשוב לבחור בפורמולציה מתאימה: משחות לעור הגוף לא נעימות בקרקפת שכן הן שומניות, ומפריעות גם לסידור השיער. לפיכך קיימים כיום תמיסות וקצפים הנוחים יותר לשימוש בקרקפת. בין החומרים המטפלים ישנן משחות המכילות סטרואידים או משחות על בסיס חומצה סליצילית, המסייעת לקילוף הקשקש.
7. הקרחה גברית
תופעה שכיחה מאוד בישראל, כידוע. היא נגרמת בשל פעילות יתר של אנזים 5 אלפא רדוקטאז, הגורם לעלייה ברמות ההורמון הגברי דהידרו-טסטוסטרון (DHT), המדכא את צמיחת השיער. כאשר הורמון זה נקלט על ידי הקולטנים שעל גבי זקיקי השיער, הם הולכים ומתכווצים - עד שהם מגיעים לנקודת אל־חזור.
השפעה נוספת המיוחסת להורמון ה-DHT היא כיווץ כלי הדם המספקים חמצן ורכיבי תזונה לזקיקי השיער. התהליך יכול להימשך שנים רבות, ובמהלכו השערות שמייצרים הזקיקים נעשות דקות יותר ויותר. כשתהליך זה מגיע לנקודת האל־חזור אי אפשר להפוך אותו, אך בשלבים שקודמים לנקודה זו ניתן להביא לנסיגתו ולהאט את קצב איבוד השיער ואפילו להחזיר את הזקיק לגודל משמעותי יותר, כך שהוא יחזור להצמיח שיער.
איך מטפלים? בעזרת התכשירים מינוקסידיל או בפרופסיה. המינוקסידיל הוא תכשיר ותיק מאוד המשמש לטיפול חיצוני, במריחה עצמית בבית על הקרקפת (כשהשיער יבש). תרופה זו ניתנה בעבר כטיפול ליתר לחץ דם, והתגלה במקרה שהיא גורמת להצמחת שיער. מנגנון הפעילות שלה עדיין לא זוהה, אך ידוע שהיא גורמת לשגשוג של כלי הדם מסביב לזקיק השיער. התרופה שומרת על המצב הקיים ומונעת הידרדרות נוספת, אך לא מחזירה את המצב לקדמותו, וכאשר מפסיקים את הטיפול, השפעתו נמוגה.
יתרונו של התכשיר במיעוט תופעות הלוואי שלו. עם זאת, אצל נשים הוא עלול לעתים נדירות להצמיח פלומת שיער לבן בלחיים. הפסקת הטיפול אמנם גורמת להעלמת השיעור, אך אצל נשים שיש להן נטייה לשיעור יתר התרופה עלולה לגרום לצמיחת שיער שכבר היה קיים אך לא נראה לעין, ובמקרה כזה הפסקת הטיפול לא בהכרח תביא להיעלמותו. לכן חשוב לוודא לפני תחילת הטיפול אם יש לאישה נטייה לשיעור יתר.
תופעות לוואי נדירות אחרות הן דלקת עור, פצעים בקרקפת ובמקרים ספורים תוארו גם כאבי ראש.
הטיפול לא מאושר בסל הבריאות אך נמכר בהנחות בביטוחים המשלימים. עלותו כ-120 שקלים לחודש והוא ניתן לרכישה גם ללא מרשם רופא.
פרופסיה היא תרופה הניטלת בבליעה, במינון של כדור אחד ביום. מנגנון הפעילות שלה הוא באמצעות נטרול האנזים 5 אלפא־רדוקטאז. כך היא מונעת את היצירה המוגברת של הורמון ה-DHT. אחוזי ההצלחה המדווחים שלה נעים בין 60% ל-90%, אך בכל מקרה לא מדובר על צמיחת שיער יש מאין, ואם הזקיק הגיע לשלב האל-חזור, הטיפול לא יעזור.
הטיפול מתחיל להשפיע רק כעבור חצי שנה, ורק כעבור שנתיים אפשר לראות את השינוי. לכן יש צורך להצטייד בהרבה סבלנות. כמו כן, מומלץ למטופלים לצלם את מצב הקרקפת והשיער לפני תחילת הטיפול, וכעבור שנה להשוות בין השניים. גם השפעת הפרופסיה נמוגה עם הפסקת הטיפול, אם כי לאט יותר מהמינוקסידיל.
טיפוךל נוסף הוא באמצעות השתלת שיער. בטיפול מושתלים זקיקי שיער בניתוח, האורך כשמונה שעות, באיזורי ההקרחה. עלות הטיפול עומדת על כ-16 אלף שקלים, והיא מתחילה בהזרקות חומר הרדמה לקרקפת, הסרה של איזור מהקרקפת, הפרדתו לזקיקים והשתלת הזקיקים בחזרה באיזורי ההקרחה. ניתן לבצע את הניתוח גם בשיטת הפרדת הזקיקים, בו נלקחים זקיקים באופן נפרד ומושתלים בחזרה לקרקפת.
ייעוץ רפואי: ד"ר יעל לשם, רופאת עור, בית החולים בילנסון
לפנייה לכתב/ת 
